ואשה כי תהיה זבה דם יהיה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה, ואשה כי יזוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה, טמאה היא, ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעה ימים ואחר תטהר (ויקרא טו. יט-כה) מדין התורה ישנו הבדל מהותי בין נדה לזבה.

ופירוש הדברים נדה היא האשה שרואה את מחזור הביליוגי הסדיר בכל חודש, וזבה הם דמים יתרים שמתוספים על ימי המחזור שלה, ובימי נדה האשה טובלת ביום השביעי לראייתה ואין לה חיוב לספור ז' ימים נקיים, אולם בימי זיבה אם ראתה ג' ימים דם ה''ז סופרת ז' נקיים ואח''כ תטהר לבעלה, וכיצד אשה יודעת אם דם זה בימי נדתה ראתה או בימי זיבה, נחלקו גדולי הראשונים רש''י והרמב''ם בזה ואכמ''ל, ועיקרון הדבר הוא שדם נדה הוא דם המחזור ודם זיבה הם דמים יתרים כמחלה.

לאחר חורבן בית שני נתמעטו הלבבות וראה רבי לתקן ספירה אחת לכל הנשים שלא יטעו בין ימי נדה לימי זיבה, ולאחריו בא ר' זירא ותיקן עוד שכל אשה הרואה אפי' טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים, וכך נפסק להלכה.

ובגמ' ברכות מבואר שאין אדם נעמד להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה בכדי שלא ייטרד בתפילה מחשבתו בהלכה שלמד מקודם, וכדוגמא להלכה פסוקה נתנה הגמ' את ההלכה זו שאמר ר' זירא בנות ישראל יושבות על טיפת דם כחרדל ז' נקיים.

והרמב''ם בסדר אהבה בנוסח התפילה, כ' אחרי ברכות התורה את המתני' של אלו דברים שאין להם שיעור ואמר ר' זירא בנות ישראל יושבות על טיפת דם כחרדל ז' נקיים, הרי לנו שזו  הלכה שנפסקה  וכך נקבע לדורות ואין זו  חומרא  אלא  מעיקר הדין.

בכל בוקר בעת  אנו פותחים פינו להודות לה' על שנתן לנו את נשמתנו לעוד יום, אנו מברכים יח' ברכות הודאה, והראשון  שבהם הנותן לשכוי בינה וכו' ואח''כ שלא עשני אשה, ונשים מברכות שעשני כרצונו, והדבר קצת תמוה מה יש לאנשים לברך על כך שאינם נשים וכי פגם או חיסרון הוא הנבראית כאשה, ומאידך אכן אנו רואים שנשים פחות מחוייבים במצות מיאנשים שהרי אין להם חיוב לקיים מצות שהזמן גורם כנטילת לולב ותפילין, הרי לנו שנשים אכן פחותות מחובת הגברים, ושמא לכך מברכים אנשים שלא עשני אשה.

אבל המהר''ל מפראג זיע''א מבאר, כי ההפך הוא הנכון, כל מצוה שאדם מקיים בעוה''ז מקרב אותו לאלקים, ומדרך הטבע שרפיון תופס את האדם בשיגרת היום יום ופג התהלבותו בעבודת ה', לכך נצטוו בנ''י במועדים במצוות שהזמן גורם וכך מצוות אלו מחדשים אצל כל א' את התלהבותו וקשר מחודש בבורא עולם, חנוכה מעוררת את האדם בהדלקת הנרות ומאידך פורים משמח את האדם בעבודת ה' ונותנת לו חיות מחודשת, אולם נשים אינם מצווים על מצוות אלו שהזמן גורם כיון שמבנה גוף שלהם במחזור הביולוגי במצות הטבילה יש להם חיבור מחודש כל חודש להשי''ת ואין להם רפיון בו, וק''ו בימי הריון ובן בנו של ק''ו בלידה עצמה שמקשרת אותנו לשאת עיננו לבורא עולם שישפיע מחסדיו שיילך הכל כשורה, ומחמת שאשה קשורה ע''י מצוות נדה לה' פטורה ממצוות שהזמן גורם, והוא שמברכות נשים שעשני כרצונו, וברכת אנשים שלא עשני אשה על קיום המצוות המרובות שיש לאנשים בפועל, אבל אין זה מורה על פחיתות מעלה אצל נשים.

