שלום למורדוך, אתה יכול להתייחס ליחסי אישות כאל זכויות משפטיות, לעמוד במקומך, לא להבין מה קורה עם אשתך, מדוע היא איננה רוצה, מה יכול לקרות כדי שהיא אולי כן תרצה. ההצלחה מבחינתך היא לכפות עליה יחסי אישות, ממקום של זכויות, חוקים וחובות. כתבת שאשתך אומרת שהתנהגותך שוללת ממנה את עצמאותה - ובעצם בפנייתך אתה מחפש את הדרך החוקית - משפטית - הלכתית לא רק לשלול ממנה את עצמאותה המנטלית והנפשית, אלא גם את עצמאותה הפיזית, גם את חירותה על גופה אתה מעוניין שלא להשאיר בידיה... יקירי, יחסי אישות הינם יחסים מעצם ההגדרה. כמעט בשפת כל התרבויות קוראים ליחסים המיניים שבין גבר לאישה בשם "אהבה" - "לעשות אהבה" ואתה לא רק שבוחר לעשות מלחמה ולא אהבה, אתה רוצה לעשות אהבה במלחמה... קצת מוזר לא? איש יקר, ההיגיון הפשוט, המוסר הטבעי, דרך ארץ שקדמה לתורה, והתורה בעצמה, לא מאפשרת מקום של קיום יחסי אישות שלא מתוך רצון, חשק, שמחה, ואהבה. גש לאשתך ואמור לה שהיא חשובה לך, שהקשר שלכם חשוב לך, ושאתה רוצה להבין מה צריך לקרות שיהיה לה טוב יותר בקשר איתך, מה צריך לקרות כדי שאתה תהייה חבר טוב עבורה, מה צריך לקרות כדי שהיא תרגיש ביטחון ויציבות בקשר. שאל אותה מה יכול לגרום לה לרצות אותך גם ברמה הפיזית - אני מניח שתקבל תשובות! אתה מוכרח לדעת, להבין, ולהפנים, שהמיניות האנושית, ובפרט זו הנשית אינה עומדת בפני עצמה, אלא רק כקומה שנייה לעולם ולמצב הרגשי האישי, והזוגי שלנו. אני סמוך ובטוח שגם אתה לא "מלקק דבש" בנישואין האלו, וגם לך קשה, ולא רק בשל העדר יחסי מין. אני בטוח לגמרי שגם לך יש כעסים וטענות על רעייתך, וגם אתה מרגיש שצרכיך לא ממומשים. - תמיד, אבל תמיד, האחריות על אי שביעות הרצון מהנישואין מתחלקת בין שניים. תציע לאשתך שתיגשו לייעוץ נישואין, ושתטפלו בעצמכם, כך שתבלו את חייכם בטוב ובנעימים, במקום במאבקי כוח. האמן לי החיים שלנו לגמרי זמניים, וממש חבל לבזבז אותם בכאב ובתסכול - "עשו אהבה ולא מלחמה"... איחולי לכל הטוב והיפה, אליהו בן סימון.

תשובה: ראשית אענה לשאלתך כפי שנוסחה, שאלה הלכתית. האופציה ההלכתית העומדת בפניך היא לגרשה, כאישה מורדת. האם קבלת תשובה לשאלתך? ! בודאי שלא! הרי לא באת על סיפוקך. כנראה שאתה רוצה להמשיך להיות נשוי לאשתך. השאלה המסתתרת בין השורות היא מה קרה בעשור האחרון שאשתך מתנהגת כך? מה היה בעשרים שנות נישואיכם הראשונות? מדרכו של האדם לספר רק את חלקו של האחר בבעיה ולהשליך את האחריות והאשמה על האחר. כמו שאדם הראשון ענה לשאלת הבורא "המין העץ אשר אמרתי לך לבלתי אכול ממנו אכלת?" והוא ענה: "האישה אשר נתת עמדי" וכו'. וכך ענתה גם האישה, והשליכה את האחריות כלפי הנחש. רבש"ע יכול היה לענות לאדם הראשון את התשובה שעניתי לך על שאלתך, אם האישה שנתתי לך לא טובה בעינך תתגרש ממנה. אבל רבש"ע מחזיר את האחריות לאדם על מעשיו ומעניש אותו וגם את חוה ולא נותן להם להתחמק מהאחריות למעשיהם. אין ספק שאשתך אחראית למה שנוצר ביניכם, יחד עם זאת ללא כל ספק גם אתה שותף למצב שנוצר ביניכם. לכן עצתי לכם לפנות לייעוץ זוגי ביחד, ולבדוק מה חלקו של כל אחד מכם במצב הבלתי נסבל שאליו הגעתם. לא מתוך האשמה של האחר אלא מתוך לקיחת אחריות אישית על מעשיכם. ולמידה לנהוג בצורה שתבנה זוגיות טובה. איני מבין למה המתנתם עשר שנים ככל שחולף הזמן כדור השלג המתגלגל גודל יותר ויותר. לכן במהירות פנו לייעוץ זוגי ביחד. אשמח לעזור ככל שאוכל. משה ביגל רב מקומי מיתר ומנחה נישואין 0522391763

שלום רב ברצוני להוסיף רק משפט, מהצד הנשי ולחיזוק תשובות המלומדים שענו לפני. כמעט אין אישה שאינה "נמסה" מיחס דואג ומפנק, אלא אם היא קורסת מעייפות חולשה או בריאות (גופנית ו/או נפשית). בנוסף ברצוני להעריך את העובדה שהפנית את השאלה בפורום. קודם כל הדבר מעיד שאתה מעוניין בשיפור היחסים ושאינך מחליט על דעת עצמך מה ראוי ונכון. שנית אתה מאפשר לרבים (כל קוראי המדור) ללמוד מה ראוי וכדאי בנושא הרגיש אותו העלית. יישר כוח ושתזכו לראות הרבה נחת הן מהזוגיות והן מילדיכם (יש לזכור: הם ניזונים מהדוגמא הנראית בבית) צילה

הלואי ותיצלחנה עצות קודמיי המלומדים. ברם אם יכלו חלילה כל קיצי דרכי השלום, לא תיוותר ברירה אלא לפנות להליכים משפטיים. הדרך המומלצת היא לפנות בתביעה לבית הדין הרבני האזורי, שבתחום סמכותו המקומית אתם מתגוררים. התביעה תהיה כפולה: לשלום בית ואם לא תאבה האשה - אזי להכרזה עליה כמורדת, על כל המשתמע מכך מבחינת הנפקויות ההלכתיות.