שלום וברכה יקירה,

ניכר כי מצב הקירבה והקשר בינכם מאד מתסכל אותך, ואכן את מתארת סיבה משמעותית שמובילה לתוצאה של  "חוסר הסיפוק מצידך".

הדרך בה בעלך ניגש לעניין לפחות מהצד התחושתי שלך, את גם מתארת חוסר תיאום באופן החשיבה על ההכנה לקראת קיום המצווה, לעיתים זה נובע מההדרכה שקיבל ושאינה מספיקה, חוסר הידע הוא בהחלט גורם משפיע שניתן לפתור בקלות יחסית, ויתכן שהדבר נובע מסיבות אפשריות נוספות,

לקבל הכוונה דרך הפורום בנושא כל כך מהותי וחשוב בקשר זה כמעט בלתי אפשרי, על אחת כמה וכמה כאשר אין מכירים את שני בני הזוג.

אין מנוס מלגשת לקבל ייעוץ, יחד עם זאת אם את חוששת שבעלך לא ישתף פעולה, לפחות כדאי שתפני את באופן פרטני, ואולי דרכך יהיה ניתן לבחון ביתר דיוק, להשאיר את המצב כפי שהוא רק יוביל לתסכול רב יותר.

יש שאלות רבות שצריך לשאול, חסרה אינפורמציה רבה בכדי להשיב באופן מקצועי וראוי שגם יוביל לתועלת בעניין.

בהצלחה!

אשמח להיות לעזר.

שונמית דרעי- יועצת זוגית, ייעוץ לחיי אישות, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות - 0522314040

שלום לך אשת צדיק וחסיד,

אשרייך שאת יודעת להאריך את בעלך ושאת יודעת להבין את הקושי שלו במצוות הבית, למרות החסך והתסכול שאת מרגישה.
אכן קשה מאוד לאישה מן המניין להסתפק עם מה שאת מקבלת ע"פ התיאור.

לפי מה שכתבת, הרי שבעלך הגדול לא רק שלא קיבל הדרכה אלא אף קיבל תדרוך מטעה ומבלבל. לפי מה שאת מתארת ברור מעל לכל ספק שיש צורך דחוף להסביר לו כמה דברים. בסופו של יום, הרי הוא רוצה לקיים את המצווה בהידור וכל מגמתו הוא מידת חסידות, וא"כ חשוב שיידע שבעצם מה שהוא עושה הוא ההיפך הגמור ממידת חסידות והידור, כי אף את החיוב הבסיסי הוא לא מקיים באופן כזה.

מאידך את מסבירה שקשה למצא מישהו שמספיק צדיק ומחמיר בשביל שבעלך יקבל ממנו. פשוט מצב של אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.

אני יודע ש-"ביי אינץ פירט מען זיך נישט אזוי", ושהעיצה שיש לי לתת לך תהיה קשה ליישום, אבל אם את מאמינה שאת עושה את זה לא רק בשביל עצמך אלא גם לטובתו, כדי שהוא יקיים את המצווה כראוי לאדם גדול וחשוב כמוהו, אז אולי תוכלי להתגבר על הקושי הזה.

ברור מתוך מה שאת כותבת שבעלך צריך הדרכה וכן ברור שהוא רק יסכים לקבל הדרכה ממי שהוא מכבד אותו. ולכן ברור לי שהעיצה היחידה היא שתדאגי לכך שהוא יקבל את ההדרכה מאדם שכזה. זה יכול להיות הראש ישיבה במוסד שהוא מג"ש, זה יכול להיות הרב אליו הוא מפנה את השאלות ההלכתיות, או ראש החבורה אליו הוא משתייך וזה יכול אפילו להיות האדמו"ר בכבודו ובעצמו.

הקושי בביצוע בשבילך יהיה יצירת קשר עם הדמות הזאת בכדי שהוא יקרא לבעלך לשיחה בנושא וידריך אותו או יצווה עליו לקבל הדרכה. תצטרכי לחשוב איך את יכולה להוביל כזה מהלך כי שוב, "ביי אינץ פירט מען זיך נישט אזוי", אבל גם אסתר המלכה עשתה דברים ש-"ביי אינץ פירט מען זיך נישט אזוי" וגם יעל אשת חבר עשתה דברים ש-"ביי אינץ פירט מען זיך נישט אזוי".

אולי את יכולה לדבר עם אותה הדמות טלפונית, אולי על ידי שליח? אולי את יכולה לכתוב מכתב? התשובה היחידה על שאלת ה-"איך" יכולה לבא רק מפיך.

