תגית נוער בסיכון

אולי זה לא חדש, אולי כבר אמרו את זה קודם, אבל אולי גם הגיע הזמן להציף ולהעלות את הבעיה הזו שוב ומחדש. החברה שלנו סובלת קשות מבעיית הנוער המתמודד, הנושר, בסיכון.. כבר קראנו להם באלף שמות וקטלגנו אותם באלף קיטלוגים – כדי לטפל, ולמצוא פתרונות, ולחשוב מה עושים, ואפילו לעשות. ונתנו להם רטלינים וקונצרטות, פתחנו להם מסגרות, רבנו עם המסגרות הקיימות ואין סוף של השקעות וטיפולים כדי למנוע, לתמוך, להחזיר, לשקם ועוד פעלים שקשורים לנושא.

מסתבר, כשלוקחים את הנער או הנערה לשיחות אישיות, שאצל רובם ככולם נמצא שהבעיות התחילו מההורים. לאט לאט מתחוורת התמונה הכואבת: הנוער שלנו הוא תוצר של בעיות חמורות בזוגיות בין ההורים. חשבתם שתוכלו להסתיר את זה מהרחוב? אז הילד מוציא את זה החוצה.

שחה לי אסתר (שם בדוי), שהנער שלה לא שרד את המסגרת החינוכית הנקראת ישיבה קטנה (בעיה מוכרת למישהו מאיפה שהוא?): בעלי לא משתלב בעצמו בשום מסגרת. עקב משבר כלכלי (!) שנבע מהשקעה כלכלית לא נכונה הוא נקלע למשבר אישי. פטירת אביו גרמה לו להסתחררות ובשורה התחתונה לרצות לפרק את התא המשפחתי שלנו." (ובמילים אחרות להתגרש) "ואז מגיע אלי הבן שלא מצליח להיות בשום מסגרת מגיל 14 בערך ושואל אותי איך אני רוצה שהוא יהיה במסגרת אם המצב בבית לא יציב ועל גלגלים? מה אני אמורה לענות לו?"

מכת הגירושים בישראל רק הולכת ומעמיקה. יש סיבות רבות מספור שמלבות את האש הזו שמכלה כל חלקה טובה במשכנות ישראל ואוהלי יעקב שהיוו אי שם בעבר דוגמה ומופת בעולם כולו לזוגיות וחינוך נכון של הדור הבא. נראה שאם נעשה מחקר אמתי שמשלב נתונים מהשטח נגלה שאת רוב הבעיות החברתיות של החברה שלנו היה אפשר לפתור אם בני הזוג בכל בית ובית היו שמים בראש סדר החשיבויות שלהם את נושא הזוגיות, אלא שרבים מעדיפים להדחיק את הבעיות, או להשלים אתן במקום לנסות ולפתור ולשפר, וכך מתגלגלים הדברים במעגל סגור -  הילדים מאבדים את היכולות הבסיסיות שלהם להתמודד עם מסגרות, לימודים וחברה וכך נוצר לו דור שלם של חסרי זהות ומאבדי דרך, וזו רק עוד פרשנות עצובה וטראגית למשפט – "התפוח אינו נופל רחוק מהעץ".

הורים – לפני שאתם צריכים לטפל בילדים שלכם – טפלו בעצמכם.

לקריאה נוספת תכנון כלכלי נבון הוא מניעה של בעיות במבנה המשפחתי

ראשית עלינו לדעת, שילד שנפגע מינית לא יבוא לספר את זה להוריו. הורה עלול לטעות ולחשוב שאם הילד היה נפגע, הוא היה בא לספר, אך בפועל זה לא כך וזאת מכמה סיבות. ראשית, הילד נבוך מאד מהמעשה וחושש לספר, ופעמים רבות אף מרגיש שהוא אשם או חושש שיאשימו אותו. 87% מהמקרים הם עלי ידי אנשים קרובים או מוכרים לילד, ופעמים הילד חושש לפגוע בו. בעיקר אם הפוגע גם מיטיב עמם בדברים מסויימים. כאשר מדובר בדמות תורנית, החשש מתעצם שכן  ''הרב וודאי צדיק''.

