האישה והמצוות
אחת הסיבות המרכזיות להרגשתה הנחותה של האישה, היא ללא ספק הפטור של הנשים מחלק ממצוות התורה, ממצוות עשה שהזמן גרמן.

למה קבלו הגברים חלק גדול יותר מהתורה אם אינם עולים על הנשים ברוחניותם?
יתירה מזאת במקומות רבים בתושב"ע מוזכרות הנשים בקבוצה אחת עם הקטנים והעבדים הכנענים כאילו היו נחותות מן הגברים.

על שאלות אלו עונים חז"ל במדרש:
"למה נשתתפו הנשים עם הקטנים והעבדים לענין המצות ?
לפי שאין להם אלא לב אחד, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה". (14)
דברי מדרש אלו תמוהים מאד וכי לגברים יש שני לבבות ולנשים רק לב אחד ?
כיצד מיישב המדרש את שאלותיו על היחס הנחות אל האישה בעניין קיום מצוות ?
נראה שאפשר להסביר את דברי המדרש על פי דברי המהר"ל , לפיהם יוצא שלנשים קל יותר מטבע בריאתן להתקרב לבורא העולם, ולכן אין להן צורך במצוות רבות כל כך. לעומת הגברים השקועים בעיסוקי החומר כל הזמן וזקוקים למצוות רבות כדי להזדכך ולהתקרב לקב"ה. (15)
וזו כוונת המדרש לנשים יש רק לב אחד כלומר נאמנות אחת – לבורא העולם.
ואילו לגברים יש נאמנויות נוספות לעולם החומר,  הסותרות ומפריעות להתקרב לקב"ה. (16)

שיטה שונה להסביר את סיבת הפטור של הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן מצאנו בדברי האבודרהם:
"והטעם שנפטרו הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, לפי שהאישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם היתה מחוייבת במצוות עשה שהזמן גרמן , אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו , ואם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא אוי לה מיוצרה .
לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה .
וגדולה מזה מצאנו , שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו". (17)

גם לפי שיטה זו אין הסיבה לפטור הנשים בגלל נחיתתן הרוחנית או הנפשית אלא כדי לשמור על שלום בית. אלא שלשיטה זו אין לומר גם שהאישה עליונה על הבעל.
אמנם גם הבעל משועבד לאישתו: לפרנסה, לספק לה צרכיה וכו' אך כנראה שאין בחיובו במצוות עשה שהזמן גרמן כדי להעיב על שלום הבית, מכיוון  שאין אלו חובות הקשורות בזמנים מסוימים לעומת חובה של האישה לעשות את צרכי הבעל בכל זמן שהוא,  הרי תתכן סתירה בין צרכיו בזמן מסוים וצרכי מצוות העשה. (18)
 

סיכום:
אם כן נוכל לסכם שמהמקרא  ניתן ללמוד בבירור על האידאל של שיויון בין הגבר לאשה ואפילו התעלות של האישה על הגבר בענינים רוחניים.
ככל שאנו מתקרבים לגאולה אנו חוזרים למעמדה המקורי של האישה במשפחה, מעמדה שלפני החטא, לפני שנגזר עליה: "והוא ימשול בך".
על רקע זה יש להבין את הבעיות המתעוררות ביחסים בין בני הזוג בגלל הרגשת האישה שאין לה מעמד הולם במשפחה. ועל רגישות הנשים לכבודן במשפחה, וחוסר קבלתן השפלה או אלימות מכל סוג שהוא. באלפי שנות הגלות, בה חיו אבותינו מפוזרים בין הגויים, שמרו הם על מעמד הנשים ברמה גבוהה ומכובדת יותר מכל העמים שבקרבם חיו. אבותינו הפנימו את מעלת האישה במשפחה הרבה מעבר למקובל אצל אומות העולם. עד לכדי כך הגיעו הדברים שכאשר הגיעה שאלה לאחד מגדולי הראשונים על אלימות של בעל כלפי אשתו, הזדעזע וכתב:
"ועוון גדול ואין מדרך בני עמנו להכות נשותיהן רק הוא דרך עכו"ם ... וחלילה לכל בני ברית מעשה כדבר הזה". (19)

עלינו להדריך את הזוגות הפונים אלינו למקם נכון את מקומה של האישה כמחנכת הבנים ולתת לה את מקומה הרוחני הנכבד במשפחה, השיטה המקובלת אצל יועצים ומנחי נישואין, בה יושבים בני הזוג כשווים, יחד עם המטפל, היא תחילת הדרך לפתרון בעיות בזוגיות. כי פעמים רבות הבעיות נובעות מהרגשתה של האישה שמעמדה במשפחה אינו מכובד, או מגישתו של הבעל שאישתו נחותה ממנו מבחינה רוחנית, מכיוון שאינה לומדת תורה ואינה משתתפת במצוות רבות .  הצורך לשבת יחד, כשווים אצל המטפל, היא תחילתו של התהליך הטיפולי שיביא את הזוג לחיים של שיתוף והבנה. פעמים רבות נתקל המטפל בקושי להביא את בני הזוג לשבת יחד אצלו, פעמים רבות הסיבה היא הקושי של הבעל לקבל את האישה כשווה בזוגיות וראיתו את עצמו כחשוב שאין לו סיבה לבזבז את זמנו על הבעיות של אשתו. הוא אומר למטפל: "תסביר לה שיש לה סתם שגעון גדלות תסביר לה מה הערך של לימוד תורה  כי היא אינה מבינה את חשיבותו של הבעל".  ופעמים הקושי נובע מתפיסתה של האישה את עצמה כנחותה היא אומרת: "לי יש בעיה, למה בעלי גם צריך לבוא ? הוא לומד וזמנו חשוב איני רוצה שיבטל תורה".  ואלו וגם אלו אינם דברי אלוקים חיים. דווקא רבנים כיועצים, יכולים להביא את בני הזוג לשבת כשווים ולהקשיב זה לזו ולצאת לדרך מערכתית לשיפור הזוגיות שלהם. 

