מאת: טו"ר צבי גלר, חבר הנהלת לשכת הטוענים הרבניים 050-7664874 והרה"ג יהושע זאב זנד מחבר הספרים ברכת-בנים, נתיב המשפחה- נתיב הכתובה –נתיב האירוסין - ונתיב השידוך.

בין חיובי הכתובה, מתחייב הבעל בהוצאות רפואת אשתו וזאת כדי להבטיח הגנה על שלומה ובריאותה של האשה. עוד בטרם הנישואין אדם חייב לגלות לבן זוגו המיועד אם קיימים בו מומים, כפי שנפסק ב"ספר חסידים" (לרבי יהודה החסיד, סימן תק"ז) :  "לא יכסה אדם מום בני ביתו... שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עימהם אותו חולי, לא היו מזדווגים - יגלה להם, פן יאמרו קידושי טעות היו". על כן אישה שנישאה תוך הסתרת מחלות פנימיות הקיימות אצלה, הבעל יהיה פטור מרפואתה וכתובתה. במאמר זה נעסוק בחיוב הבעל בתשלום ההוצאות לרפואת האישה  -  שנוצרו לאחר הנישואין.

ככלל, חובת רפואת האישה קיימת רק במקרה והאישה אינה מזלזלת בציווי הרופאים ושומרת על בריאותה כמקובל. ולכן במקום שברור שחלתה אך ורק מכיוון שזלזלה בכללי הבריאות, פטור הבעל מתשלום לרפואתה כמבואר בפתחי תשובה (אהע"ז, סימן ע"ח, ס"ק א') שדווקא אם לקתה שלא באשמתה במכה או בחולי חייב להוציא כספים לרפואתה. לפטור זה תידרש כמובן ההוכחה של הבעל, שהאישה נוהגת במופגן כנגד הוראות הרפואה. במקרה שהבעל אכן חייב ברפואת אשתו יידרש הוא להוציא את כל רכושו לפרנסת ולרפואת אשתו, וקיימות דעות שהבעל יצטרך לשלם להוצאות ריפוי הטוב ביותר הקיים גם אם הדבר מצריך עלויות גבוהות.

חיוב הרפואה חמור מחיוב המזונות בכך שגם אם וויתרה האישה על זכותה למזונות זכאית עדיין לקבל מבעלה  דמי הוצאות הרפוי (הריטב"א - כתובות דף נ"ח ע"ב). יודגש, כי כפי שחיוב המזונות לאישה קיים רק בזמן שהאישה חיה עם בעלה, כך גם חיוב הרפואה. ולכן אישה שבזמן משבר רפואי תעזוב את ביתה, הדבר יפגע בזכותה לתשלום הוצאות הרפואה ע"י הבעל, מפני שיכול הבעל לומר איני נותן לה דמי רפואתה אלא אם היא דרה עימי בביתי. רק אם האישה חולה כל כך שאינה יכולה לשמשו כלל, חייב לרפאותה אפילו אם עזבה את הבית המשותף.

במחלות מסוימות הבעל אינו חייב ברפואת האישה ויש להבחין בין הדינים השונים:
חיוב בתשלום דמי רפואתה: הבעל חייב בתשלום רפואת האישה בין אם התשלום קבוע מראש, ובין הוצאות לתרופות וכד' בהם הסכומים אינם קבועים מראש.  החיוב הנ"ל מתחיל עם תחילת מחלתה של האישה.
רפואה פרטית: במידה והבעל עשיר ומרשה לעצמו טיפול נוסף / רופא פרטי / רופא בחו"ל חייב גם לממן לה את הרפואה ברמה דומה - מדין עולה עימו.
רפואה הומופאטית / אלטרנטיבית: בכתובה הבעל מתחייב: "ואנא איזון ואפרנס... בקושטא", ופירש ה"נחלת שבעה", שהכוונה היא שיפרנס את אשתו בנדיבות וברוחב לב ולא בקמצנות, ויש מקום לחייב בעל לשלם עבור רפואה אלטרנטיבית. וכמו כן, אם האשה באה ממשפחה עשירה, ובעת מחלה נוהגים בני המשפחה לרכוש תרופות הומופאטיות, חייב לשלם לה את הוצאות הרפואה מעבר לטיפול המקובל.
רפואת האשה כשחולה במחלה כרונית: במחלה כרונית בה האישה אינה מסוגלת לתפקד בבית, הבעל פטור מחיובו לרפואתה ויכול להפטר מחיובי הכתובה לרפואתה ע"י מתן גט וכתובה. לרוב הפוסקים הדין קיים גם בדורינו שנתקבל האיסור לגרש אישה בעל כורחה (שו"ע, ובאר היטב  סימן ע"ט, סעיף ג', כדעת החלקת מחוקק והבית שמואל). יחד עם זאת הסכימו הפוסקים שצעד של גירושי אישה החולה כרונית יש בו חוסר דרך ארץ ואינו ראוי.

נשתטית /  רפואת הנפש: ככלל אין חילוק בין חובת הרפואה הנפשית לרפואה הגופנית וכשם שחייב לרפאותה רפואה גופנית כך חייב לרפאותה רפואה נפשית.  אולם בניגוד לרפואת הגוף שככל שחריפותה של המחלה אינה ניתנת לריפוי כך פוחתת חובת הריפוי על הבעל כנכתב לעיל, ברפואת הנפש חיוב המזונות פועל ביחס הפוך: אישה אשר מצבה הנפשי קשה עד שמהתורה אין ערך לקבלת גיטה (משלחה והיא חוזרת), בעלה לא יוכל לגרשה ואף לא יוכל להפטר ממזונותיה. אולם אישה אשר חכמים תקנו שבמצבה הנפשי הקיים לא יוכל בעלה לגרשה מטעמי תיקון העולם, לא חייבו את הבעל  במזונותיה. במקרה שהמחלה הנפשית אינה פוגעת בתפקוד והבעיה היא התנהגותית, יחזור הדין של קושי המחלה, ההפרעות הנגרמות ממנה, מקומה של האישה ויכולת התפקוד של האישה כבמחלות הגוף.

לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.