בפועל, סיפורים על הטרדות מיניות מתגלים רק בגיל מבוגר בו הם מספיק בשלים לספר על מה שעברו בילדותם. ולכן, על ההורים להיות ערניים במיוחד ולא לחשוב בתמימות ש''אם הילד לא מספר, כנראה שום דבר לא קורה''.

כדי למנוע פגיעה, רצוי לשוחח עם הילדים על כך ולחדד בפניהם את העובדה שאסור לגעת באחר ללא רשותו,  ושאין לאף אחד רשות לגעת בהם בלא רשותם. בנוסף, צריך ללמדם שישנם מקומות בגוף שהם פרטיים ומוצנעים וגם שם אין לאפשר מגע. כשמדובר בדמות תורנית הפוגעת, צריך לחנך את המתבגרים ואף את המבוגרים, שגם לרב אסור ללכת בניגוד להלכה. ואם הרב עושה דברים מנוגדים להלכה יש להתרחק ממנו ולשתף על כך אחרים. ראוי לפתח את נקודת הביקורת שלנו ושל ילדינו, שלא לקבל כל מעשה או אמירה, אלא גם להיות בעלי חוש ביקורת בריא.

דבר נוסף, צריך לעודד את הילדים לשיח.
ראשית, עלינו להשתדל להיות קשובים בכל עת לילדינו, כך הילדים ידעו שאנחנו כתובת. הילד צריך להרגיש בנוח לפנות אלינו ולדעת שלא נכעס עליו או נבקר אותו על מה שהוא מספר (דבר זה נכון על כל דבר שיספר לנו. אם הוא יודע שבזמן שהוא משתף אנחנו כועסים או לא קשובים, הסיכוי אפסי שירצה לשתף). כהורים, מוטלת עלינו אחריות לייצר מרחב בטוח בבית, בו הילד ירגיש בנוח וידע שכאן יקבלו אותו כמות שהוא. ומתוך כך, יהיה לו את האומץ לשתף.

איך נזהה שהילד עבר התעללות או נפגע תקיפה?

כיוון וילד לרוב לא ישתף, עלינו לפתח מודעות. ראשית, מחקרים מורים על כך, שמאד קשה לראות סימנים על התעללות מינית. ילדים יכולים להחביא את העובדה שנפגעו בקרב שנים. ובכל זאת, אפשר להצביע על כמה סימנים.

ראשית ישנם סימנים פיזיולגיים – אם אנו רואים דימומים לא מוסברים, גירויים או כאבים באיברי המין, כאבי בטן או הקאות, קשיים בהליכה או בישיבה כל אלו עלולים לרמוז על התעללות מינית.

ישנם סימנים התנהגותיים – הילד מתחיל להתנהג בצורה שאינה אופיינית לו. הוא מפגין רתיעה או קושי ממגע גופני. התנהגותו נעשית רגרסיבית והוא נהיה ילדותי, חוזר להרטיב. הוא מתחיל להתבודד מבחינה חברתית, הערכה העצמית שלו יורדת. אם מגלים התנהגות מינית שאינה מתאימה לגיל, או משחקים בעלי אופי מיני (הכנסת חפצים למקומות אינטימיים, ביטויי פיתוי וכד'). ילדים כאלו עלולים להמנע משיעורי התעמלות, עלולים להיות נסיונות אובדניים. הפרעות אכילה. פעמים רבות הילד יגלה סימני אלימות כלפי ילדים הקטנים ממנו (כתוצאה של התקה של הכעס).

במידה וזיהיתם את הסימנים, או הילד מספר, אסור להפגין רגשות שליליים של כעס, גועל, לחץ או בהלה. תנסו לדבר עם הילד בנועם, לשדר לו שהוא בסדר ושלא עשה שום דבר רע. ובעיקר, שאיינו כועסים עליו. הסבירו לו שהוא הנפגע ולא הפוגע, ולתת לו לספר בקצב שלו.

חשוב מאד לפנות מיד אל גורם מקצועי מוסמך לטיפול, ולדווח על כך לפקידת סעד או למשטרה.
במידה והחלטתם לפנות למטפל, בדקו הייטב את הכשרתו המקצועית והאתית,
האם גורם מוסמך עומד מאחוריו, האם יש בר סמכא המפקח על פעולותיו וכו'.