מקורות והרחבה:
14 . ילקוט שמעוני שמואל א רמז עח
15 . עיין בדברי המהר"ל בדרוש על התורה שהובאו בהערה 10
16 . ואכן כך כתב הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל:
       ברור שפטור נשים ממצוות שהזמן גרמן איננו נובע מחשיבותן הפחותה, כביכול,  או מתוך שהתורה לא מצאה אותן ראויות כביכול לקיים מצוות אלה . הטעם לאי חיובן במצוות אלה הוא, כפי שנראה לנו, בכך שאין התורה חושבת שנשים זקוקות למצוות אלה ולקיומן . התורה מניחה אצל נשותינו חיבה יתירה והתלהבות קודש לתפקידן בעבודת הבורא   יותר מאשר אצל הגברים . הגברים שהניסיונות בחייהם המקצועיים מסכנים את נאמנותם לתורה, זקוקים מזמן לזמן לתזכורת מדרבנות ומזהירות בצורת מצוות שהזמן גרמן . לא כן הנשים, שצורת חייהן כוללת פחות נסיונות וסיכונים כאלה (פירוש לתורה ויקרא כ"ג מ"ג)
וכן פרש הרש"ר הירש בסידורו על הברכה "שעשני כרצונו .

גם מרן הראי"ה קוק זצ"ל פרש כך את הברכה שעשני כרצונו : 
        עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה גם כן יתרון  להאישה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כוחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוהית העליונה, מה שאין כן התכונה הנפעלת של האישה כשהיא ישרה, היא עלולה (עשויה) להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוהים , מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, ועל כן מברכת האישה, בהודאה על חלקה הטוב: "שעשני כרצונו". (עולת ראיה: א' עמ' עא)        
כך מסביר הגרח"ד הלוי את המחלוקת לגבי הגיל שבו אנו מתחילים לקיים נדרים :
מתני'. בת אחת עשרה שנה ויום א' - נדריה נבדקין, בת שתים עשרה שנה ויום א' - נדריה קיימין, ובודקין כל שתים עשרה. בן שתים עשרה שנה ויום אחד - נדריו נבדקין, בן י"ג שנה ויום אחד נדריו קיימין, ובודקין כל שלש עשרה. קודם לזמן הזה, אע"פ שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו - אין נדריהם נדר, ואין הקדשן הקדש. לאחר הזמן הזה, אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו - נדרן נדר והקדשן הקדש. 
גמ. ת"ר, אלו - דברי רבי, ר"ש בן אלעזר אומר: דברים האמורים בתינוקות - בתינוק אמורים, דברים האמורים בתנוק - בתנוקת אמורים. א"ר חסדא: מ"ט דרבי - דכתיב +בראשית ב+ ויבן ה' [אלהים] את הצלע - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש. ואידך - ההוא מבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש משום ר"ש בן מנסיא: ויבן ה' [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם - מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא. ור"ש בן אלעזר מ"ט? אמר רב שמואל בר רב יצחק: מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמומית תחלה (נדה דף מה עמוד ב)
מן הראוי לציין שסברת רבי נובעת מבינה יתירה שנטע הקב"ה בטבעה של האישה . ואילו לסברת רבי שמעון בן  אלעזר פקחות הבן לשיטתו נובעת מערמומיות שנכנסת בו מתוך היותו רגיל לצאת ולבוא . (מקור חיים לבנות ישראל עמ' 10 -11)
17. שער ג' ברכת המצוות ומשפטיהם עמ' כ"ה  .
18. כנראה שרבי יעקב אנטולי  זצ"ל הבין את דברי האבודרם בצורה שונה וחשב שהסיבה לפטור הנשים ממצוות עשה שהזמן  גרמן נובע מפחיתתן כלפי הגברים כמו שכתב: ודי אות הברית בזכרים (למה ברית המילה היא רק אצל הזכרים ) לפי שהנקבה היא עזר לזכר : ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות מעשה על פיו. והיותה על הדרך הזה גם כן סיבה שהיא פטורה מכל המצוות עשה שהזמן גרמן . כי אילו היתה טרודה לעשות  המצווה בזמן, היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם והיתה קטטה נופלת בינהם , ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה. ולפי הטעם הזה הספיק האות (ברית המילה) בזכרים. וכן ניתן להבין מדברי הגרי"מ טיקוצ'נסקי זצ"ל שכתב :      
(בספרו האישה לאור היהדות עמ' סא - סב)  לפי הסברנו זה תתורץ שאלת הגרח"ד הלוי זצ"ל על שיטת האבודרם שהקשה: אין טעם זה עומד במבחן המציאות ההלכתית. כי תמוה הדבר לפטור אישה ממצוות שהזמן גרמן, שמא יהיו
(תהינה) עסוקות דוקא באותה שעה , שכן פיטור נשים ממצות ציצית הוא משום שאין זמנה בלילה , וכי בקיומה בשעות היום צריך זמן מיוחד שעלולה להיות טרודה בו והלא אין כאן מעשה מיוחד פרט ללבישת הבגד המצוייץ כדין , וכן מצוות תפילין שנשים פטורות ממנה , משום ששבת ויו"ט אינם זמן תפילין , וכי בכל שעות היום לא יכולה למצוא שעה קלה לקיים מצוות תפילין, האם יש למצווה זאת זמן מיוחד?  וכן במצוות רבות  (מקור חיים לבנות ישראל   עמ' 10)
19. המרדכי בשם תשובת מוהר"ם מובא בדרכי משה אבן העזר גיטין קנד טז.