חיים שלום וברכה,
יישר כוח על פנייתך!
למרות שהנושא חשוב מכדי לטאטאו מתחת לשטיח, הרבה זוגות נמנעים לשאול ולהאיר את חייהם בחסר.
10 שנות נישואין זה משך תקופה משמעותית ולא מבוטלת,יש לבחון מה הושקע ואם אכן הושקע, כיצד נעשה הדבר במהלך שנות הנישואין לטובת הקרבה האינטימית ולבניית קשר רגשי בין בני הזוג, או שמא חייכם התנהלו כ"שותפים לעיסקה" לענייני ניהול הבית וצרכיו.
בכדי להשיב באופן ראוי נושא מהותי וחשוב , הנוגע לתחום רגיש, צריך לשאול כ"כ הרבה שאלות שאין הפורום מיועד להן,
אנסה בכל זאת לכוון לחשיבה, יש לבחון תיאום צרכים וציפיות בנושא הספציפי, ואם קיים הבדל, עד כמה ?
מתי התחילה התחושה אותה אתה מרגיש?  בעקבות מה? האם היה קשב והתחשבות במהלך השנים לנוחות שני הצדדים?  ניתן לבדוק כיצד לצמצם פערים שיתכן שנוצרו והצטברו במהלך השנים, ואם יש צורך אף לבנות את הרגש מחדש.
אתה אומנם מתאר כי השקעת הרבה, האם אשתך אהבה את צורת ההשקעה? אין בהכרח שההשקעה שלך תואמת את צרכיה של אשתך, האם היא מודעת להבחין מהם צרכיה ומהו רצונה? האם קיימת ביניכם מספיק פתיחות ושקיפות להעלות אותם לשיחה משותפת?
ועוד... ועוד...
מוכרת התופעה שאחד מבני הזוג חש חסר סיפוק בצורך מסוים בקשר, אפשרות אחת שזה גורם מתסכל עבורו, עד כדי הגעה לעויינות ממש, ואפשרות נוספת שהוא מוצא ומשלים את החסר במקומות אחרים, ובעזרת מספקים אחרים כגון: קריירה, תחביבים, חיי חברה ועוד,
אפשר למצוא את הגשר לרגש מחדש!
במפגש ייעוץ ניתן לבדוק מה מרגש אותה בתחומה , ואיזה תמריץ זה גורם לה, ולהעתיקו בדרך יצירתית לקשר הזוגי.
וודאי כדאי ליצור קשר ולנסות לטפל בכדי להביא את הזוגיות למקום טוב יותר ואת הקשר ביניכם לשביעות רצון יותר טובה משהינו כעת.
אשמח לעזור
בהצלחה רבה!
שונמית דרעי - יועצת זוגית ומשפחה, ייעוץ בחיי אישות, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות - 052-2314040

חיים, שלום.

אתה מעלה נושא לא קל, שהוא, לצערי, גם נושא נפוץ. זהו נושא שהצנעה יפה לו, אך מכיוון שזהו קושי כ"כ נפוץ, אנסה לענות באופן כללי: ישנה "קבלה" העוברת מדורי דורות ולא דוקא ממקור יהודי, שבעקבותיו נשים רבות מדי חשות שזו מצווה שהיא חובה עבורן וזכות עבור הבעל, אך ההפך הוא הנכון- זוהי חובה עבור הבעל וזכות עבור האישה.

תהיינה נשים שתאמרנה, בסדר, זו זכות עבורינו, אך אנחנו מוותרות על זכות זו. על דרך המשל, ניתן לומר שגלידה היא זכות שמותר לוותר עליו, אך על אכילה של אבות המזון אסור לוותר, כי אחרת האדם יהיה בתת תזונה ויחלה. כך אישות איננה רק מותרות, היא מלכתחילה צורך לאישה בדיוק כמו לגבר, רק שנשים רבות מדחיקות צורך זה או לא מודעות לו בגלל עומס החיים באופן כללי. יש לדעת שהמנעות מהנושא איננו רק המנעות מצורך פיזי אלא רוחני ג"כ (ואין כאן המקום להאריך). בנוסף, זהוא חלק בלתי נפרד משאר מרכיבי הזוגיות הבריאה- ריעות, תקשורת, שיתוף בקשיים ועוד. ופעמים רבות כאשר נושא זה מתחיל לרדת, כל הזוגיות יורדת איתו, לע'.

