תשובה
בשו"ת מהר"ם בריסק חלק ב (סימן כ) כתב להחמיר בזה, משום לא פלוג רבנן, שכיון שעיקר התקנה שלא ישכב במטתה משום הרגל עבירה, הויא מילתא דשכיחא, לא נפקא מהתקנה אפילו באופן כזה דהויא מילתא דלא שכיחא, וכעין מה שכתבו התוספות קידושין (יא.) ד"ה עד שתכנס, שאף על פי שלא גזרו חכמים משום סימפון, משום דמומין לא שכיחי, עם כל זה כיון שכבר גזרו משום דעולא האריכו גזירתם אף משום מילתא דלא שכיחא. עכת"ד.
והנה הפתחי תשובה (סק"ט) כתב, שנראה פשוט שאם אינה בעיר מותר לו לשכב במטה המיוחדת לה. ויש ללמוד מזה שאם הלכה לטבול במקוה, מותר לו לשכב במטה המיוחדת לה, שמכיון שבודאי תחזור לביתה כשהיא טהורה, אין לחוש שיבואו לידי הרגל עבירה, ואין לחוש למיעוטא דמיעוטא שמא יארע לה אונס ולא תוכל לטבול, דמילתא דלא שכיחא כלל היא. ולכן מ"ש המהר"ם מבריסק אין דבריו מוכרחים לדינא, כי בחומרא כזאת שאין לה שורש בתלמוד, ואף הרמב"ם והסמ"ג וספר התרומה והרוקח לא הזכירוה כלל, וגם המאירי כתב שחומרא יתירה היא, לא שייך לומר לא פלוג רבנן לאסור ולהחמיר גם במילתא דלא שכיחא בכהאי גוונא, והבו דלא להוסיף עלה. ועיין בשו"ת מהר"י וייל (סימן סה) שכתב, דלא שייך לומר לא פלוג אלא באופן דהוי תנאי בית דין שנתקן במנין של חכמי כל ישראל וכו'. ע"ש. (ועיין עוד בפרי חדש יורה דעה סימן קטו סק"ב). והן אמת כי המהרש"ם בדעת תורה הביא מכתבי הדעת קדושים, שאם איננה בעיר ותתעכב כמה ימים מחוץ לעיר מותר לו לשכב במטתה, ומשמע שאם אינה שוהה כל כך יש להחמיר. וגם בשערי טוהר (שערי דעת אות ד) מפקפק בעיקר דברי הפתחי תשובה הנ"ל. ע"ש. מ"מ בטהרת הבית ח"ב ע' קלד השיג ע"ז וס"ל שהעיקר כהפתחי תשובה להקל. וכל שכן בנידון דידן שבודאי תחזור לביתה כשהיא טהורה, שלכל הדעות נראה שיש להקל. וע' הליכות עולם (ח"ה ע' קיד). וכן כתב כיוצא בזה להגאון מאורי אור (חלק קן טהור דף קמ ע"א) שכתב, שביום טבילתה מותר לשכב על מטתה על כל פנים בבגדיו, כיון שיש לו פת בסלו לערב. ע"ש.
וכן העלה בספר חוקת הטהרה (ע' קעב). ובספר נטעי גבריאל (חלק א פרק כח אות יא ובהערה יז). ובשו"ת קנין תורה (חלק ה סימן צ אות ד) העלה ג"כ להקל לצורך גדול בהסתמך על דברי הנודע ביהודה (חיו"ד סימן קכב) המובא בפתחי תשובה (סימן קצה סק ב) דבמקום שיש פת בסלו לא חיישינן להרגל עבירה וכתב והדברים ק"ו לנ"ד דשם האשה לפניו ואפ"ה לא חיישינן להתגברות היצר אפילו בנגיעה לבשרה וכ"ש בנידון דידן שאיננה לפניו והלכה לטבול ועל כרחך צריך לומר דיש לבעל צורך והכרח בדבר דאל"כ לא היה שואל ע"ז, ומדברי הראשונים המובאים בדברי הנודע ביהודה מבואר דלא חוששים כלל למילתא דלא שכיחא שמא יארע אונס ולא תוכל לתטבול, והביא את דברי הדרכי תשובה (סי' קצה סק' כב) שיש להקל בעת הצורך שלא בפניה כאשר היא לא בבית וה"ה בנ"ד.