הקדמה.
בשאלה נטען שמדובר בגבר דתי.
תיקון: מדובר בנואף, לא דתי. נואף הוא מי שעיניו בנשים, והוא מפתה אותם בהסכמים שונים. המילים "יחסי אישות", "טהרה", "גרושתו", בשלות אהבה", וכל שאר צעצועי המילים, לא מחפות על העובדה השפוטה, שחז"ל קראו בכל מקום לרשע הזה "נואף". מובן שהוא אינו "דתי", כי דתי אינו מי שהולך בביגוד בצבע של הדתיים, אלא מי ששומר על הדת. אסור לאיש לחיות עם שום אישה בעולם שאינה אשתו. מה שהיא שהיא גרושתו מחמיר את הדבר לרעה, כי יתכן שיהיה לו בה על ידי זה קידושין חדשים !.
ועכשיו לשאלות הנקודתיות:
לשאלה 1: "למעשה", אין שום מצב שעל האשה היהודיה לשמור נאמנות לבעל כאשר על הבעל אין חובה זו. הכל קשקושי דברים. בימי קדם, כאשר הפילגש היתה מותרת, וגם לאיש היה מותר לישא שתי נשים, היה קיים הבדל זה, ואז גם האוירה הכללית היתה שהנשים עצמן היו מרוצות ומסכימות בכך. אך כבר מאות שנים שאין הסכמה כזו של הנשים, והדבר אסור על פי ההלכה. ובכן חד משמעית: אין מצב שהאיש לא חייב לשמור אמונים והאשה חייבת לשמור לו אמונים.
לשאלה 2: אשה כסילה זו, המוכנה להקפיר את גופה לתאוות של מאן דהו, יכולה כמובן להתפתות לחתום על כל הסכם. התורה או חז"ל לא מצריכים כאן שום הדדיות, ואינם נותנים כאן שום דאגה לשלומה ובטחון כלכלתה של האשה, מאחר והם אוסרים עליה לעשות זאת, ודואגם לה לבל תהיה כלי תשמיש (דגמת אסלה!!!) לגבר מאן דהו בעל תאוה.
שאלות ג' וד', נתפרו ממילא בתשובות הקודמות.
אני כותב שוב, כמו בתשובה לשאלה הקודמת שהיתה כאן בנושא פילגש, שצר לי שאיני מוצא מילים יותר חריפות כדי לתאר את שפלותו של האיש, ואת טפשותה של האשה. מ"מ כל אדם בר דעת, חובה לו להאיר את עיני המעורבים בדבר, לבל יתקיים קשר כזה.
אליהו בר שלום
דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו