להלן מס' פרטים: 1. בטיפול הפרטני בעלי היה לבד, אך עודכנתי ע"י המטפל על התהליך. 2. היינו בטיפול זוגי יחד, ואנו עדיין בתהליך טיפולי. המטפל ידע על הקושי של בעלי עוד מהתחלה. משום מה הוא התעלם ממנו כליל, והתעסק בחיי היום יום. הוא תבע ממני להפסיק לבקר את בעלי, לתמוך ולחייך. זה היה בלתי אפשרי עבורי. אחרי שנה של נשיאה באחריות כאשר אני לבדי, ללא תמיכה של בעלי, התמודדות עם כעסי ההורים, עוד נדרש ממני לעודד כאשר אין לי אנרגיה זמינה או קבלה ממישהו. בעלי לא נתן כלום מעצמו. רק לקח. 3. התחלתי לקחת אמצעי מניעה בעצת המטפל והרב שלנו, עד לפיתרון הבעיה, כדי שלא יהיה הריון אם כן יתקיימו יחסים. כרגע אני סובלת לשווא מדימומים, תשישות קשה, מצבי רוח. בעלי לא מנצל את ההזדמנות שניתנת לו אולי 5 ימים בחודש. רוב הזמן אנו אסורים, וזה מאוד קשה לי ומגביל אותי. מאוד מתסכל אותי לקחת את זה בלי סיבה עכשווית. המטפל משום מה ביקש שאקח ולא התייחס לצעדים שבעלי צריך לעשות, ועל כך אני מאוד כועסת. רציתי להפסיק עם זה, אך בעלי רוצה שאמשיך בתקווה והמצב ישתפר. רק עכשיו, אחרי חודשיים, הוא נזכר לדבר על הקושי של בעלי והמליץ לפנות לטיפול. אני לא מבינה: אם הוא ידע על הבעיה מהתחלה, מדוע התעלם ממנה??? האם יתכן שזה מוקד הבעיה? אולי ההסתגלות למחוייבות בנישואין? הניתוק מהסביבה המוכרת? 4. בעלי טוען שזו בעייתו, כלומר: שאין לו רצון וזה לא קשור אלי. במשך תקופה ארוכה חשבתי שהבעיה היא בי. 5. לאחר שיחה מעמיקה ביני לבין בעלי הבנתי שיש משהו שדוחה אותו, לא משהו שאפשר לשנות. הוא לא ידע אם יש משהו נוסף. אין לו שום בעיה פיזית. כך זה נראה. שאלותיי הן: 1. מה יכולות להיות הסיבות- ב-2 מילים, לעניין זה ,לקושי של בעלי? 2. למי מומלץ לפנות? אין לנו שום אמצעי כספי כרגע. זה פשוט עצוב אך ככל שנרצה, אין הקומץ משביע... אנו חיים בחובות קטנים. 3. איך אני יכולה לפתוח את בעלי מבחינה רגשית כלפי? להיות כנה איתי, לתת לי להכיר אותו, את עצמו ממש? הוא פשוט לא נותן לי להיכנס לחייו. יש מחסום ביננו. הוא כן קשוב ואיכפתי, אך סגור כלפיי. אשמח לעצות מעשיות ולא כלליות. הטיפול הזוגי לא עזר לי בתחומים אלו. יישר כח. אני מתפללת שהקב"ה ישלם לכם כגמולכם הטוב ויצליח דרככם. שאתם וילדיכם תזכו לחיי משפחה מאושרים באמת. אמן.