ב"ה

תקשורת זוגית
מעשה אבות סימן לבנים / א'

א. שונות ברקע של בני הזוג.
מדינת ישראל, כמדינה של קיבוץ גלויות, כוללת בתוכה עדות רבות. החברה בישראל מורכבת משכבות אוכלוסיה שונות. מורכבות זו מעלה בפנינו שאלות חדשות שלא היו מעשיות בעבר,  בחיי אבותינו בגלויות השונות.
- האם ניתן לבנות זוגיות טובה ומשפחה בריאה כאשר יש הבדלים בין בני הזוג: הבדלים מנטאליים , תרבותיים או חברתיים (סוציו אקונומים)?
- האם ניתן לבנות זוגיות טובה ומשפחה בריאה כאשר אחד מבני הזוג הוא בעל תשובה והשני דתי מלידה?
ננסה לענות על שאלות אלו על פי מקורותינו בתורה שבכתב ובתושב"ע.

יצחק ורבקה 
בין יצחק לרבקה מתגלים חילוקי דעות בנושא חינוך הילדים, כבר מתחילת לידתם יצחק מעדיף את עשיו ורבקה מעדיפה את יעקב. מבלי להיכנס לסיבות להחלטתו של יצחק להעדיף את הבן הפרחח "איש השדה" על פני הילד הטוב " איש תם יושב אוהלים".  ננסה להתמקד במערכת התקשורתית שבין ההורים יצחק ורבקה, בניסיון ללמוד ממנה על כללי התקשורת בין זוגות.
התורה לא מספרת לנו על דיון , ויכוח או שיחה בין יצחק לרבקה בנושא הילדים. רבקה פשוט חושבת אחרת מיצחק ושומרת לעצמה את דעתה במהלך כל השנים.
גם כאשר יצחק זקן והבנים כבר בוגרים, הבדלי הגישה והעדפה של בני הזוג את הבנים נמשכת מבלי שרבקה אומרת
משהו ליצחק ואפילו כאשר יצחק רוצה לברך את בנו הנבחר – עשיו, רבקה לא מתווכחת עם יצחק ומנסה להעמידו על טעותו אלא מתכננת עם יעקב את הדרך לקבל את הברכות בערמה, מאחורי גבו של יצחק.
לאחר שיעקב זכה בברכות ועשיו נדחה מלקבלם  הוא מתכנן להרוג את עשיו. רבקה שומעת על התוכנית ורוצה להרחיק את יעקב מעשיו ולשולחו לחו"ל לדוד, לבן. רבקה פונה ליצחק (פניה ראשונה המתועדת בתורה ) לשאול לעצתו האם לשלוח את יצחק לחו"ל אפילו בשיחה זו רבקה לא מספרת ליצחק את הסיבה האמיתית – החשש לרצח ע"י עשיו- אלא מספרת ליצחק סיבה אחרת : " קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים. (בראשית כז מו)

אם נסכם את התקשורת שבין יצחק ורבקה יוצא שבעצם יש קצר מוחלט בתקשורת ביניהם. בדבר החשוב ביותר להם (ולכל ההורים) חינוך הילדים הם אינם משוחחים ביניהם למרות חילוקי הדעות הקוטביים.
השיחה היחידה שמתקיימת ביניהם מאפיינת בשני מאפיינים:
 א. השיחה אינה כנה ואמיתית.
ב. רבקה מדברת בצורה קשה ומאיימת במקום להסביר ולנסות לשכנע.

אברהם ושרה
במיוחד בולטת עובדה זו בהשוואה  למצב השיח שבין אברהם ושרה בנסיבות דומות.
שרה חשה שאמתה, הגר, מזלזלת בה היא מתלוננת לאברהם :
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: (בראשית טז ה) 

אברהם מבין למצוקתה שנאמרה בצורה ישירה וכואבת ועונה בפשטות:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ
(בראשית טז ו)
שרה רואה את ישמעאל מצחק עם יצחק וחוששת מהשפעתו השלילית של הבן "הפרחח" על הילד הטוב . היא אינה מהססת ופונה ישירות לאברהם ואומרת: "גרש את האמה הזאת , ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק " (בראשית כא ט).
היא אינה מטפלת בבעיה מאחורי גבו של אברהם, היא אינה מחפשת סיבות שונות ומשונות לגרש את ישמעאל ואינה נוקטת בשפה קשה של איומים, שרה מביעה את דעתה בנושא חינוך בנה לבעלה,  בשפה ברורה, ישירה  ופשוטה, כמו שמקובל בתקשורת בין בני זוג.

