הנה נשאל בזה הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק ב מיורה דעה סימן עד), והשיב לאסור, אלא אם כן היא מקשה לילד, ויש סכנה לאשה או לעובר אם לא תעשה כן, והטעם לזה, משום שלידה רגילה ובזמנה אינה נחשבת לסכנה כלל, שעל מנת כן ברא הקדוש ברוך הוא את העולם שיפרו וירבו, וגם ציוה כן בחיוב מצות עשה, ובודאי שציווי השי"ת הוא לברכה ולא לסכנה, דלא מסתבר שיהיה ציווי השי"ת שהאדם יכניס עצמו לסכנה לקיום מצותו, וכמו שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם, אלא צריך לומר שאין בזה סכנה כלל, דהיינו שיש הבטחה מהשי"ת שלא יהיה בלידה שום סכנה, שזהו בגדר שלוחי מצוה אינם ניזוקים. ומה שיש נשים שמתות בשעת לידתן, זהו מחמת שמחוייבות להענש על העבירות שבידן, כדאיתא בשבת (לא:), אבל כשרוצה להקדים זמן הלידה שלא כפי מה שהיה צריך להיות באופן טבעי, ממילא מכניסה היא את עצמה בסכנה, כי באמת לולא הבטחת השי"ת והשגחתו הלידה היא בגדר סכנה, ובהקדמת זמן הלידה אין הבטחה מהשי"ת על זה, לפיכך אסור לעשות כן, אלא אם כן יש סכנה בלאו הכי לאשה או לעובר אם תשהה יותר את לידתה. ע"כ. והסכים עמו מרן הגר"ע יוסף בספ' טה"ב ח"ב (סי' יא) דבריו נכונים מצד ההלכה.

והגאון ממונקאטש בספר דברי תורה (חלק ג סימן ל) הביא בזה גם דברי רבינו האר"י בשער רוח הקודש (תיקון ד), שהכותב קמיע לאשה המקשה לילד, למהר לידתה, הנה הוא גורם להוציא את העובר ההוא קודם זמנו, ועל ידי כך גורם לו מיתה קודם זמן שראוי לו לחיות, או שיחיה חיי עוני וצער, ולפי ששפך דם האדם צריך להתענות מ"ה יום, כנגד שם הוי"ה במילוי אלפין שהוא בגימטריא אדם וכו'. ע"ש. והדברים קל וחומר לגבי רופא שעושה מעשה בנתינת זריקת זירוז הלידה לאשה המעוברת, כדי שתלד קודם זמנה, וכל שכן אם עושה כן בניתוח קיסרי, שהוא יותר חמור, וכמו שכתב האגרות משה שם, לפיכך אם אין שום סכנה נשקפת לאשה, אסור להשתמש בזריקה לזירוז הלידה. וכן הגאון רבי מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן קפד) שהאריך בטוב טעם ודעת על פי כל הנ"ל, והעלה לאסור, והביא שכבר קרו מקרים רבים שנסתיימו במיתתו של הולד, בגלל הזריקה הזאת. והביא גם כן דברי ספר הקנה ודברי רבינו האר"י. ע"ש. וגם בשו"ת שבט הלוי חלק ו (חיו"ד סי' קכח), שאף שכתב לפקפק על דברי האגרות משה הנ"ל, מכל מקום הסכים עמו בעיקר הדין, שלא להקדים את הלידה, ובפרט ששמע מפי רופאים מומחים שיש בהקדמת הלידה לגרום לסכנת נפשות, ועוד שאין להקדים ביאת הולד לעולם קודם הזמן שנקבע על פי ההשגחה העליונה. ע"ש. ושומע לנו ישכון בטח.

אך בגליון טה"ב החדש ע' נו גליון מס' 18 השיב הרב לשואל אודות אשה שהגיע זמן לידתה וכבר יושבת על המשבר ונפתח רחמה והרופאים רוצים להזריק לה פיטוצין וכיוצ"ב לזרז את יציאת הולד האם גם בזה אסור לזרז את זמן הלידה וכפי שיתבאר בטהרת הבית או שכל מה שנאמר שם הוא רק באשה שלא הגיע זמן והשיב מרן הגר"ע זצ"ל באופן זה מותר לעשות כעצת הרופאים.

חזינן שבמקום שצער הוא לאשה והגיע זמן הלידה יש מקום להקל כעצת הרופאים.