על שאלת ה-"מה" אני חושב שהסברת את עצמך באופן יוצא מהכלל פה ותוכלי לגשת בדיוק באותה הצורה לאותה הדמות בתוספת בקשה שהוא ידאג לכך שבעלך יקבל הדרכה ראוייה.

א סאך אידישע נחות

מאיר בער MFC
0548425258
 

אשת חבר, שלום

הפניה שלך מייצגת מצב שבו נמצאים זוגות רבים (לא רק חסידים) ולכן אני כותבת בלשון כללית ולא רק אישית אלייך, מקוה שבכל זאת תוכלי להיעזר במה שכתבתי להלן.

מפאת רצון של אחד מבני הזוג (לא רק הגבר, אך יותר שכיח אצל הגברים) להגיע למידת החסידות, או בגלל הדרכה לפני הנישואין, הנובעת מעבודת חיים של החסידות אליה הם שייכים, הבעל או האישה מגיעים לנישואין עם מחשבה שחיי אישות מיועד לפריה ורביה בלבד, ומעבר לזה, צריך להמעיט במעשה, ואם כבר עושים (כי הבן/ת זוג דורשים זאת, או כי יש מצות עונה) אז יש להשתדל לעשות את המינימום ו"כמי שכפאו שד" כיוון שמדובר במעשה "בהמי"...

השאיפה לעבודת ה' מתוך פרישות הינה שאיפה מרוממת, ואין לזלזל בה, אך היא לא מתאימה לכולם, ונראה לי שיש לשאול שאלת רב באופן אישי, אם דרך זו מתאימה לאדם שבוחר בדרך זו, הבעיה מתחילה כאשר לשני בני הזוג יש שאיפות לעבודת ה' באופנים הפוכים, כי הלוא, גם מתוך אישות ניתן לעבוד את ה' ולהגיע למצב של אדם הראשון קודם החטא, עם ההשקפה הנכונה ועבודת המידות המתבקשת מחיי אישות כהלכה. כאשר מבינים שאישות הינה מצווה בפני עצמה, ללא קשר למצוות פריה ורביה, והיא חלה גם על זוגות עקרים, ועל גברים שנשותיהם לא יכולות להיכנס להיריון. מה עושים כשיש בן/ת זוג שלא מתאים להם הקבלה שהתקבלה לעיתים עוד לפני הנישואין ללא קבלת רשות מבן/ת הזוג, ועוד לפני שיודעים על מה הם מוותרים?

אינני רוצה להיכנס לפן ההשקפתי שבנושא זה, כיוון שאין זה מקומי, אך אני כן רוצה לעורר את תשומת ליבכם לכך, שלא משנה על מה נסוב הפער, כאשר חיי האישות נפגעים, הם משפיעים לרעה על כל הזוגיות, ובסופו של דבר, הם הקשים ביותר לתקן. אז עד כמה שניתן, יש לנסות לתקן לפני שהפער ובעקבותיו, הבדידות, מחמירים, עד שקשה- בלתי אפשרי לשפר.

ועכשיו חזרה אלייך:

חשוב לזכור שהנעשה לא נעשה מתוך רשעות, אלא מתוך חוסר ידע, או חוסר הבנה למצבך, ולמרות שנשים מעדיפות שהבעל יהיה זה שנותן את הטון והקובע, במיוחד בחדרי חדרים, לא תהייה לך ברירה אלא לפתוח את הנושא ולדבר אליו בפתיחות כיוון, שכמו שאת אומרת: הוא לא מוכן לקבל הדרכה מאיש...  לאור העובדה, שלדברייך, הוא לא יודע איך לנהל שיחה עם אישה (איך שיידע? הוא לא תירגל זאת לפני הנישואין, הוא ישב ולמד בישיבה מתוך קדושה, כפי שרצית שחתנך לעתיד, יעשה) חשוב שאת תבחרי את נושאי השיחה כשאתם יושבים ואוכלים יחד, או בזמנים אחרים.

לגבי נושא האישות, כיוון שנושא זה מוצנע ולכל אדם מתאים משהו אחר, אשמח לדבר איתך באופן אישי, בכדי להדריך אותך מה ואיך להסביר לבעלך את העובר עלייך.

בהצלחה מרובה

טובה לוין

יועצת נישואין ומשפחה, פסיכותרפיסטית ויועצת בחיי אישות.

0545885835

[email protected]