הנה בספ' טה"ב (חלק א ע' שפה) כתב אשה שראתה כתם בבגדה שלא בהרגשה, ונסתפקה אם יש בו שיעור כגריס ועוד, והניחה אותו למשמרת עד שתעשה שאלת חכם, אך בני הבית לא ידעו מזה וכיבסו את הבגד, נראה שמכיון שהאשה עומדת בחזקת טהרה אין לטמאה מספק, ותלינן שלא היה בו שיעור כגריס ועוד. ואף על פי שיש קצת ריעותא בחזקת טהרה שלה במה שראתה כתם, יש לדמות דין זה למאי דקיימא לן ביורה דעה (סימן צח סעיף ב) אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולים לעמוד עליו ולשערו, אם ידוע שהיה רובו היתר מותר, דספיקא דרבנן לקולא. (והסכימו רוב האחרונים שם שאפילו במין בשאינו מינו אם הוא איסור דרבנן כגון בשר עוף בחלב, יש להקל, משום דספיקא דרבנן לקולא). ומבואר שאף על פי שיש קצת ריעותא בדבר, שהרי נפל שם איסור בודאי, הואיל ויש לומר שהיה ששים נגדו יש להקל בספיקא דרבנן, והוא הדין כאן, שיש לתלות שלא היה בו שיעור כגריס ועוד, ותלינן ליה בדם מאכולת.
ולא עוד אלא שאפילו אם המעשה הזה היה בתוך שבעה נקיים, הואיל ועשתה הפסק בטהרה, יצאה מחזקת טומאה לחזקת טהרה, וכמו שכתב בחידושי הרמב"ן (נדה ה.). וכן כתב בחידושי הר"ן שם. וכן הסכימו רוב ככל האחרונים. וממילא יש להעמידה בחזקת טהרה. וכן ראיתי להגאון רבי שלמה קלוגר בספר מי נדה (בקונטרס אחרון סימן קצ סעיף מו) שהעלה להקל בזה, כי יש לתלות בדם מאכולת דשכיח טפי. ע"ש. וכן מבואר בספר חכמת אדם (כלל קיג סי' כט) להקל בזה. ע"ש. גם בשו"ת דברי מלכיאל חלק ד (סימן סז) כתב להתיר משום חזקת טהרה שלה, וספיקא דרבנן לקולא. והוסיף, שאף שבספר בינת אדם סימן ה כתב להחמיר בבדיקת העד ונאבד, ומסופקת אם היה שם דם טמא, היינו דוקא בבדיקה דהויא ספיקא דאורייתא, ואף בזה עדיין יש לדון, אבל בכתם מודה שטהורה היא, דדמי למאי דקיימא לן ביורה דעה (סימן צח סעיף ב) בדין נשפך, ואפילו בשלשה ימים הראשונים של שבעה נקיים יש להקל בזה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת תשורת שי מהדורא תנינא (סימן קלח) שאם נאבד הכתם ואין ידוע אם היה בו שיעור כגריס ועוד, טהורה, משום דהוי ספיקא דרבנן, ואפילו בימי ליבונה יש להקל, כיון שלדעת רוב האחרונים היא בחזקת טהרה גם בימי ליבונה, ורק בשלשה ימים הראשונים של שבעה נקיים שמחמירים שלא לתלות בשום דבר משום שעדיין מעיינה פתוח, כמו שמבואר (בסימן קצו סעיף י), יש לדון בזה, ומכל מקום יש לומר דבנידון דידן יש לתלות במצוי דהיינו דם מאכולת, וצ"ע. עכת"ד. ומאי דמספקא ליה בתוך שלשה ימים הראשונים פשיטא ליה להדברי מלכיאל להקל, וכנ"ל. וכן עיקר. (ועיין בשו"ת דברי חיים חלק ב חלק יורה דעה סימן סח, שדבריו צ"ע). ועיין עוד בשו"ת ויאמר משה (חלק יורה דעה סימן יח). ע"ש. ע"כ.
