כל ההתחלות
מן המפורסמות הוא שהורים וילדים ירדו לעולם כרוכים יחדיו והם מקיימים מופע משותף. עם כל ילד שנולד נולדת בו-בזמן אם וברוב המקרים גם אב. לשניהם – ילדים והורים – התחלה משותפת והמשך משותף. הורים וילדים מתפתחים ומשתנים יחדיו בתוך מסע למידה משותף בו הם משמשים מנועי צמיחה וגדילה זה לזה. ההורים הם מורי הדרך במסע זה. הם המנהיגים המובילים והאחראיים. המסע המשותף הוא הדרך והאמצעי בו ממלאים ההורים את תפקידם. תפקידם של ההורים בכל מקום ובכל זמן הוא לגדל ולחנך את הילדים ולהכין אותם לתפקידם בחיים הבוגרים – כבני אדם אותנטיים, אוטונומיים, עצמאים ואחראים. אחת ההגדרות המוכרות לתפקיד ההורי היא: "תפקידם של הורים לצמצם סיכונים ולהגדיל סיכויים". פרופ' יונה סאלק, רופא הילדים הנודע, הגדיר את תפקידם של הורים הגדרה פיוטית מעט: "תפקידם של הורים לתת לילדים שורשים וכנפיים. שורשים – כדי שיידעו היכן הבית ומהו, וכנפיים – כדי שיוכלו לעוף הכי גבוה והכי רחוק שהם יכולים". הורים עושים זאת במסע המשותף להם ולילדים. במסע המשותף תפקידם של ההורים הוא לגלות לילדם את הסוד – סוד החיים והעולם. סוד זה הוא בן שלושה חלקים: א. לגלות לילד מי הוא – מהי זהותו ומהי השתייכותו; ב. לגלות לו מהו העולם – החברה והסביבה שבתוכן הוא חי ומי הוא מנהיגו של עולם; ג. לגלות לו מהם היחסים והקשרים בינו לבין העולם ומנהיגו. בשפה מקצועית נאמר, שתפקידם של הורים כולל הפעלת תהליכי אינדיווידואציה- יחידניות, סוציאליזציה- חיברות וקולטורציה- תירבות, שמשמעם: לגדל ילד שהוא אדם אחד, יחיד ומיוחד, לפתח אצלו כישורי חיים ולהנחיל לו אמונה, תורה, ערכים ותרבות. כלומר, לקשור אותו בשלושה קשרים – לעצמו, לעולם בו הוא חי ולשרשרת הדורות. מסע זה מתחיל בתחנת התלות המלאה של הרך הנולד בהורה המגדל ומטרתו - לקראת תחנת היעד שהיא תחנת העצמאות בה יכול הילד שגדל ובגר לעמוד ברשות עצמו ולהנהיג את עצמו ואף את זולתו.
הורות – מנהיגות ואחריות
כדי לממש את תפקידם הלכה למעשה פועלים הורים באמצעות שני מוטיבים מרכזיים: מנהיגות ואחריות שהם מהות ההורות. השפה העברית, כביטוי מובהק של תפיסת עולם והבנת דרך התנהלותו, מבהירה באופן חד משמעי את מוטיב המנהיגות שבהורות. המילה "הורה" נגזרת מהמילה "הר" – המקום הגבוה ממנו רואים רחוק יותר ורחב יותר ואליו נושאים עיניים. על הפסוק "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" אומר רש"י: אל תקרא הרים, תקרא הורים. תפקיד המנהיגות וההובלה הוא של מי שיכול לראות למרחוק ולזהות את הכיוון הרצוי לפסוע בו. לכן הוא תפקיד המוטל על ההורים-המנהיגים. מנהיגות הורית כמו כל מנהיגות מתחילה ברצון, במוטיבציה. אנו לומדים זאת מהמלה "אב". המלה אב היא לשון התחלה. זו המלה הראשונה במילון השפה העברית. "אבא" היא משורש "אבה" – רצה. הורות תחילתה ברצון. הרצייה היא אחד משני היסודות של המנהיגות בכלל והמנהיגות ההורית בפרט. המשכה, כמו כל מנהיגות, באמון שהוא היסוד השני של מנהיגות. אמון שנותנים המנהיגים בעצמם וכמובן בריבונו של עולם שינחה אותם במנהיגותם, באמון שבונים המנהיגים-ההורים אצל המונהגים-הילדים ובאמון שרוכשים המונהגים למנהיג ובכך מעניקים לו את כוח המנהיגות. אמון זה, אמון ללא סייג הוא יסוד היחסים והקשרים בין הורים לילדים. אנו מוצאים ביטוי מובהק לכך במילה "אם" שהיא זו הבונה את האמון תוך שהיא מקיימת את האומנה – תהליך הטיפול המגדל את הילד. מעיד על כך משה רבנו, גדול המנהיגים, כאשר הוא מתאר את מנהיגותו במושגים אימהיים של הריון, לידה ואומנה.
