אוי ואבוי. זוהי התשובה האמיתית.
לגופה של תשובה, יכולנו להשיב את ההלכה כמו שהיא, שבודאי היא צריכה ללכת למקוה, ואין היתר לנגוע באשה נדה, בין שהיא אשתו ובין שאינה אשתו, אם לא נטהרה. חיוב המקוה אינו דווקא בגלל שהיא נשואה לו, אלא הוא בא להוריד את האיסור "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב". אשה נדה, רווקה או פנויה, גם היא אסורה לאיש באיסור זה, שהוא מן התורה.
במציאות, פנויות (רווקות, או אלמנות או גרושות) אינן הולכות לטבול, והבלניות גם דוחות אותן, כפי תקנת הריב"ש (לפני 600 שנה), מפני שכל אישות שלא במסגרת נישואין היא "בעילת זנות" (כמבואר בטור אבה"ע סימן כו). א"כ נאמר על דרך משל: אין נותנים "נטילת ידים" ו"ברכת המזון" למי שהולך לאכול טרף.
האיש והאשה שבשאלה הינם עבריינים ע"פ תורתינו הקדושה, ולכן מצחיקה השאלה ההלכתית "אם צריך מקוה". אסור לחיות ללא נישואין מסודרים כהלכה. החלומות שיש להם בזה איזה רווח כספי, אינם יותר מחלומות. ה' יתברך, החזק והטוב, הוא מחליט מה יהיה לכל אחד, ואין יש בעולם שיכול לעזור לו או לשנות את החלטתו, חוץ מתיקון המעשים. כמובן שאין הקב"ה זקוק שמישהו יעשה איסור כדי שהוא יוכל לתת לו כסף, או למנוע ממנו איזו בעיה כלכלית...
יש למצוא מישהו שירחם על הבעל, וידבר על ליבו לישא את אשתו חזרה כדת משה וישראל (אם אינו כהן). כמו"כ יש למצוא מישהי שאוהבת את האשה, תרחם עליה ותסביר לה שעכשיו אינה אלא כעין שפחה, עובדת בבית ומספקת תאוות האיש שעימה, בלי כל זכויות. היא עלולה להפסיד מאוד, מפני שהיא בוודאי עובדת קשה (ככל אשה), אבל זכויותיה לא מוגנות בשום מקום, (שכיון שאינה רשומה ברבנות כנשואה, ממילא גם לא במשרד הפנים). הדבר יכול לבוא ביטוי במקרים רבים, של הפסד מצידה.
יש להפנות את הזוג אל רב במקום מגורם, כדי שידבר על ליבם להניא אותם מהצרה שהם חיים בה. אנחנו מברכים אותם שיזכו לראות את האור, ולשוב אל המסילה הנכונה.
אליהו בר שלום