הנה בכהאי גוונא נשאל בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא )חלק יורה דעה סימן קכב( נשאל אודות זוג יהודים שגרים לבדם בכפר בין העכו"ם, האם מותר לבעל לעמוד ליד אשתו כשהיא טובלת לנדתה, ולראות שתהיה כולה תחת המים, "והאם מותר גם כן לבעלה לעזור לה ולתמוך אותה בידיו" כשנכנסת לטבול על ידי שידיח ידיו במי המקוה משום חציצה, והשיב, הנה בדבר ההסתכלות במקומות המכוסים שבה, לית דין צריך בשש שיפה הורה הרה"ג השואל שהדבר מותר לצורך טבילה, שהרי שני גדולי הדור, הריב"ק והשר מקוצי, הצריכו את נשותיהם לעמוד לפניהם ערומות לפני טבילתן, לראות אם אין בהן גרב החוצץ לטבילה, וכמו שכתבו הבית יוסף והט"ז )בסימן קצח ס"ק יד(. ומעשה רב, ואם כן מי יפקפק על זה. אך הנגיעה באשתו כשנכנסת לטבול, צריכה עיון וכו'. אולם ממה שהשר מקוצי והריב"ק העמידו לפניהם את נשותיהם כשהן ערומות לפני הטבילה, מוכרחים לומר שסמכו על הסברא, שמכיון שהוא מחזר עליה לטהרה שלא יהיה בה חציצה, לא יבא ברגע זה לידי עבירה, ולא חששו פן יתגבר עליהם יצר הרע, דחזקה לא שביק היתרא ואכיל איסורא, שהרי תיכף ומיד תטבול, ואם כן יש לומר שהוא הדין לנגיעה. אלא שיש לומר שהגדולים הנ"ל סבירא להו כמו שכתב המגיד משנה )פרק כא מהלכות איסורי ביאה הלכה ד( אליבא דהרמב"ם, שמותר להסתכל במקומות המכוסים של אשתו נדה אף על פי שנהנה בראייתו, שהואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא לידי מכשול, ורק במקום התורף, אסור להסתכל באשתו נדה. ואם כן בנגיעה בבשרה שאסורה מדין הגמרא, יש לומר שאין להקל אפילו לצורך טבילה, ואמנם גם לאיסור לא מצאתי הוכחה ברורה ומצד הסברא יש מקום לומר שאפילו לתגבורת יצרו לא חיישינן ברגע זו שהיא במים ולמה שביק היתרא שתיכף ברגע זו מותרת בעליתה מן המים. ומעתה אם א"א לה לטבול בענין אחר רק שבעלה יסייע לה לכוף ראשה לתוך המים נלע"ד להסכים להוראתו להתיר. עכת"ד.
וכן העלה בלחם ושמלה (סי' קצה ס"ב( על פי הגמרא בעבודה זרה )כ:( דבעבידתיה טריד ולא אתי להרהורי. וכן התיר הרדב"ז בתשובה חלק א' )סימן ב( למשש הדופק של אשתו נדה החולה משום דבעבידתיה טריד וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת נטיעה של שמחה )סימן ס(. ע"ש.
וכן מצאתי בספ' טהרת יו"ט (פוזן ע' פו) שהוכיח מדברי הריב"ק והשר מקוצי כדברי הנו"ב שמותר לבעל לסייע בטבילת אשתו כשאי אפשר על ידי אשה אחרת כנידון הרב נ"ב כי אם היא חולה ואי אפשר לטבול בקומתה דרך גדלתה כאשר פסקו הראב"ד והרשב"א כמ"ש מרן בב י יו"ד סימן קצ"ח דיכול בעלה להקימה בתוך טבילתה כאשר התירו בלאו הכי באשה חולה שבעלה מותר להקימה ולסומכה כדברי הרב ת"ה והרדב"ז מכל שכן כשהוא להטבילה ולטהרה דהוא מותר וזה ברור כי הרב נ"ב סמיכתו להתיר מדין (חולק) חולה וק"ל. וראיתי שכן הסכים הרה"ג רב"צ קואינקא בקובץ המאסף שנה עשירית סי' מו. כשאין אפשרות אחרת מותר לבעל לתמוך באשתו סמוך לטבילתה. ואע"פ שיש כאלה שסברו שכל ההיתר של הנודע ביהודה רק כשהיא במים ממש ע' בשו"ת גם אני אודך (ח"ב סי' נח) מ"מ מדברי האחרונים מוכח שאין חילוק ומותר ליגע באשתו גם בשעת ירידתה למקוה כשיש צורך בכך. ומה שכתבו לתמוה על הנודע ביהודה שדברי השר מקוצי הובאו בבית יוסף (סי' קצח) כבר האריך בכך מורנו הגר"ע יוסף בספ' טה"ב ח"ג (ע' קעג).
העולה מן האמור: בנ"ד כפי שנראה מהשאלה שאין ברירה אחרת והבעל חייב לסייע לאשתו בשעת טבילתה מור לעשות כן כפי הצורך, אכן במקום שישנה אפשרות שאשה תתמו-ך בה ודאי שאין להקל ע"י הבעל.