מהי, אם כן, מנהיגות ?
מנהיגות בכלל, ובתוכה גם מנהיגות הורית, מוגדרת כתופעה פסיכולוגית של השפעה. השפעה על האמונות, הדעות, הרגשות, המוטיבציות וההתנהגות. כדי שתתחולל השפעה יש צורך בשפע באמצעותו ניתן להשפיע ובשיפוע שיעביר את השפע מהגורם המשפיע לגורם המושפע.
לגבי מנהיגות הורית נשאלת השאלה: באמצעות מה ואיך מפעילים הורים מנהיגות הורית? איך הורים משפיעים על ילדים למעשה? מהו השפע ההורי ומהו השיפוע בו שפע זה יכול לעבור מההורה לילד?
גם כאן מסייעת בידינו הלשון העברית הצופנת במילותיה את רזי העולם להבין מהותם של דברים.
הורים מפעילים מנהיגות – השפעה - באמצעות שני המרכיבים היוצרים את ההורות: אונים – הרכיב שאצל האב – הכוח, העוצמה, ההכוונה והסמכות שיש להורה מתוקף תפקידו ומעמדו, ורחמים, מלשון רחם – ההכלה, ההזנה, החיזוק, העידוד והתמיכה – הרכיב שמצוי אצל האם. במציאות שני הרכיבים נמצאים באותה העת אצל כל אחד מההורים, האב והאם אך במשקלים שונים. השילוב בין אונים לרחמים מאפשר את היווצרות הילד ובד בבד את היווצרות ההורות והמנהיגות ההורית. שילובים שונים בין אונים לרחמים מאפשרים התנהגויות הוריות הנעות מקוטב התקיפות והקביעה ועד לקוטב ההכלה, החמלה, העידוד ולעיתים אף הויתור המוחלט.
גרף המנהיגות ההורית משרטט את מסלול המנהיגות ההורית דרך ארבעת סגנונות המנהיגות הנותנים ביטוי למעשה ההורות: 1 – הסגנון לקבוע – הורים קובעים את אורחות החיים הבית, חוקיו וכלליו ומציבים גבולות של אסור ומותר. זוהי זכותם, למעשה גם חובתם, מתוקף תפקידם ומעמדם כמנהיגים אחראים. 2 – הסגנון לשכנע – בסגנון זה הורים משתמשים במנהיגותם לספק פירושים לחוקים ולכללים ולפתח אצל הילדים הבנה וקבלה של אורחות החיים הרצויים ולאחריותם של הילדים לשמור ולקיים אותם. 3 – הסגנון לייעץ – כאן מתעצב סגנון הורי מרתק שעיקר ביטויו בשיח ובהצגת שיקולי דעת שונים בקבלת החלטות לפעולה. זהו הסגנון המסביר בו ההורה מנסה לסבר את אוזנו ודעתו של הילד/הנער בסברתו ולהציע את עצתו. 4 – הסגנון לשחרר - בסגנון זה ההורה והילד/הנער קרבים לתחנת היעד של המסע - העצמאות וחלק ניכר מהאחריות מוטל כבר על הנער עצמו והיא המדד לעצמאותו. אומנות ההורות היא ביכולת הגמישות בשימוש בכל הסגנונות וביכולת התאמת הסגנון המנהיגותי-ההורי לילד המונהג על פי שלב התפתחותו ויכולותיו.
