שלום, יש לי מספר בעיות עם אישתי, בעיקר בנושא הקשר הפיזי והמנטלי, שמקרין על חיי הנישואין שלנו. בעיות הקשר שלנו מתחילות במיטה. אני לא יכול לקיים איתה יחסים בצורה חופשיה, כל דבר מפריע לה והיא מעירה על כך (אסור לי לנשקה, אסור לגעת באיבריה האינטימיים, אסור לדבר, אסור לשנות תנוחה, אסור להגיע לסיפוק מיני כשחס וחלילה היא תתלכלך, אסור לי להזיע, אסור ללטף את שערה). היא בקושי מוכנה ליצור מגע פיזי, לדוגמא להתקלח יחד. היא נותנת לי את התחושה שאני מגעיל ודוחה אותה. היא לא מסוגלת להסתכל לכיוון שלי כשאני ערום. הבעיה היתה קיימת עוד לפני הנישואין, אבל היא אמרה שלאחר הנישואין יהיה לנו בית והכל יהיה טוב. אני מוכרח לציין בנקודה זו, שיש לנו שתי בנות מקסימות, בת שלוש ובת שלושה חודשים, ובתקופה ש"עשינו" אותן הכל היה מדהים (ובמיוחד במיטה). ועכשיו, כשנצא מהמיטה, אין לי חום בבית, אין לי ליטופים, חיבוקים, פירגונים, תמיכה נפשית אמיתית כשמשהו משתבש אצלי בעבודה/לימודים, אין שותפה ללכת איתה לישון מכורבל, אין למי לומר בוקר טוב בבוקר ולקבל נשיקה, כשאני אוסף אותה מהעבודה, לאחר יום ארוך שלא התראינו, היא לא טורחת לחבק או לנשק, אלא אם כן אני מבקש זאת. רציתי לפנות ליועץ נישואין, אבל היא מתנגדת בתוקף. היא כועסת מאוד כשאני שופך את ליבי בפני חבריי (משני המינים), היא לא מוכנה לדבר עם אף אחד (חברות או משפחה). היא כל כך קנאית לפרטיות שלה, למרות שאני מנסה להסביר לה שלא בושה להודות שיש לנו בעיות. אנשים מבחוץ לא רואים זאת. שנינו לובשים מעין מסיכה והל נראה פסטורלי. אני הגבר היחיד שהיה לה בחייה, ואני זה שחיזרתי המון אחריה ואפילו אולי "שיכנעתי" אותה להתחתן איתי. שתקתי וספגתי כבר הרבה זמן. חבריי וידידותיי להם סיפרתי את הבעיות (ולא טענות כלפי אישתי, חלילה) לא מבינים איך זה יתכן, או למה.... קיימתי איתה שיחה לפני כמה ימים, שיחה אמיתית. אמרתי לה שקשה לי ואני לא מאושר ולשאלתי היא ענתה שגם היא לא מאושרת. לגבי הקשר הפיזי היא אמרה זכזו היא ואין מה לעשות בנידון. שאלתי מה היא חושבת אם אעזוב את הבית. היא פרצה בבכי ואמרה תעשה מה שאתה רוצה, אני לא אתחנן לאף אחד שישאר איתי... מאז אנחנו בקושי מדברים. אני לא בגדתי בה למרות כל השנים הקשות, אבל חושש שזה יקרה בשלב מסויים. ברגע שזה יקרה, לא אוכל להמשיך להביט בפניה... יש לי מועקה רצינית, כמו כדור ברזל שיושב לי על הלב ומקשה עליי לנשום. חברים מעידים עליי שאני גבר שנותן המון בבית, הן מבחינת העזרה בגידול הבנות, הן בניקיון וסדר, הן מבחינת החום שאני מעניק והן מבחינת כלכלת הבית. האם ככה יראו חיי בעשורים הקרובים? האם עליי לוותר על זכותי להיות מאושר? בבקשה, עזרה דחופה. אני כבר לא יכול....