איש ואשה זכו שכינה ביניהם, כידוע שבאיש ישנו אות יו''ד ואשה אות ה''א ובצירוף שניהם  עולה לשם י-ה שהוא שמו ית', ולהאמור מבואר יפה מאד, שהאיש מביא את מצוותיו הביתה ואשה  מצוה יחודית שה' חנן אותה ובשמירת אחד על זולתו מתקיים רצון ה' בעולם ושמו ית' מתגדל ומתקדש.

שמעתי דבר נפלא בשם בעל האור שמח, לבאר מדוע אשה טמאה שבעה ימים בנדתה, מאחר ודם הנדה הוא תוצאה של מחזור המתרחש בתוך גוף האשה, שהביצית המופרשת באשה לא הופרתה וכתוצאה מכך שלא הופרתה הביצית נעכרת לדם והוא המחזור החודשי, משמעות הדבר שיש כאן פונטנציאל של ילוד שלא בא לעולם, ולכך כשם שיש טומאת ז' ימים באבלות על מת כך יש טומאת ז' ימים על ילד שלא בא לעולם, והדבר מורה לנו את חשיבות הילודים בתורתנו הק'.

נחיצות לימוד הלכות טהרת בת ישראל ידועות הן, וכידוע עובדות רבות בהן משפחות שלא ידעו שיום הפסק טהרה אינו ממנין ז' נקיים, וכן נשים שלא ידעו כיצד בודקים בדיקה יסודית ודיני כתמים וחציצות ופרישות, וכדו', ובאיסור נדה חמור האיסור יותר מכל איסור אחר, שהרי מעוות לא יוכל לתקן, ובנדה אין האיסור איסור יחידי אלא איסור משותף ונמצא מחטיא אחרים ואף את הרבים חלילה, וזהירות יתירה יש לנקטו בהלכות אלו שתלויים בהם דורות עם ישראל הקדושים '' צאן קדשים ''. ומעשה  אבות סימן לבנים  ויש לנו כאבות  להתקדש  ולהקפיד במעשינו שיהיו סימנים טובים  בבנינו , אמן.

בגמ' אמר ר' מאיר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא אסורה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה, ויבואר על פי משל, חתן וכלה יצאו לרכוב במרעה של יערות הר הכרמל בימי האביב לדבר ביניהם ולהכרות משותפת, וכך במשך כשעה רכבו על הסוסים זה לצד זה תוך התפעלות מעצי היער והנוף המשקיף על פני הים באווירה פסטורלית וייחודית מאין כמותה, לאחר רכיבה ממושכת זו ביקשה הכלה לשחרר את הסוסים שירעו בין העצים והם יישבו לבדם ע''ג שיח השדה לשוחח בינם, ללא רכיבת הסוסים שמוליכים אותם ומונעים מהם התייחדות נפשי,
 
ואלו דברי ר''מ הסוסים הם גוף האדם שיש לו צרכים גופניים מיניים ובמשך שבועיים שבני הזוג מותרים הרי הסוסים מושכים אותם ומראים להם יופי ונוף קסום שובה עין ולבב, אבל חסרונו בצידו שמונע את התייחדות בני הזוג בקשר נפשי עמוק ללא כל היופי והשוחד החיצוני, ועל כך באו ימים של הרחקות בהם הקשר הזוגי הוא ללא הסוסים שיוצאים להם לרעות בשדה ואין ביניהם שוחד גופני אלא קשר נפשי עמוק תוך כדי בניית זוגיות נאמנה ושורשית, והוא כוונת התנא ר''מ כדי שלא יקוץ בה, וכיום ניכר הדבר בעליל שבני זוג לאחר גיל השיבה קץ באשתו שאיתה בנה את ביתו שעמה גידלו דור בנים ובנות וחושק באחרת, וכל זה למה כיון שברחוב משקיעים בסוסים ואין נותנים לבני הזוג מנוח להשקיע בעצמותם ביופי הנפשי שיש בכל אחד ואחת, הכול נהפך לקוסמטי חיצוני ללא תוכן יצוק בו, ולא פלא כל האלימות ושרירות הלב ששורר ברחובות כי הכול כסוס פרא הדוהר במורד ההר ללא רסן, אולם תורתנו הק' נתנה לבני הזוג הכרות עמוקה שהשכינה תמצא מנוחה ומשכן ביניהם.

ובגמ' שבת נה ע''ב כ' רש''י כך היה עושה יעקב בארבעה אהלי נשיו מעמיד מיטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה,

ותן לחכם ויחכם עוד.