facebook youtube google

תגית זקנה

גלות וחורבן בבית היהודי
fotolia

גלות וחורבן בבית היהודי

תשעה באב כמעט כאן. שוב. למרבה הצער. ושוב מדברים על חורבן בית המקדש ועל שנאת חינם שבין איש לרעהו. אבל הפעם זה נראה כאילו אין יותר לאן לרדת, כאילו אין נקודה שאליה לא הגיע החורבן. פעם זו הייתה שנאת חינם שבין איש לרעהו, היום זו שנאת חינם שבין איש לאשתו, בין ילדים להורים, ובין הורים לילדיהם. השנאה עברה אל תוך תחומי הבית היהודי. ומדוע כך.

הידעתם שאחד מכל חמישה קשישים סובל מהתעללות? הידעתם שלרוב מדובר בבני המשפחה הקרובה? בילדים של אותו קשיש האמונים על הטיפול בו? הידעתם שאלימות במשפחה במגזר הדתי והחרדי קיימת? אלימות כלפי נשים ואלימות כלפי ילדים הכוללת אלימות מינית.

כל הנתונים האלו אינם חדשים, אלא שהמספרים הולכים וגוברים. הם גוברים בעקבות חוסר טיפול או טיפול לקוי, בעקבות חוסר מניעה או מניעה לקויה, הם גוברים מפני שרמת הקושי לחיות חיים שקטים ורגועים הולכת וגוברת, כי הכלים הפיסיים והרוחניים לקיים בית יהודי על מי מנוחות הולכים ונחלשים. המספרים של האלימות במשפחה וקריסת התא המשפחתי גוברים מפני שכולנו עסוקים במרוץ אחר איכות חיים גשמית, מרוץ שהולך והופך לקשה מיום ליום, ועוד ישכנעו אותנו שזה בגלל שרצינו הרבה ילדים. (זה שקר אגב).

אז אולי כדאי שנעצור לרגע ונחשוב איך עוצרים את ההתדרדרות הזו, איך בתוך כל החורבן הזה כל אחד מרים אבן קטנה ומנסה לבנות ולא להרוס. נעצור לרגע ונסדר את סדר העדיפויות שלנו. נחשוב על הילדים הקטנים שלנו (וגם הגדולים) ואיך אנחנו רוצים לתת להם את האפשרות לגדול שמחים ויהודיים. נחשוב על בני הזוג שלנו וכיצד אנחנו יכולים לעזור להם ולעצמנו להיות טובים יותר. נשתדל לתקן את העולם ולא לקלקל אותו, נעבוד על עצמנו להיות יותר סבלנים, רחמנים יותר, מבינים יותר, אמפטיים יותר ואוהבים יותר. אולי נוכל לעצור את הסבל הבא, אולי נוכל לגלות את הכאב שמסתיר האחר ואולי נוכל אפילו לתמוך ולתקן את מה שקלקל האחר, או אפילו אנחנו.

וכדאי שנחזור לכללים היהודיים הבסיסיים ביותר של הכרת הטוב, כבוד להורים, כיבוד בת הזוג בדברים הבסיסיים ביותר, הענקת חום ואהבה לילדים.. כי אם במקרה מישהו שכח – בשביל זה באנו לכאן, ולא בשביל הבילויים, הבזבוזים והמותרות.

בתקווה שזו השנה האחרונה שאנחנו צריכים להתאבל בתשעה באב על חורבן ירושלים, על חורבן היהדות וערכיה ועל הפגיעה ההולכת וגוברת בבית היהודי ובחינוך ילדינו.

לקריאה נוספת: אלימות או התעללות רוחנית דר ניקול דהאן וציפי לוי

                   שוברים שתיקה שי יהודאי

הפחד מהזיקנה - נטישה
fotolia

הפחד מהזיקנה - נטישה

אדון כהן בן ה- 86 הגיע לבית החולים עם דלקת ריאות הוא כבר שישה חודשים שוכב במיטת חוליו, הריאות שלו בנסיגה והרופאים מתקשים למצא פתרון לנוזלים המצטברים בריאותיו. הוא סובל. אבל הוא סובל יותר מהבדידות. 

לאדון כהן היה הכל בחייו הוא אדם אמיד היתה לו משפחה נהדרת אישה ובן יחיד שהיה משוש חייו. כל חייו של כהן היו מוקדשים למען אישתו ובנו. עד לאותו יום שבו נאמר לו כי אשתו ובנו שיצאו לקניות לא ישובו לעולם. נהג משאית שנרדם על ההגה, ושם קץ לחייו ולחיי משפחתו היקרה לו מכל של מר כהן. 
 
הוא לא התאושש מאז ולא הצליח להקיים משפחה, הוא נשאר לבדו, הצער כרסם בו מידי יום. במקביל הוא מצא את עצמו משקיע כל כולו בעבודה ללא גבולות זמן, כהן הפך לאדם עשיר ובעל אמצעים. הוא תרם בעיקר את כספו להחזקת תלמידי חכמים.
 
 והנה עכשיו הוא שוכב בבית חולים לבד, אישתו ובנו מלווים אותו בזכרונותיו, והוא חושש מה יהא עליו. 
 
פחדיו של מר כהן באופן מסויים מובנים, אך אלו הם פחדים הקיימים גם בליבם של אנשים בעלי משפחות, הפחד מהזיקנה ממה יהא עלי? ואיך זה ייגמר? נמצא אצל כל אדם מבוגר. 
 
הסיטואציה הטראגית של מר כהן מביאה לידי ביטוי פחדים בשל מצב שנוצר לו בחייו, ואילו אנשים רבים בעלי ילדים ומשפחה גם נתונים תחת אותם פחדים. כל גיל מלווה בפחדים שלו, פחדים מסוג נטיישה בדידות קיימים אצל מבוגרים בצורה מוגברת, לכן כדאי להקל עליהם לתת להם את התחושה שאתם איתם ובשבילם .