שלום להילה היקרה.
לפי מה שהצלחתי להבין מפנייתך, מדובר במקרה שקרה בפעם הראשונה בחייכם המשותפים.
גבר שיודע שיש אצלו בעיית פוריות, מרגיש שיש לו בעיה בגבריותו. הוא עלול לחוש (בטעות) שאין לו יותר מה "למכור" לאשתו. הוא כבר לא גבר חלומותיה. (בדיוק כמו שקורה אצל אשה שלא יכולה ללדת יותר, היא עלולה להרגיש שהיא כבר לא "נשית" ואין לבעלה סיבה להסתכל עליה יותר).
התסכול הזה דומה לאבק שריפה. ניצוץ הכי קטן של חוסר הבנה מביא להתלקחות גדולה.
יכול להיות שהוא חשב שאת מדברת עם אימך על הבעיה "שלו". כאילו שאת מאשימה אותו בבעיה. דבר שמוסיף לתסכול הרב.
אחרי כל זה, אין פלא שהוא לא מעוניין לקיים יחסים. "אם את חושבת שאיני גבר יותר בשבילך, אני גם לא מעוניין להיות כזה" כך הוא אומר וכך הוא מרגיש.
לאור האמור לעיל, אני חושב שאין טעם שתנסי להתקרב אליו בשבוע הקרוב. במקום זאת עלייך להסביר שוב ושוב עד כמה הבעיה היא בעצם של שניכם ועד כמה חשוב לשניכם לפתור אותה. הבעיה הזאת היא לא -חלילה- שלו בלבד והוא לא צריך להתמודד איתה לבד, אלא היא בעיה של שניכם ושל חייכם המשותפים.
בדיוק כמו שאם אחד מבני-הזוג חולה ח"ו, אין הבעיה "שלו" בלבד אלא הבעיה היא של כל השותפים בבית וכל אחד נושא על שכמו חלק מהמעמסה שנוצרה בעקבות המחלה. כך גם בעית פוריות. היא כמו כל מחלה אחרת וכל אחד נוטל בה את חלקו.
אני מאמין שאם תתמידי ללכת בדרך הזאת ובחשיבה הזאת, בעלך יחזור אלייך עד מהרה.
כאשר הוא ינסה לחזור אלייך, השתדלי (לפחות בהתחלה) שלא להראות לו עד כמה הפריעה לך התפרצותו הפוגעת.
לגבי "שבועתו":
איני רב ואינני פוסק הלכות, אבל באופן כללי אדם מחויב לאשתו כל מה שהיא צריכה ע"פ דין תורה, ואין הוא יכול להישבע שלא יקיים את מה שכתוב בתורה.
לגבי "השידה":
נראה שאת מספיק חכמה כדי למצוא סיבה לביתך על הימצאותה של השידה. מכיון שבעלך "שתל" שם את השידה, הניחי לו גם לעקור אותה משם בחזרה.
אם את חושבת שאת זקוקה לעזרה נוספת, את מוזמנת לשאול שוב.
בהצלחה רבה
אורי ברונר
050-8750737