האחריות ההורית אף היא טמונה במרכיבי ההורות ומאפשרת להורה להורות לילדו לבוא אחריו במסע הגדילה וההתפתחות.
כדי למלא את תפקידם ההורי המנהיגותי האחראי מצוידים ההורים בשני משאבים הוריים: אהבה וחכמה.
האהבה היא המנוע הגדול של ההורים. שורש האהבה הוא באמון המוחלט שרוחשת האם לילדה הרך ולעצמה כמי שיכולה ומסוגלת למלא את התפקיד ההורי המגדל, היא מזהה את ה"טוב" המצוי אצל שניהם ושיכול להתפתח אצלם. לתכלית זו היא מקיימת הידברות מתמדת עם עצמה, עם ילדה ועם סביבתה ובתפילותיה עם ריבונו של עולם. אמון, הכרה בטוב והידברות יוצרים אהבה שהיא המרכיב המשמעותי במנהיגות הורית – והיא החומר והרוח המגדלים בני אדם וממנו גדלים ילדים. אהבה זו היא הביטוי להתקשרות הייחודית הנרקמת בין הילד לבין המטפלים בו, המגדלים אותו – הוריו. ההתקשרות יוצרת את הדיאדה הורה-ילד כפי שמגדיר ויניקוט (1995) וממנה הוא בונה את חוסנו יכולותיו וביטחונו. מאהבה זו, כפי שאנו יודעים היום, נגזרים במידה רבה קשריו ויחסיו העתידיים. חכמה היא משאב וכלי להפעלת מנהיגות הורית תכליתית. מנהיגות זו מסתייעת בחכמה כדי לחזור ולהתחבר לחלום ההורי ולעיתים אף לגבש ממנו חזון הורי, לבחון את הכלים, הכוחות והכישורים ההוריים הקיימים והדרושים, להציב מטרות ולאתר מכשולים ולבסוף, לזהות הזדמנויות, לקבוע הצלחות ולתת מקום להתלבטויות.
החכמה היא חכמת החיים, הידע והניסיון המצטבר של ההורים-המנהיגים המסייעים להם להפעיל שיקולי דעת ולקבל החלטות במהלך המעשה ההורי של גידול הילד.
מנהיגות- הורית מתחדשת ומחדשת
הורות על מרכיביה – אונים ורחמים, ומשאביה – אהבה וחכמה, היא, המהות המקיימת מנהיגות הורית. התכונה המובהקת של מנהיגות זו היא האפשרויות וההזדמנויות התמידיות לחידוש ולהתחדשות. אהבה וחכמה הם שני משאבים הגדלים וצומחים כל העת ובה בעת מגדלים ומצמיחים את המנהיגות ומאפשרים התחדשות לאורך הדרך. הילדים-המונהגים מזמנים להורים המנהיגים אתגרים חדשים ומעלים שאלות לפני ההורים- המנהיגים. כל ילד עם השאלות, התהיות וההתלבטויות שהוא מעורר בלב הוריו. אלה כולם מטרתם לאפשר את ההתחדשות לשם הגדילה המשותפת.
השאלה המנהיגותית התמידית, הבסיסית והמחייבת כל הורה היא – איך וכיצד להמשיך ולפתח אמון ואמונה? איך וכיצד להמשיך ולגלות את הטוב המצוי בילד ובעצמו ההורה ואיך וכיצד לקיים הידברות על נושאים אלה. זהו האתגר ההורי-המנהיגותי איתו מתמודד כל הורה.
אתגר זה הוא יסוד המנהיגות ההורית המגדלת והוא המקיים את ההתחדשות לאורך המסע ההורי המשותף.