התשובה היא פשוטה: אין צבע מיוחד לכיפה. אבל יש גודל לכיפה: היא צריכה לכסות "את הראש".
בגמרא (שבת קנו:) אמנם מתבאר שחובת כיסוי הראש אינה החלטית, אלא היא מידה טובה להרבות יראת שמים, וכמו שאמרו שם: "כסי רישך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא". כיסוי הראש מלמד את האדם שיש משהו מעליו, שבפניו הוא מרכין את ראשו. כך באופן רעיוני כיסוי הראש גורם ליראת שמים, וכן גם באופן סגולי. אולם בגמרא לא מובהר שזו חובה, אלא רק כהנהגה טובה להרבות יראת שמים.
מ"מ הט"ז (סי' ח סק"ג) כתב שבזמן הזה ישנה חובה גמורה לאיש לכסות את הראש, כדי שלא להדמות לגוים, ושלא ללכת בחוקותיהם. ואעפ"כ עדיין עיקר ההלכה היא "מפני יראת שמים". מובן איפוא שאין כל שוני הלכתי בצבע הכיפה, או במרקמה, ודבר זה הוא רק הזדהות חברתית לחוג פלוני או אלמוני. [הצבע השחור הנהוג אצל החרדים, קשור לצבע של הלבוש הכללי. הסיבה לצבע זה היא דברי חז"ל (בקידושין מ ע"א), שאם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים, וביארו התוס' (חגיגה טז ע"א ד"ה ויעשה) שצבע זה מכניע את היצר הרע].
אולם מאידך ישנה הלכה לגודל הכיפה:
כאמור יש לכסות "את הראש". מה הוא "ראש"? התשובה מבוארת בהלכות תפילין "של ראש", שהתפילין כולל הקשר האחורי חייבים להיות מונחים עד סוף השערות מלפנים (כי מכאן ולמטה מתחיל המצח והפנים), ועד העצם של הגולגולת מאחור (כי מתחת זה מתחיל העורף והצואר). כל חלק זה צריך להיות מכוסה. [ואולי גם מחמת שהשיער הוא מקום שיש בו זיעה, הוי כמקומות המכוסים שיש לכסותו].
אמנם כלל גדול בידינו, "רובו ככולו". ולכן אם "רוב הראש" מכוסה, די בכך. כיסוי של רוב שטח ה"ראש", הוא בדר"כ בכיפה הנראית היטב מכל צדדי הראש. גודל כזה מכסה את "רוב הראש". זו הסיבה שהננו מסתפקים בכיסוי ב"כיפה", ולא כמו שהחמירו גדולי הצדיקים (החיד"א, הבן איש חי, הבבא סאלי) לכסות את כל הראש. יש לזה גם סברא: שכיון שכיסוי הראש הוא להראות שיש דבר מעל ראשו, לכן עיקר הכיסוי הוא בחלק העליון של הראש, ולא בצדעיים מן הצדדים.
אמנם, בתפילה ובברכת המזון, יש להשתדל לכתחילה לכסות את כל הראש ממש, ולכן נוהגים לשים את הטלית על הראש בתפילה (וכמבואר בכף החיים סימן ח ס"ק י), מפני שעל ידי כך מכוסה כל הראש עד המצח. וכן גם מנהג יראי ה' לשים את הכובע הגדול על הראש בעת ברכת המזון, כדי לכסות חלק גדול יותר בראש. (וכמבואר במשנ"ב (סי' קפג ס"ק יא. והמעיין שם בשרשי הדברים רואה שאין זה קשור לעמידה לפני המלך, באופן שנאמר שבזמן שאין נוהגים לשים כובע לפני המלך יהיה פטור, אלא זהו הדין העיקרי של 'עיטוף' בכוס של ברכה).