אולי זה לא חדש, אולי כבר אמרו את זה קודם, אבל אולי גם הגיע הזמן להציף ולהעלות את הבעיה הזו שוב ומחדש. החברה שלנו סובלת קשות מבעיית הנוער המתמודד, הנושר, בסיכון.. כבר קראנו להם באלף שמות וקטלגנו אותם באלף קיטלוגים – כדי לטפל, ולמצוא פתרונות, ולחשוב מה עושים, ואפילו לעשות. ונתנו להם רטלינים וקונצרטות, פתחנו להם מסגרות, רבנו עם המסגרות הקיימות ואין סוף של השקעות וטיפולים כדי למנוע, לתמוך, להחזיר, לשקם ועוד פעלים שקשורים לנושא.
מסתבר, כשלוקחים את הנער או הנערה לשיחות אישיות, שאצל רובם ככולם נמצא שהבעיות התחילו מההורים. לאט לאט מתחוורת התמונה הכואבת: הנוער שלנו הוא תוצר של בעיות חמורות בזוגיות בין ההורים. חשבתם שתוכלו להסתיר את זה מהרחוב? אז הילד מוציא את זה החוצה.
שחה לי אסתר (שם בדוי), שהנער שלה לא שרד את המסגרת החינוכית הנקראת ישיבה קטנה (בעיה מוכרת למישהו מאיפה שהוא?): בעלי לא משתלב בעצמו בשום מסגרת. עקב משבר כלכלי (!) שנבע מהשקעה כלכלית לא נכונה הוא נקלע למשבר אישי. פטירת אביו גרמה לו להסתחררות ובשורה התחתונה לרצות לפרק את התא המשפחתי שלנו." (ובמילים אחרות להתגרש) "ואז מגיע אלי הבן שלא מצליח להיות בשום מסגרת מגיל 14 בערך ושואל אותי איך אני רוצה שהוא יהיה במסגרת אם המצב בבית לא יציב ועל גלגלים? מה אני אמורה לענות לו?"
מכת הגירושים בישראל רק הולכת ומעמיקה. יש סיבות רבות מספור שמלבות את האש הזו שמכלה כל חלקה טובה במשכנות ישראל ואוהלי יעקב שהיוו אי שם בעבר דוגמה ומופת בעולם כולו לזוגיות וחינוך נכון של הדור הבא. נראה שאם נעשה מחקר אמתי שמשלב נתונים מהשטח נגלה שאת רוב הבעיות החברתיות של החברה שלנו היה אפשר לפתור אם בני הזוג בכל בית ובית היו שמים בראש סדר החשיבויות שלהם את נושא הזוגיות, אלא שרבים מעדיפים להדחיק את הבעיות, או להשלים אתן במקום לנסות ולפתור ולשפר, וכך מתגלגלים הדברים במעגל סגור - הילדים מאבדים את היכולות הבסיסיות שלהם להתמודד עם מסגרות, לימודים וחברה וכך נוצר לו דור שלם של חסרי זהות ומאבדי דרך, וזו רק עוד פרשנות עצובה וטראגית למשפט – "התפוח אינו נופל רחוק מהעץ".
הורים – לפני שאתם צריכים לטפל בילדים שלכם – טפלו בעצמכם.
לקריאה נוספת תכנון כלכלי נבון הוא מניעה של בעיות במבנה המשפחתי