שלום. אינני נכנס לשאלה אם אכן יש צורך להתגרש במצב שלכם, או שלא כלו כל הקיצין. מ"מ תזהרי שהמחשבה על "עתיד טוב" כביכול ע"י עזרה מאשה שניה - לא תהיה סיבה לדחוף ולהביא הגירושין. בדרך כלל, הגרושות לא חיות יותר טוב (אף כשהן אומרות כך, כדי להצדיק את מעשיהם ולהקל על מצפונן). הנני משמש גם כדיין מחד, וגם כגבאי צדקה מאידך, ויודע את אשר אני אומר. הפתרון הרציני של קטטות בבית, אינו גירושין, אלא להתפלל הרבה לה', להתגמש הרבה, וללכת למתווך טוב שיחזיר את השלום. מ"מ לעצם השאלה: הדבר אינו ראוי כלל, ויצור כמה בעיות: א. הבנים והבנות "המשותפים" יפתחו קשרים לא נכונים ביניהם, וצריכים לזכור שהם זרים ואסורים בפריצת הצניעות זה עם זו. ב. פעמים רבות יקלעו הבנים והבנות לאיסור יחוד, כאשר שתי האמהות לא תהיינה בבית. ג. הנשים תהיינה במתח, מפני שאם ילד אחד לא מקבל רצונו מאמא זו, ילך ל"אמא" השניה, ובסופו של דבר חושבני שיהיה מתח סמוי בין הנשים עצמן על אופן גידול הילדים. ד. הדבר יפריע לנישואין מחודשים, מפני שכל אחת תציץ על חברתה, עם מי היא נפגשת, ואיזה הצעות הציעו לה, ולמה לא לי, וכו'. ה. הדבר מקהה את הרגש החזק והפשוט שכל בית מתנהל עם איש ואשה למעלה. אין בתים עם שתי נשים, והדבר יגרום בסופו של דבר לפריצת צניעות חמורה. (ברור שלא מדובר על קרשי אישות ח"ו, שהדבר פריצות נראוה ואסור כמובאר אבה"ע סי' כא "נשים המסוללות זו בזו), רק כוונתי שאי ן לנו לאפשר סגנון מגורים, אשר הירודים שבאומות, בעלי מצעד התועבה וכו', דוגלים בו. ו. הפתרון האמיתי הוא להתמודד, ואדם לעמל יולד. יחד עם תפילות חוזרות ונשנות, תיבקע קרן האורה, והשי"ת יתן לכן משאלות לבכן לטובה ולברכה. אליהו בר שלום