שלום רב לך
קראתי בעיון את שאלתכם. הבנתי שחיתנתם את כל ילדיכם.אשריכם. כמו כן קראתי שחייכם היו רצופים בחיכוכים,כעסים ובעיות בין-זוגיות. בכל זאת בחרתם להמשיך לחיות ביחד. מדוע? נדמה לי שהתשובה בגוף השאלה : כי רציתם להיות ביחד כשילדכם עדיין רווקים. האמנם? לענ"ד לא תמיד טוב להישאר "רק בגלל הילדים". כי הם חשים, קולטים ואף לעתים מפנימים את היחסים בין ההורים. לא תמיד הם מביעים מה שחשים-מכל מיני סיבות- אבל אין ספק שילד קולט טוב ,מה קורה בין הוריו ,לטוב ולמוטב. לכן, לעתים טוב להיפרד,אם המצב מצריך זאת. גם כשהילד בבית וזאת, כדי שיחיה באוירה יותר שקטה, בטוחה בלי לחצים.הוא יודע שהוריו גרושים, מבין שזה קורה -וקרה אצלו במשפחה- ומכאן ממשיך,כשהכל יותר מסודר מבחינה נפשית .כל אחד יודע את מקומו. נכון זו עלולה להיות סטיגמה לא חיובית,במגזרים מסוימים,אבל מוטב לחיות חיים אמיתיים. זה נותן בדרך-כלל, הרגשה של שלימות פנימית. לענייננו,אתם המשכתם את חייכם יחדיו ושואלים האם להפריד את החבילה? החבילה הזו אולי היתה כבר נפרדת קודם,אם כי לא בצורה רשמית? תשאלו עצמכם מדוע באמת לא עשיתם זאת קודם? אולי ,עדיין, יש לכם סיבה להישאר יחדיו? נכון אתם בגיל הפנסיה,אבל החיים לא נגמרים כעת ואולי אף מתחילים בפרק חדש וכדאי להשקיע בזוגיות? אולי כדאי ללכת לקבל ייעוץ כשיש יותר פנאי ולראות שיש סיכוי לקשר הזה? חבל להיפרד רק כי"אנחנו בפנסיה והילדים עזבו את הקן". אני מבינה שיש בעיות,אבל היו גם קודם ובכל זאת נישארתם יחד, אז אולי כדאי לקחת את הצ'אנס ולנסות לעבוד על ה"תיק" הזה? לבדוק מה קורה בניכם? האם אפשר לעשות איזה שינוי,לראות אחרת את הדברים? לבנות זוגיות קצת שונה ולהנות ממנה גם בלי הילדים? מגיע לכם.לפחות תנסו .
בהצלחה בעז"ה בכל כיוון שתחליטו.
בברכה
פישר רחל פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית