שלום לשרית, את מציגה את הקושי שלך או שלכם כזוג כשאלה הלכתית ועל כך אינני רוצה להשיב בפורום הזה - תוכלי אם תרצי להפנות אותה לפורום שלנו במדור "משיב כהלכה". מה שכן חשוב לעסוק במסגרת הזו היא איך אתם פותרים קונפליקטים ואי הסכמות בדרך כלל, הרי סביר להניח ששאלת כיסוי הראש שהעלית איננה אי ההסכמה הראשון שנפגשתם איתו במהלך נישואיכם. אפשר שכל קונפליקט יניע תהליך של מאבקי כוח ושליטה, בכך שרק דעה אחת תבוא לידי ביטוי על ידי העמדת עובדות, מניפולציות רגשיות, או בדפוסים של ויתור, וכך יחוש בן הזוג "המפסיד" שאין דעתו נשמעת שאין לו מקום בבית מה שיוביל בבוא העת לתחושה של מירמור, קורבנות, ותיסכול, מה שיוביל בסופו של דבר לתהליך דינמי ידוע וצפוי מראש, של כעסים, ריחוק רגשי, ואף רגשות קשים ושליליים על בן בזוג. ישנה אפשרות שבכל פעם שמתעורר קונפליקט בין בני זוג ייגשו הזוג לאדם שלישי, אבא, אמא, חבר, יועץ, פסיכולוג, או רב, והוא יכריע בין האפשרויות השונות, ובכך יאבדו את "צלם האלוקים" שלהם שהוא "להבין ולהשכיל", לקבל החלטות, ולבצע אותם יחד כזוג בוגר ואוהב. אי היכולת לפתור קונפליקטים היא "אם כל חטאת" במערכת זוגית, ונובעת מחוסר ידע - איננו נולדים עם הידע לנהל ולפתור קונפליקטים, כמו שאיננו נולדים עם עוד מידע הנצרך לנו לנהל חיים חברתיים תקינים בכלל, וחיי נישואין ומשפחה בפרט. באופן כללי אומר שכל קונפליקט אמור להסתיים בתחושה של 'win win כלומר התחושה של כל צד שהוא גם "זכה", שגם דעתו נשמעה, שגם הוא הביא את עצמו לידי ביטוי, וזאת בדרך של משא ומתן השואף לפשרה הוגנת, שכאמור פשרה הוגנת היא כזו שההחלטה הביאה לידי ביטוי את כל הצדדים. אני מזמין אותך לקרוא את המאמר שפרסמתי בזמנו הדן ב"פתרון קונפליקטים" הנקרא "פתרון קונפליקטים - פשרה לעומת ויתור" המאמר מופיע כאן באתר תוכלי להגיע אילו ע"י הקשה על התמונה שלי ומשם הקשה על "פרסומים". איחולי לכל הטוב והיפה, אליהו בן סימון

שלום לשרית! אינני נכנסת לפן ההלכתי כי אינני רבנית(מה לעשות אני מנסה אך לא מצליחה...) אולי מתחת לויכוח האם את יכולה לגלות את ראשך רק לעיני בעלך או שגם אביך ואחייך שוים בענין מסתתרת השאלה-האם רמת הקירבה אל בעלך זהה לרמת הקירבה למשפחתך,או שיש לו עדיפות מסוימת על פניהם. בכל מקרה היכולת שלך לקבל על עצמך כיסוי ראש ראוי למלוא ההערכה.כאחת שעוסקת עם סטודנטיות חילוניות שחלקן בתהליך חזרה למקורות אני רואה שכאשר הן מגיעות להכרה שיש לשנות את רמת הצניעות הן נבהלות וכיסוי ראש הוא אולי הקשה ביותר. בהערכה רבה מרים ניימן

כמי שמשתייכת על ציבור "בעלות התשובה" (כפי שאנו נקראים/אות) אני מודעת לקושי הגדול שיש לנשים שלא חנכו מלכתחילה לכך, לכסות את ראשן...כך שראשית אני רוצה להביע את הערכתי להחלטה שלקחת על עצמך. החרטות שיש לך מעת לעת הינן טבעיות ומצביעות על האומץ שלך להודות ולהכיר ברגשותיך. כמובן שאינני מתיחסת כלל לפן ההלכתי של הדברים ואפילו לא אתיחס ליחסים בינך לבין בעלך, שכן קודמי כבר נגעו בכך. ברצוני רק להעלות שאלה. האם אין התנגדותך לכיסוי הראש, או בחירתך לא לכסות את ראשך ב"פורומים מסויימים" אינה ביטוי של קושי שלך כלפי קבלת סמכות, "כניעה" למוסכמות או לצוויים מגבוה? השאלה הזאת עולה הרבה אצל מי שגדל (כמוני) בחברה "חופשית" והורגל לחשוב כי "כי אף אחד לא יגיד לי איך להתלבש/לחשוב וכו' וכל הכבוד לך שאת מוכנה להתמודד אם הבעיות (ואפילו מעל "במה"). נראה לי שאם תתמודדי אם השאלה הזאת בפתיחות אולי תוכלי להבהיר לעצמך את המשמעות של היותך שומרת מצוות ואז תוכלי לדון עם בעלך על כל הסוגיות השנויות במחלוקת...

שלום לשרית אקדים בקצרה ואברך אותך על החלטתך המבורכת והזכות שנפלה לך מן שמייא ודאי שהיא זכות אבות, מפני שבדור שבוא יבוא משיח צדקינו אין לנו אלא זכות אבות, מבחינה הלכתית, אף שכל מקרה לגופו, וצריך לדון בכל האספקטים ולראות את כל התמונה, ויש אולי שלא יענו מבחינה הלכתית שלא לתת פתח להקל לאחרות שיעשו דין לעצמן, אולם רואה אני כאן שתשובתי יותר תועיל מאשר תזיק, חיוב האשה היהודית לכסות ראשה הוא חיוב של תורה, כך נפסק להלכה. ואינני נכנס למחלוקת בין הפוסקים לגבי כיסוי ראש של פאות. חיוב זה הוא דווקא בשוק היינו במקום רשות הרבים או במקום שיש רבים, והפוסקים להלכה לא חילקו בין הרבה או מעט, ואף אם יהיה גבר זר אחד היות והיא אסורה עליו מדין אשת איש, חייבה התורה להיזהר בדבר הזה מאד. היות והמצוה הזו היא להרחיק את היהודי ממכשול חמור ביותר, עם כל זה למדים אנו שהאיסור מתייחס אך ורק לאשת איש בפני גברים זרים(ואלמנה וגרושה בכלל). ומובן, שמפני ההירהור באשה נשואה עלול להוביל למעשה אסרה התורה את שערה של האשה היות ושערה ימשוך תשומת לב רבה. (יש חלק מהפוסקים שעל פי הבנה זו מתירים את הפאה היות ואין אלו שערות ראשה ולא שייך הרהור כלל היות שהן לא חלק מגופה, אולם רוב ככל הפוסקים אוסרים את הפאה, הן הפוסקים האשכנזים הן הספרדים). ולכן , היות והרהור לא שייך בבנים לאמם, ולא שייך אב לבתו, ולא בעל לאשתו גם בימי נידותה, היתירה התורה וחז"ל לאשה שתהיה פרועת ראש בביתה. עם כל זה ואף שקשה לך מאד בעניין הזה, אמליץ לך שאם תראי שהבית עלול להביא עוד בני משפחה עדיף וכדאי לשמור כיסוי ראש 'הנדי' ורק אם אביך (ונ"ל שגם בפני אחיך) יהיה מותר לך שלא להחמיר. הדברים נכתבו על פי פסק שו"ת האגרות משה זצ"ל סי ל"ז,שמתיר בפני בעלה ובניה, (ושחולק על החת"ס שמחמיר בביתה מצד המנהג שכבר נהגו אבותינו,אף שנראה שפסק כדבריו הביאור הלכה סי ע"ה) ,. בברכת שנה טובה תדהר

שלום לך שרית, ההחלטה לכסות את הראש כרוכה בקושי רב , ועל כך מגיעה לך הערכה גדולה ובירכת שמיים , עשית את הדבר הטוב, קודמי התייחס לפן ההלכתי, ולא אתייחס לכך, את הצגת דוגמא לקונפליקט הנוגע לכיסוי ראש, שאלתי ,מה קורה בזמן קונפליקט הנוגע לנושא אחר. כיצד אתם פותרים אותו? אם קיים קושי דומה , יש צורך לקבל הדרכה כיצד לפתור קונפליקט, כיצד אתם פותרים קושי שנוגע להלכה? האם אתם עושים שאלת רב יחד? או שבעלך הוא המשיב? אם ההלכה הנפסקת היא חד משמעית ,הקושי שלך הוא מול ההלכה בעיקר, וניתן לשוחח עם בעלך על הקושי לקיים את ההלכה . ניתן לעשות זאת בדרך של דיאלוג ולא של התנצחות , שנה טובה לך ולבני משפחתך יפה

בכדי שלא להרגיש קושי ואז השאלה ממילא לא תישאל אבא בשורות אלו להציע עצה טובה על פי משל: אדם שרגש הפחד בלילה מונע אותו מלצאת את סף דלת ביתו ומהרגע שהחמה שוקעת עד למחרת בנץ החמה הוא כלוא ויושב או ישן בביתו. בלילה חורפי באמצע האשמורה השניה בליל חורפי הוא חולם חלום שאם יצא כעת מביתו לעבר החורשה שבסמוך לביתו ימצא שם מאה אלף ש"ח (לא דולר) האם הוא יעשה "ויקץ ויחלום שנית" או שירוץ על ארבע? התשובה המובנת היא שיעשה מעשה וילך. הסיבה: שהמוטיבציה להשיג את הכסף מתגבר על הרגש. ואם מדובר במאה אלף דולר על אחת כמה וכמה. אם תחשבי היטב על התוצאה המבורכת שאת עתידה לגלות כאשר תתמסרי ותכסי את ראשך אזי שכרך גדול מאד ובפרט שהדבר בא אליך בקושי. חזקי ותתחזקי, השי"ת יהא בעזרך ותרווי מלא חפניים נחת רובואושר בכל עת ותזכי את ובעלך לדורות ישרים ומבורכים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.