ובכן:
טוב יעשה כל מי שיוכל להתערב, לפקוח את עיני האשה, ולמונעה ממעשה זה. ההסכם הנ"ל בא מצד איש שהוא "בעל תאוה", המנסה להפוך מישהי לשפחת מין, ורוכב על "אהבתה" (כביכול). סליחה, אבל חיפשתי ולא מצאתי מילים חריפות יותר.
אני גם בטוח, כי עו"ד טוב יוכל לחלץ את הנערה מבחינה משפטית מחתימה על הסכם זה, אף אם כבר נעשה, מפני שהוא ניצול מיני של מי שתלויה בחסדיו של השני, ומייחלת שתהיה לה ממנו הצעת נישואין, ואין לה כלים בוגרים דיים כדי להתנגד להצעת הפילגש הנ"ל.
ארחיב מעט בענין זה.
'פילגש' היא אשה שהאיש לוקח כדי שתהיה מיועדת לו לאישות בלבד, והיא היתה מקובלת אצל האנושות בימים של לפני מתן תורה. אין לה זכויות אצל בן זוגה ככל אשה, ואין לה חובות לבן זוגה ככל אשה. מסיבה זו בן זוגה לא כותב לה "כתובה", ומסיבה זו גם מעמדה נחות ממעמד אשה נשואה, כיון שאינה אלא כלי לתשמיש, ולא בת זוג וחברה לחיים שוה בשוה. (עיין במפרשי התורה, לבראשית לו יב. ובהשגות הראב"ד פ"א מהלכות אישות ה"ד כתב, שביאור המילה "פילגש" הוא נוטריקון: פי שגל. כלומר עומדת למשגל בלבד).
מעמד הפילגש אצל בעלה שנוי במחלוקת הראשונים, אם היא כמו אשת איש הצריכה גט כשתצא, או לא. מחלוקת זו יסודה בשאלה איך הפילגש נכנסת לרשות הבעל, האם על ידי קידושין (וממילא היא צריכה אח"כ גט), או רק ביחוד בלבד (ואז היא יוצאת ממנו ג"כ, בלי גט). דברים אלו מבוארים אצלנו באורך בספר משפט הכתובה (פרק טו).
בזמן הזה, הפילגש אסורה לכולי עלמא, מהתורה או מדרבנן. להרמב"ם היתר הפילגש היה רק לפני מתן תורה, ובמתן תורה נאסר הדבר בלאו, הוא האמור בתורה "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". ולהראב"ד, הלאו הנז' מדבר אמנם במופקרת לאישות לכל בני אדם, ולא במופקרת לאישות לאדם אחד (היא הפילגש), אבל מ"מ הפילגש אסורה מהתורה משום ביטול מצות עשה, שנצטוינו בתורה לקחת אשה בקידושין (וחופה) כדת דווקא, ולא אחרת, וכמ"ש בתורה "כי יקח איש אשה" וכו', (וכמבואר בגר"א סי' כח סוס"ק ח).
יש אומרים שהאיסור לקחת פילגש בזמננו הוא מדרבנן, מגזירת דוד ובית דינו שגזרו על יחוד עם פנויה, ואיסור זה כולל גם מקודשת שאינה נשואה (כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' שצח), כך שאפילו לרש"י שעושה עמה קידושין אסור להחזיקה, וכ"ש שאם לא קידשה וחי עמה סתם, שהדבר אסור לכו"ע, וחייבים להפרידה ממנו.
יש אומרים עוד, שאסור להחזיק פילגש מפני 'גזירה', שבוודאי יעבור על איסור נידה, כי אשה כזו בושה לטבול ולשמור טהרת המשפחה. (במקוואות אין מקבלים נשים שאינן נשואות כדת). (כן מבואר בשו"ת הרא"ש כלל לב סי' יג. ובמיוחסות להרמב"ן סי' רפד).
עכ"פ הלכה למעשה לכו"ע אסור לחיות עם פילגש, וגם לא עם ידועה בציבור (אע"פ שהחוק מחייב להחזיק אותה כלכלית), והחי עמה בועל בעילת זנות, וצריך לכופו לסלקה מביתו. (כ"כ היש"ש יבמות פ"ב סימן יא, והשאילת יעב"ץ ח"ב סי' טו).
כמו"כ האנשים הללו נחשבים לפחותים וזולים, שהם משתמשים באשה לתאווה בלבד בלי זכויות ומסגרת משפחה, כלי לתשמיש, ולכן בני משפחתה יכולים למונעם מזה בכח, כי כבוד המשפחה כולה נפגם בזה. (כ"כ בשו"ת הרא"ש הנ"ל. וע"ע בספרנו משפט הכתובה פרק עו אות י, מה שהבאנו מהמורה נבוכים ג' טעמים לאיסור פילגש). מי שיש לו פילגש נחשב איש "פרוץ בעריות" בר מינן (שו"ת ישכיל עבדי, ח"ה אבה"ע סי' כב).
כיון איפוא, שמדובר באיש הרוצה לעשות מעשה אסור על פי תורתנו הקדושה, יש לכל היכול להתערב למנועו לעשות כן, ויפה שעה אחת קודם.