לסכום: הסטטסיטיקה מורה על אחוז גבוה מאד של נפגעים בקרב האוכלוסיה, ולצערנו תופעה זו לא פוסחת על שום מגזר. עלינו להיות ערניים יותר ואף לתדרך את ילדינו כיצד להזהר ולהמנע. במקום שיש מודעות, אפשר לצמצם נזקים במידת הצורך.

הכתבה משוייכת לתחום לימודים הנחיית הורים חינוכיים.

אין בית בישראל שלא שמע על התופעה המחרידה של נוער נושר, אין כמעט בית שאין בו לפחות נער או נערה שלא חוו על בשרם עוולה שגרמה להם להטיל ספק בנכונות הדרך וצדקתה.

במוסדות הלימוד החרדים קיימות תופעות שונות ומשונות של חינוך ויחס לנוער שלא פעם נובעות מסיבות פשוטות של חוסר ידע, חוסר הכשרה מקצועית נכונה, חוסר התאמה של החינוך התורני לבעיות אליהן הנוער של היום נחשף אליהן, ועוד.

הורים רבים מוצאים את עצמם עומדים מול שוקת שבורה, ומגלים שדיני נפשות או דיני נשמות שלא טופלו במקצועיות מספיקה, גרמו לילדים שלהם לאבד את שיווי המשקל שלהם ולמעוד מתוך כעס ועלבון אל הרחוב, שהיום הוא מסוכן יותר מתמיד.

מדריך חינוכי ואחראי על פעילות חברתית

מוזרה העובדה שהיחס לנוער היום הוא כאל מבוגרים שיכולים לנהל את חייהם החברתיים בישיבה בעצמם, ללא הדרכה וללא הכוונה תורנית וחינוכית. בישיבות רבות ההנהגה היא שהמסגרת מספקת את כל התנאים הנדרשים לצורך למידה, תוך התעלמות מהעובדה שיש צורך בהכוונה חברתית וחינוכית. העובדה באה רבות לידי ביטוי באי קשר בין השיעורים, שמבטא עליונות של השיעורים הגבוהים על הנמוכים. האם זוהי דרך ארץ? האם מותר שנוער מגיל מבוגר יותר יתנשאו על נערים צעירים יותר? מה מפנימים הילדים על דרכה של תורה?

קשב, קשב

הערכה רבה כלפי הנערים שמתמידים משעות הבוקר ועד שעות הלילה על לימודי הגמרא. מי שאינו מסוגל לשבת במשך 12 שעות רצוף על הסטנדר עלול למצוא את עצמו בבעיה מול חבריו שמתאמצים ומצליחים לעשות כן. האם בדור שבו כל כך הרבה נערים ונערות מזוהים עם בעיית קשב וריכוז לא ניתן למצוא אפשרויות של לימוד משולב? האם אלו שמתקשים להחזיק בלימוד רצוף של 12 שעות גמרא צריכים להתפשר? או להרגיש כישלון ולנשור אל הרחוב?

התמודדות הורים

לצערנו הורים רבים מגלים את הכשלים במערכת רק כאשר הם חווים את הכשלים על בשרם. לרוב על הילדים הבכורים. גם ההורים עלולים לטעות כאשר הם נקלעים ביחד עם הילדים שלהם למצב מצוקה שבו הילדים בועטים במסגרת (ומה לעשות – לעתים בצדק), כאשר החיפוש אחר פתרון חלופי הוא לעתים כאשר הילד או הילדה כבר נשברו וכבר זולגים לכיוונים הלא רצויים.

הדרך היחידה היא ללמוד את הנושא לעומק ובמקצועיות, ורצוי רגע לפני הפיצוץ. הסדנה של מכון י.נ.ר בעניין נוער נושר הוא קורס שמיועד לאנשי חינוך שיכולים לבצע שינויים מקצועיים מתוך מערכות החינוך החרדי, להורים לילדים בגיל ההתבגרות ולכל אדם שמסוגל או מעוניין ליצור את המערכת שתעצור את ההידרדרות של הנוער החרדי אל הרחוב וכל דקה היא קריטית.

לסדנת נוער נושר