מחקר השפעות חברתיות וסביבתיות על ההתמודדות עם בעיות פריון בחברה הדתית

הבאת ילדים לעולם, מצוות פריה ורביה, מהווה ביטוי מרכזי ומיוחד בפעולותיו של האדם. מצווה זו, הראשונה במצוות התורה, מוגדרת כ"מצווה רבה" שכן, על ידי קיומה של המצווה הזו יתווספו עוד ועוד מקיימי מצוות לעם ישראל. על פי התורה תהליך ההולדה אצל האדם איננו מסתיים בלידה עצמה, והוא כולל בתוכו גם את ההורות והחינוך עד לשלב בו הילד מגיע לבגרות והוא עומד ברשות עצמו. חשוב להדגיש שהתורה מצווה את האדם להשתדל להביא ילדים לעולם, המצווה היא ההשתדלות ולא התוצאה, מאחר שאי אפשר לצוות על דבר שאיננו בידיו של האדם. רחל אמנו, בעת היותה עקרה, זועקת לבעלה : "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", דבר הממחיש יותר מכל את תחושתה הנוראה ומגדיר את מצב אי הפריון כפיקוח נפש. הזכות להורות מקובלת בחברה המערבית כזכות יסוד של הפרט והיא זוכה להכרה מוסרית רחבה ולהגנות משפטיות. ב"הכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם" של עצרת האומות המאוחדות (1948) נקבע כי: "לכל גבר ואשה שהגיעו לבגרות, ללא הגבלה מטעמי גזע, לאום או דת, הזכות להינשא ולהקים משפחה".