סליחה על האיחור בתשובה. לא הייתי בארץ.
אין זה משנה איפה נערכו הנישואין, אם הם נערכו כדת משה וישראל, התורה מחייבת את הבעל במזונות אשתו.
הענין הוא שאת לא נמצאת בבית, ואז יכול הבעל לטעון "אני זן אותך רק כשאת אצלי". במקרה כזה צריך לדעת למה את לא אצלו. אני מבין שאת תטעני שהוא מציק לך וכיוצ"ב, אבל מנגד גם הוא יטען עלייך טענות, ואז בי"ד צריך להכריע אם אכן רק טענותייך צודקות, ומותר לך לברוח ממנו. אם אכן יוחלט כך, - הוא חייב במזונותייך בכל מקום בעולם.
המשפט בשאלה "החוקים בארץ לא תופסים בקנדה", לא מובן כלל. חוק התורה תופס בכל מקום שהוא. חוק התורה והפרטים במקרה שלך, נמצאים בשולחן ערוך אבן העזר (סימן ע סעיף יב. בסוף התשובה יש העתקה של סעיף זה).
לשאלה: האם ניתן להתיר אישה נשואה בכח מגבר המסרב לתת גט? ובכן התשובה ההיא בדרך כלל "לא". בעל מגרש רק לרצונו ולא בעל כורחו. יש מקרים קיצוניים שביה"ד כופה באמצעים עקיפים על הבעל לתת גט, וכיון שאיני יודע מה המקרה שלך, ויש להניח שאינו קיצוני באופן מיוחד כל כך - לא תוכלי לקבל גט בלי הסכמת הבעל.
אליהו בר שלום.
שו"ע אבה"ע סי' ע סי"ב:
האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהוא בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה, חייב לזונה שם אם תבעה מזונות. אבל אם לא תבעה, מחלה על מזונות דלשעבר. הג"ה: וה"ה אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו, והמניעה ממנו, ולותה למזונות, צריך לשלם. אבל אם המניעה ממנה, א"צ לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א). ודוקא שבעלה בעיר, אבל אין בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה; ואם משום מלאכות הבית, אם היתה חולה פשיטא דחייב, דחולה לאו בת מלאכה היא; ואם אינה חולה, מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור מי שעושה לו המלאכות קטנות שבבית, אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה, רק מחמת מעשה ידיה אם בת מלאכה היא (כל זה בב"י סימן ע"ז בשם תשובת הרשב"א).