ותיפול מעל הגמל
אנו מוצאים התנהגות מוזרה של רבקה כבר במפגש הראשון שלה עם יצחק, כמו שנאמר:
וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: (בראשית כד סד- סה)
מה גרם לרבקה ליפול מהגמל?
על שאלות אלו עונה הנצי"ב מוולוז'ין:
"מרוב פחד ואימה אמנם לא ידעה ממי היא מתפחדת , ובתוך הפחד שאלה את העבד מי האיש הלזה אשר איני מתפעלת ומתפחדת ממנו ע"כ כששמעה שהוא אישה ותקח הצעיף ותתכס מרוב פחד ובושה כמי שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאישה .
ומאז והלאה נקבע בלבה פחד , ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם , מה שאין כן רבקה.
וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות , ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים ...וכן בשעת הברכות, וכל זה היה סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה". (העמק דבר לבראשית כד סה)
הרקע שממנו באו יצחק ורבקה היה שונה מאד, בית הגידול של רבקה היה שונה מאד מהבית שבו גדל יצחק. יצחק היה צדיק בן צדיק ואילו רבקה צדיקה בת רשע.  במפגש הראשון כאשר ראתה רבקה את יצחק (בשעת תפילת מנחה)  ראתה אדם גדול ומיוחד בצדקותו כמו שלא ראתה מימיה, והרגישה את עצמה נחותה לעומתו, הרגשת נחיתות זו מלווה אותה כל חיה עם יצחק . היא אינה מעיזה להיכנס איתו לויכוח גם כאשר היא משוכנעת בצדקתה, הרגשת נחיתות זו מביאה אותה לתמרן את יצחק כדי שיעקב יקבל את הברכות אבל בשום אופן לא העיזה להתעמת איתו ישירות. גם כאשר רוצה שיצחק ישלח את יעקב לחו"ל היא אינה מספרת לו את הסיבה האמיתית שהבן האהוב עליו – עשיו- מתכנן רצח. היא אינה מפתחת שיחה רגילה עם יצחק היא משתמשת בשפה קיצונית ובאיומים במקום הסבר פשוט וישיר. כל זאת בגלל הרגשת נחיתות שנובעת מרקע שונה ונחות של האישה.
הזוגיות היא חברות בין שני אנשים המתקשרים ביניהם כשווים מסוגלים להתווכח בכבוד, מסוגלים לספר על רגשותיהם, להתייעץ, לייעץ, מתוך בטחון עצמי ובגובה העיניים. כזו הייתה הזוגיות של אברהם ושרה  שניהם היו בעלי רקע דומה . שרה לא הרגישה את עצמה נחותה או מרקע נחות ביחס לאברהם שניהם היו צדיקים בני רשעים. שניהם באו מרקע דומה מבית של עובדי אלילים . שניהם היו נביאים ושרה אף עלתה על אברהם בנבואתה (מדרש תנחומא שמות א)  לכן הצליחו לתקשר ביניהם בצורה ישירה, חברית ובגובה העיניים.

האם נוכל להסיק מדברים אלו שאין אפשרות לבנות זוגיות טובה כאשר הרקע של בני הזוג אינו שווה?
האם המסקנה מסיפור זה היא שבחור דתי מבית טוב אינו יכול לשאת אישה "בעלת תשובה" או מבית "לא טוב", ולהיפך?