באופן ספציפי, לך, חיים: ישנם ספרי הדרכה ושיעורי ריענון רבים, הנותנים גם השקפה נכונה בנושא, ויכולים לעזור לכם, אך חשוב להגיע ליועצת מומחית בנושא אישות שיכולה לברר עם אישתך בנפרד ועם שניכם כזוג, לגבי הניסיון שלה/ שלכם בנושא: היסטוריה וכדומה, ולקבל הדרכה לשיפורו.

ויפה שעה אחת קודם.

חשוב לזכור: אישות הוא הנושא הראשון שנפגע בנישואין והאחרון שניתן לתקנו, לא עליכם, אז לא לחכות....

בהצלחה מרובה

אשמח להיות לכם לעזר

טובה לוין, יועצת נישואין ומשפחה, יועצת בחיי אישות ופסיכותרפיסטית.

[email protected]

0545885835

חיים שלום .

קראתי את שאלתך בעיון רב . 

מדבריך עולה כי נושא האישות מהווה צורך חד צדדי מה שאצל הצד השני הוא עניין שולי ולא רלוונטי ברוב הזמן . 

נושא האישות מהווה כיום אחוז לא קטן כעילה למשברים כאלו ואחרים במוסד הנישואין . ומכאן אחמיא לך מאוד על פתיחותך בנושא כה רגיש ואינטימי . 

לפני תחילת דבריי אשתף אותך בכך שמחקר באנגליה הראה כי נשים העוסקות בעולם העסקים או הקריירה , נישאות בגיל מאוחר או לחלופין אינן מוצאות עניין בזוגיות השגרתית וכן בחיי אישות .

ישנו מושג במוסד הנישואין המכונה "צרכים הדדיים " . ישנם הטועים וסוברים כי המדובר רק באינטראקציה השגרתית . אבל צרכים הדדיים מדברים על כל רובדי הזוגיות החל בדברים הפשוטים ביותר וכלה בחדר הורים , קרי חיי אישות . 

כפי שאמרו היועצות הנ"ל , אמת דיברו שאכן ישנם בני זוג  הנוטשים את חיי אישות בטענה של חוסר זמן או חוסר צורך או מחשבה מוטעית של חוסר חובה הלכתית או אני וגופי ולא יקבעו מה אעשה בו וכיו"ב .

כל המחשבות המוטעות הנ"ל מראות על זוגיות חד צדדית ולא נכונה וכן על בעייתיות בנקודה המשקפת צרכים "הדדיים" . שכן צרכים הדדיים מחייבים את שני הצדדים יחדיו וכל אחד לחוד מול משנהו .

לדעתי הדלה , טרום גישתך לאיש מקצוע , נסה להביא את אשתך לדיאלוג בריא באקלים חיובי ודאג שדיאלוג זה יעסוק בשיחה אשר תמצה את צדדיכם ההדדיים ומשם תנסה לחדור לחיי האישות בסופו של דיאלוג . 

גישת הדיאלוג והתובנה בין בני זוג היא הגישה החיובית ביותר העשויה למנוע מבין בני הזוג את הפגיעות מסיבת הגישה לעולם הטיפול . מאידך , לאחר שניסית את השיחה ולא עזר , הרי זה מראה שאינכם מסוגלים לפתור בעיה זו עצמאית מה שמחייב התערבות של מטפל מקצועי בנושא . 

בנוסף אומר כי רצוי מאוד להתייעץ עם מטפל מקצועי לפני שיחה כבדת משקל זו על מנת שתוכל לקבל כלים כיצד לגשת אל אשתך וכיצד להבנות את השיחה בכדי להגיע אל היעד שהוא דיאלוג בנושא חיי האישות שלכם .

זכור , אל תיגש ישירות אל הנושא אלא עליך לדבר עליו כנושא מסיים שיחה או לקראת הסוף כיוון ששיחה ישירה על נושא זה מהווה חוסר רצינות לצד השני ובטח לאשתך אשר לפי דבריך כאשת קריירה , היא שכלתנית ורצינית מאוד . 

נישואין בטווח כה ארוך עשוי להוות סיבה להימנעות בהליך טיפולי מה שעם הזמן עשוי להחמיר ולגרום לתוצאות לא חיוביות .

עשה כל מאמץ לפתור את הבעיה הכה מציקה לך . 

אשמח מאוד להמשיך את הקשר במידת הצורך או להתעדכן כיצד הנושא נסתיים .

בכבוד רב ובהצלחה רבה

ישר גבריאל .

יועץ זוגי ומשפחתי , יועץ לחיי אישות , מנחה הורים חינוכי . B.A בפסיכולוגיה ויעוץ משפחתי . 

052-3333146 .