תואילו לסלוח לי על ההערה, אבל עד היום, המילה "כפייתיות" הייתה שייכת אצלי לסוג המילים החביבות – אינטליגנטיות, כזאת, שאפשר וכדי לשלוף אותה מאמתחת המילים ה"מבריקות", המשתלבות היטב בכל שיחה, מילים שנשמעות מצוין, ואת משתמשת בהן כשאת רוצה להרשים מישהו. את אומרת, למשל: "הו, אמא שלי ממש כפייתית בכל מה שקשור לסדר וניקיון", והנה הכנסת פן לשוני מתוחכם, המתאר באופן נמלץ ומדעי את המקור הביתי המצוחצח בו גדלת.
או, אחרי חבילה אחת של שוקולד, את מקוננת בפינוק: "אני ממש אכלנית כפייתית" ומרגישה שאולי את לא רזה במיוחד, אבל בהחלט יש לך אוצר מילים עשיר. ולפעמים, סתם, את אומרת לחברה: "הדבר הפך אצלי לאובססיה", במקום להגיד שהדבר מעסיק אותך רבות. אכן כן, "כפייתיות" וגם "אובססיה" הן מילים המיועדות, לכאורה, לתיאורים משובבים על הדודה שולה, המטורפת אחרי ניקיון וסדר, שאינה מצליחה להירדם אם יש מזלג אחד שאינו רחוץ בכיור החלבי. דודה שולה שהחולצות והמגבות בארונות שלה מועמדות לפרס הסרגל הישר ביותר, שאפשר לאכול אצלה מהרצפה בלי שום הגזמה, שהספה שלה צריכה להיות בקו ישר הנראה רק לה, בין השטיח למרצפת השמאלית. דודה שולה המצחיקה הזאת, שכאשר היא הולכת לבית מלון, הגרביים שלה חייבים להיות במגירה הימנית בדיוק כמו בבית.
אנשים מסודרים עד שאפשר להשתגע, אנשים שפנקסי הצ'קים שלהם הם מחזה משובב של כתיבה תמה ומאוזנת, מכונים על ידינו "כפייתיים" ומושכים אליהם חצי הומור. קורבנותיה הרבים של מחלת הOCD: הפרעות חרדה כפייתיות טורדניות – סובלים. מאד. הכפייתיות שלהם א י נ ה נושא להתבדחות, לפחות לא בשבילם. אותן מחשבות טורדניות, שאינן בשליטתם כלל, פולשות אל מוחם ומסתחררות בו, אינן מרפות ודורשות התנהגות מסוימת, הנתפסת אצל הצופה מהצד כהתנהגות טיפוסית של חולי נפש: טקסים מטקסים שונים ומשונים, לעיתים ארוכים. לעיתים מוזרים, ותמיד, אבל תמיד, מייגעים ומיותרים.
מקורה של הפרעה חמורה זאת הוא במחשבות אבסורדיות, מביכות או מפחידות המתרוצצות בראש במעגל אין סופי וגורמות לבעליהן להיות מ ו ח ר כ י ם לנהוג בצורה מסוימת, כמו למשל, להיכנס דרך הדלת ואז לחזור שתי פסיעות אחורנית, ושוב להיכנס, על רגל אחת. לספור עד עשר בין מילה למילה שהם קוראים, לשטוף את ידיהם אחרי שנגעו בדבר מה "מזוהם" ונושא חיידקים כמו כסף, מפתחות, ידית של דלת, או כל רעיון אחר שיעלה במוחם, ולחזור ולשטוף, תוך התעלמות מוחלטת מכך שהן כבר יבשות, סדוקות, ואפילו מדממות. שני אחוזים מכל האוכלוסייה סובלים מהפרעות אלו. בירושלים, מסתבר, יש ארבעה עשר אלף אנשים שכאלו. בארצות הברית ארבעה מליון וחצי. עד לפני עשרים וחמש שנה, נכללה המחלה בין מחלות הנפש השונות. החרדות והפוביות היו מתפרשות כהתנהגות נוירוטית. אולם כיום יודעים שזוהי מחלה נוירולוגית בלבד. לא מחלת נפש אלא "מחלת מוח", אם אפשר לקרוא לזה כך. כאשר מקור הבעיה הוא בראש, במחשבות. טיפול ביהביוריסטי-קוגניטיבי מחזיר תוך זמן קצר את המטופל לתפקוד תיקני.
הכתבה משוייכת לקורסים תעודה | פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית - CBT