יעקב, רחל ולאה
התורה מספרת לנו על זוג נוסף של אבותינו שבאו מרקע שונה ובכל זאת התקשורת ביניהם הייתה טובה,
יעקב ורחל. יעקב בן יצחק היה צדיק בן צדיק וגדל בבית של אמונה, צדיקים וישרות. ואילו רחל בת לבן הייתה צדיקה בת רשע שגדלה בבית עובדי אלילים ובאווירה של רמאות. רחל אינה פוחדת לדבר עם יעקב בגובה העיניים אינה מהססת לספר לו על רגשותיה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל ב) ולהציע לו:
 "הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנוכי ממנה" (בראשית ל ג)
לאחר שיעקב מקבל הוראה מאת ה' לעזוב את בית לבן ולחזור למולדתו ולבית הוריו, יעקב מזמן אליו לשדה את נשותיו רחל ולאה. יעקב משתף אותן ברגשותיו כלפי אביהן, לבן, את הרגשתו בעבודה, מספר להן על דברי מלאך ה' אליו ומתייעץ איתן על העזיבה את בית אביהן. הן משתפות אותו ברגשותיהן כלפי האב, לבן ביתו וארצו:  "ותַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ: הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ:" (בראשית לא ז – טו)

לרחל ניתנה הזדמנות של שבע שנים להכיר את יעקב ולדעת שיעקב מכבד מוקיר ואוהב אותה . ליעקב ניתנה ההזדמנות לתת לרחל את ההרגשה שהוא מתייחס אליה כשווה לו, המפגש הראשוני ביניהם היה ליד הבאר כשני אנשים שווים. הזדמנות כזו  לא ניתנה לרבקה שפגשה את יצחק לראשונה בשעת התפילה בשדה, כאשר היה בשיא גדלותו, ומיד אח"כ נישאה ליצחק. יצחק לא התייחס לרבקה כנחותה, חלילה, יצחק אהב את רבקה וראה בה תחליף לדמות אמו, שרה, כמו שנאמר: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד סז)
אבל לגבי רבקה כבר היה מאוחר, לאחר שהרגשה זו התמקמה בליבה, קשה היה לעקור אותה והרגשתה זו השפיעה על כל מהלך חיה עם יצחק.

כרחל וכלאה
אכן, בני זוג מרקע שונה יכולים להינשא, כאשר יש יחס של כבוד בין בני הזוג, יחס שנובע מהכרות מעמיקה וטובה. כאשר שני בני הזוג מעריכים זה את זו ומביעים את הערכתם ההדדית לפני הנישואין אין משמעות להבדלי מעמדות או רקע אישי שונה בין בני הזוג. ההיפך הוא הנכון כל אחד מבני הזוג מביא את עולמו ואישיותו לבניין הזוגיות ויחד הם בונים בית שיש בו את הטוב והיפה שמביא כל אחד. יש דברים שבהם צדיק בן צדיק עולה על בעל התשובה ויש דברים בהם עולה בעל התשובה על צדיק בן צדיק (רמב"ם, שמונה פרקים, ו ) השילוב בין שניהם בונה בניין שלם וטוב. גם השונות שבין רחל ולאה בנו את בית ישראל ואת שבטי ישראל על השונה שבהם כחלקים בפזל שבונה את עם ישראל, כפי שברכו את רות:
" וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם: (רות ד יא). השונות בין בני הזוג תורמת הרבה לבניין משפחה ברכה שכוללת בתוכה את הפסיפס של כל שבטי ישראל יחד עם זאת צריך להכין היטב את ההכרות של הזוג ולבנות מערכת של כבוד הדדי לפני הנישואין.

הערה:
במאמר זה אין לנו כל כוונה לנתח פסיכולוגית את אבות האומה. אין אנו יכולים לדמיין את גדולתם וחכמתם של אבותינו ואמותינו, ולכן איננו יכולים לנתח את התנהגותם כמו שאנו מנתחים את ההתנהגות  של אנשים רגילים בני זמננו. ובודאי שאין אנו שופטים את מעשיהם או בוחנים אותם באמות מידה של אנשים רגילים. אנו מקבלים לחלוטין את דברי חכמינו: "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים". (שקלים ח א )
יחד עם זאת אנו נלמד את התורה כפשוטה כדי ללמוד ממנה על הדרכים לפתרון בעיות שצצות בינינו, בני האדם, בזמן הזה, כי אם התורה ספרה לנו את הסיפור בצורתו הפשוטה כנראה שצריך ללמוד אותו וללמוד ממנו גם לפי הפשט, לא כדי לפרש את אבותינו הגדולים אלא כדי ללמוד מהפסוקים, למענינו.