ערב טוב אם אומנת יקרה, את זוכה לקיים שני עולמות! ישר כוח ! אני כל כך מבינה לליבך ולתחושותייך המתסכלות, ניכר מדברייך שאת חווה קושי רב, גם אני זכיתי להיות משפחה אומנת לילד במשך 10 וחצי שנים, זה חסד גדול! שום שכר בעולם אינו עולה בקנה אחד מול ההשקעה הנדרשת לגדל ילד באומנה, על אחת כמה וכמה עם צרכים מיוחדים, יש לי ניסיון הן מול המערכת והן לאופן ההשקעה בילדי אומנה, אשמח לחלוק איתך, לסייע לך לפחות בעיצה, את מוזמנת ליצור איתי קשר טלפוני או במייל. בהצלחה! שונמית דרעי - יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות - 052-2314040

מיוסרת יקרה שלום וברכה, השליחות שבחרת בה היא מושא להערצה. צר לי לקרוא על הקשיים והדילמות שהמערכת מציבה בפנייך. איננו קשורים למקבלי ההחלטות במשרד הרווחה או שליחיהם - משרדי האומנה. ייתכן שמומלץ לקבוע פגישה עם מנהל/ת משרד האומנה ולקדם את המקרה שלך למענה מהיר מצידם. אני מבינה מדברייך שהכסף השוטף שצריך להיכנס חודש בחודשו אינו נכנס בזמן קבוע והדבר יוצר קושי כלכלי רב, בפניותייך למערכת את נשארת חסרת אונים. אני משערת שאחרי שנתיים של טיפול מסור בילדות המחשבה להפסיק בגלל הקשיים שהמערכת מציבה והתקשורת הלקויה איתם, מובילים אותך לפנות לכאן בשם מיוסרת. הייתי שמחה לעזור אך נושא כל כך עדין ומורכב ... דיני נפשות ממש, אינו יכול להגיע להחלטה כתשובה בפורום, יש לבחון את כל המצב וחסרים פרטים רבים. אשמח לעזור, לימור שלמה, פסיכותרפיסטית 0526633492

שלום לך אמא יקרה אפשר להבין את תסכולך הרב. את טורחת ועמלה ומרגישה שאין הערכה מצד המדינה והמערכת. לא כתבת היכן עומד בעלך בעניין? האם הוא משתף פעולה בגידולן? מדברייך הבנתי,שאת מגדלת את הבנות כבנותיך לכל דבר. דואגת לכל מחסורן למרות בעיותיהן ומורכבותן. נראה מדברייך כי עיקר הקושי והתסכול נובע מהתנערותה של העו"סית ושל הרווחה בכלל. רואים שיש כאן מספר גורמים שחברו להם יחדיו והם אינם מקילים על גידולן והחזקתן אצלך. לעניות דעתי, נסי לענות לעצמך על השאלות הבאות- "האם אני יכולה להמשיך ולשאת את המצב הזה?" "האם זה לא גדול עלי?". להוסיף ולבדוק:" האם יש סיכוי שהדברים יסתדרו עם המוסדות,עם התשלומים?"האם דיברת עם גורמי הרווחה למיניהם? וגם, נסי לשאול את שאלת ה"גרוע מכל"- האם אוכל להחזיק מעמד גם אם נוהל התשלומים ימשיך באותו האופן? נסי גם למצוא פתרונות חלופיים, כגון,להעזר באחד מבני המשפחה ? נסי לברר איזה עוד "הטבות" לא כספיות יכולות להגיע אלייך מהרווחה. אני מניחה שההחלטה לא קלה ואפילו קשה.זאת אחרי שהשקעת בבנות, נתת להן כל כך הרבה מעצמך.ובכל זאת , יש לומר,שבמקום שאנו מרגישות תקועות, מומלץ לפתוח את המקום הזה,ולשאול את עצמינו:" האם אנו יכולים להמשיך לעמוד במצב הזה?ולגביך: האם יש סיכוי שתקבלי את מה שמגיע לבנות בצדק מהרווחה? לשאול את השאלות, אף לענות עליהן באומץ וישרות. . זה אולי נשמע אכזרי,אבל לעתים אנו צריכים לקחת החלטות קשות בחיים, לבחור ולראות מה יותר נכון לנו? האם אנו יכולים לעמוד בכל תנאי הסיטואציה המורכבת הניצבת לפנינו או שלא? וכל אחד על פי אישיותו הפרטית. לכל אחד מתאים משהו אחר וזה לגטימי. להמשיך לחיות בתסכול, גם זה לא מועיל, לא לך ולא לבנות. אין לי ספק שהן מרגישות בלחץ שלך,גם אם אינך אומרת להן דבר. דברים כאלו מועברים דרך התנועות, דרך שפת הגוף ומצבי הרוח. נכון זו החלטה קשה,ולשם כך צריך אומץ וכנות פנימית. לדעת לעמוד באומץ מול עצמי. לשאול את עצמי:"האם כוחותי יעמדו לי ואוכל להמשיך בפרויקט מיוחד וקשה זה , אם לאו". ואת יודעת מה? אם אינך יכולה ,זה בסדר. "לא עליך המלאכה לגמור",ובעז'ה ימצא האדם האחר שידאג להן.עדיף אולי כך ,מאשר תקרסי ויחד איתך גם הבנות . אם בכל זאת קשה לך להחליט, תתייעצי עם אדם קרוב או אולי עם אדם מקצועי ויחד תבדקו את התועלת,הרווח וההפסד .אילו מול אילו. זה לא פשוט אבל יכול לעזור. בעז'ה תעשי ותצליחי. בברכה להצלחה פישר רחל / לאתר: http://rahelfisher.co.il/ פסיכותרפיסטית יועצת זוגית ומשפחתיתhttp://rahelfisher.co.il