לאשה נשואה בעולה, אסור מהתורה לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי שיער הראש. דבר זה מבואר במסכת כתובות (דף ע"ב ע"א).
אשה נשואה שאינה בעולה, או בעולה שאינה נשואה, שנויה במחלוקת הפוסקים. הכרעת המשנה ברורה (סי' עה ס"ק יא) שאשה נשואה בתולה חייבת בכיסוי שערה. וגם בעולה שאינה נשואה חייבת, אלא שאין כופין אותה על זה. [וכן נוהגים להורות, כדעת המשנ"ב הזו].
אלמנה או גרושה (בעולה), חייבת לכו"ע בכיסוי הראש, אולם אין זה "דת משה", כלומר חובה מן התורה (כמו בנשואה עכשיו), אלא חובת בנות ישראל מדרבנן, מה שנקרא "דת יהודית". וכמבואר בשו"ע (אה"ע סימן כא ס"א, ובב"ש שם סק"ה).
יצויין שגם העוברת על דת יהודית בלבד, נקראת עבריינית, (וכשהיא נשואה - בעלה זכאי לגרש אותה אם היא עושה מעשים שהם עבירה על דת יהודית).
לכן אין להקל בדבר. אלא אם יש תנאים חריפים למנוע את כיסוי הראש.
א: מי שאינה מוצאת נישואין בשום אופן אלא אם תוריד את כיסוי הראש מעליה (כגון שהיא גרושה או אלמנה צעירה ממש, והמצב הוא שחיפשה ולא מצאה בגלל כיסוי הראש). זהו היתר של הגר"מ פיינשטיין (בשו"ת אגרות משה שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן לב אות ד). אבל מרן הגר"ע יוסף (דלהלן) חולק על זה ואוסר.
ב: מי שאינה מוצאת עבודה אלא אם תלך בלי כיסוי הרא"ש (כמו שמצוי לפעמים במקומות עבודה בחו"ל), מותר לה ללכת עם פאה נוכרית, הגם שאסור לנשואה ללכת עם פאה נוכרית. (היתר של רבנו הגר"ע יוסף, בשו"ת יביע אומר שו"ת יביע אומר ח"ד אבה"ע סי' ג), ומ"מ אינו מתיר בלי כיסוי לגמרי. [א"ה: גם בשו"ת אור לציון ח"א - אורח חיים סימן יא, נראה להתיר לגרושה ואלמנה ללכת בפאה נכרית].
בהצלחה