שלום רב, אנו נשואים כ8 שנים אך אשתי אומרת כל הזמן שטעתה כשהתחתנה איתי מאחר שאני לא מספיק 'דתי' ויר"ש לדעתה ואני עלול 'לקלקל' את הילדים שלנו. יש לציין שאני אברך [(ומוסמך לרבנות, אם כי מתכנן מתי שהוא להשתתף גם בפרנסת הבית)] בנוסף אציין שאני בא מרקע חרדי פתוח יחסית [(ישיבה 'מודרנית' וכו')] ולהבנתי זו הדרך הנכונה, מה שלדעת אשתי [(שגם היא מרקע שנחשב יחסית מודרני)] הוא קלקול חמור וכו'. עד כה נטיתי אמנם להתווכח מעט ולנסות לשכנע, אך בסוף בד"כ עשיתי כרצונה, אך לאחרונה כשהיא נזפה בי ליד הילדים [(בגלל שרציתי לקחת אותם -אני שומר עליהם בחופש - למקום שלדעתה הוא בעייתי)] דרשתי את התנצלותה והודעתי לה שמאחר ואני הבעל והאב בבית הרי שבסמכותי להחליט מה ראוי או לא ראוי בלי לקבל ממנה תכתיבים ואם יש לה השגות היא יכולה לומר אותן בנימוס ואני אחליט אם זה נראה לי או לא. ההתנצלות אגב טרם הגיעה (שבוע...) והיא רק מחריפה את הטון נגדי. מה לעשות? להיכנע כרגיל? לעמוד על דעתי? להחריף את הטון? היא מסרבת ללכת לייעוץ וכו' ואף אמרה שהיא לא תשנה את דעתה אפילו אם יאמרו לה שאני צודק ולמעשה היא דורשת שתהיה לה זכות וטו על כל החלטה שלי שלדעתה עשויה להיות לה השפעה כלשהי על הילדים שזה בערך מה שהיה עד היום וזו למעשה כמעט כל החלטה שהיא... אני לא רוצה 'לפוצץ את העסק', אני אוהב אותה היא אישה טובה בסה"כ וההתנהלות שלה נובעת מתוך פחד שלדעתי הוא שגוי ולא מתוך רצון להציק לי, היא באמת לא סומכת עלי.... אז מה אפשר לעשות? במידה ואתם מפרסמים את השאלה אנא השמיטו את כל מה שנכתב בתוך סוגריים!!!