ובשו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן קיט אות ט) הביא שהגאון מהרש"ק בקו"א ה' נדה סי' ק"צ דן באשה שמצאה כתם ולא הספיקה להראות לחכם עד שנאבד או שנתכבס, ודעתו הגדולה להחמיר משום דלדידן כל אדום טמא ואינו טהור רק ירוק ובזה ודאי אין לתלות דלא שכיח יע"ש שהאריך לחזק פסק זה. ושו"ר בס' פתחא זוטא סי' ק"צ סל"א, מביא ג"כ דברי הגאון מהרש"ק ז"ל להחמיר וכן בשו"ת שו"מ מהדו"ד ח"ג סי' ע"ו, אמנם שם סכ"ז, מביא מס' חכמת אדם כלל קי"ג סכ"ט להקל בנאבד קודם שראה החכם אם הי' בו כגריס, או אם הי' אדום או לא, ובנאבד בימי טהרה בזה"ז נלע"ד להקל כמש"כ בפנים הספר, ובג' ימים ראשונים יש מקום להחמיר, בפרט כשהי' ודאי דם והספק רק אם יש בו כשיעור. ולעניותי צל"ע דאולי בימיו לא היו הנשים מראות רק כתמים הנוטים לאדומומית ובאלו אפשר לומר כן דהנוטה לאדום דהיינו להחמיר שכיח טפי אבל מה נעשה במקומות שהנשים מביאים כל הכתמים והליחה הירוקה היוצאה מהגוף שמזה מתהוה כתם שכיח ביותר טובא ממראות טמאות אמנם סברת הגאון יתכן מאד באמרה שהי' צריך הכרעת חכם מחמת שספק הי' בלבה אם אדום ממש או לא בזה איתרע חזקתה או עכ"פ במראה כעין ברוין אלא שהיא לא ידעה, אבל באופן הנזכר והיא לא ידעה מהמראה איך היא נוטה צ"ע, וכן יראה דיש הבדל בין נאבד בימי ספירתה ובפרט ג' ימים ראשונים דאיכא מקום להחמיר אבל בנאבד בימים הטהורים ולא הי' שום רגלים לדבר שיש מראה טמא צ"ע אם יש מקום להחמיר.
וראה בספר אור הבית (טנג'י) בסוף הספר הביא פסקי הרב מאיר מזוז, ושם ציין שהיה מעשה באשה שהביאה עד בדיקה לפני חכם וכיון שטימא לה עדים שאח"ז לא הסתכל עליו יפה כי אין בו נפקא מינה וזרקתו. ושוב נזכרה היטב שהעד המסופק הוא מאוחר לעדים הטמאים וקדמו לו בדיקת הפסק טהרה ובדיקת יום א' ובאה לשאול לחכם ביום ז' לפני טבילתה והנה יש כאן חזקת טהרה בבדיקת הפסק אלא דאיתרע חזקתה בעד הנ"ל וכפי דמיונו של החכם הנ"ל שהיה טהור אך לא בדקו היטב ואמר עוד שהיה טבעת ברחם והתרתי לה עפמ"ש הרב בטהרת הבית לעיל סוף עמוד רנג שבטבעת ברחם יש לתלות להקל כשיש ספק במראה שמא מראהו טהור וגם אם מראהו טמא שמא מחמת מכה הוא מהטבעת ברחם ע"ש נאמ"ן ס"ט.
בסיכום: יש לחקור את האשה וכל שאומרת שיש צד שהמראה היה טהור תלינן להקל אפ' בשבעה ימי נקיים כיון שיצאה מחזקת טומאה והינה בחזקת טהרה, ובפרט בכתמים להקל, וגם אם נראה שהיה נוטה לאדום אבל יש עוד צד להקל כגון שנמצאת עם התקן שיש לתלות שמא מההתקן, ספקו להקל.