כמעט חודשיים שוכבת שאלה זו בפורום זה, ולא יכולתי להתגבר על הסלידה מהעיסוק בנושא זה.
זה לבדו תשובה, והיא התשובה החזקה ביותר.
אני מבין את הבעל היטב היטב. בלי להחליט אם תוגבתו נכונה או לא, צריך להבין שאיש נרמאלי סולד ומקיא ממי שאינם נורמליים בכח. זהו עסק מטונף ומשוקץ, נחשב כבהמות ממש, ובתורה יש על זה את העונש החמור ביותר מכל העונשים שבתורה: סקילה, שהיא העונש הכי חמור מארבע מיתות בית דין.
הסלידה מלענות תשובה על נושא זה היא לבדה התשובה. זה נכון שהם כביכול קצת לא אשמים, ואולי נולדו כך וכו', אבל בעיקר הם כן אשמים !
אנא קראי כאן דבר תרה קטן, ואחר נשוב לנושא שלנו:
כתוב בתורה כי היו שלשה ערי מקלט לארץ ישראל ושלשה לעבר הירדן. ושאלה הגמרא איך יתכן שהוצרכו למספר שוה, הלא בעבר הירדן יש רק שנים וחצי שבטים ובארץ ישראל יש תשעה וחצי שבטים. ותירצה דבגלעד (עבר הירדן) יש הרבה רוצחים. ע"כ. ועדיין שאלו התוספות, הרי ערי מקלט מיועדים לרוצח בשגגה, ואילו המזיד אינו גולה. וא"כ לגבי הושוגג לא שייך שמצוי יותר רוצחים בעבר הירדן?
ויש להסביר: כיון שיש הרבה רוצחים במזיד זה משליך גם על השוגג !!. דשוגג עניינו שלא נזהר כראוי. וכאשר ענין הרציחה רחוק מהמחשבה לגמרי, גם שוגג לא יהיה. אבל כשאר הדבר "נמצא השולחן" אז אין פלא שיש כאלה שנופלים בזה, אם גם "בשגג".
העובדה שמדברים על נושא זה, היא לבדה גורמת נזק. הנושא הופך להיות כאלו "שייך" בעולם, וכאילו יש לו מקום בחברה. זה נכון שההתעלמות אינה פוטרת את הבעיה, אבל היא לא נותנת לה להכנס למקומות שאיננו רוצים שתכנס. ולפחות זכותנו להציל את מה שנשאר. היהדות היא חברה נקיה ומוקיעה מעשי בהמיות כאלו, והדיבור על כך באמצעי התקשורת השונים "אשם" בהתגברות התופעה. זו היא הסיבה שיש אנשים בזמננו המגלים כביכול שהם כאלה. הנותן חשיפה וביטוי לזה - מביא את התוצאות הללו. אי אפשר לומר שאין כאן אשמה. מי שמסתובב כאשר אזניו ועיניו ופתוחות לדברים כאלה, יחליט שגם הוא כזה. אם לא יראה את זה מעולם, לא יחשב מעולם שהוא כזה.
בעלך אינו רוצה כלל להכיר באפשרות זו, ורוצה לשמור את בניו נקיים מכל חלאה וזוהמה (לשון תפילת רבתינו הראשונים), והרשות בידו לכך.
אין זה פוטר אותו, ואותך, מלחפש תפילות ודרכי טיפול אפשריים לאתו בחור שנפל בנטיות כאלו, עד ירחם ה' וישיבו להיות כבני אדם נומליים, ויוכל לישא אשה רגילה, להקים בית ולפרות ולרבות ולקיים את מצוות ה'.
הכותב בצער רב על ששאלות כאלו כבר חדרו אלינו
אליהו בר שלום