לשואלת שלו"ב! עצם המציאות שאחד ההורים "מתווכח" עם ילד ולא משנה באיזה גיל הוא. זו מציאות לא תקינה. איני יודע ממתי הילדים אצלכם מתווכחים עם ההורים אבל ילד צריך לדעת שיש סמכות הורית בבית ולא שייך מציאות של ויכוח. איני בא לומר שההורים צריכים לנהוג ברודנות והילדים יהיו שפוטים. ניתן לקיים דיאלוג, משא ומתן, שיחה. אבל לא ויכוח. הרגל זה הוא רע מאד וצריך לעבוד עליו מהשורש. כאשר מדובר בגילאים כפי שכתבת אני אפילו לא יכול לקרוא להם "בני נוער" מדובר בבנות שהן כבר "נשים" גדולות ויש להם אישיות בפני עצמן. חז"ל הזהירו מאד וכך נפסק בשו"ע מלהכנס לעימות מכל סוג עם ילדים מתבגרים. הדבר מביא אותם לבטל את מצוות כיבוד הורים בלשון המעטה וההורה עובר על "לפני עיור לא תתן מכשול". בנוגע לעצם השאלה - הבת ש"בורחת" מתנהגת באופן טבעי למצבים מעין אלו. היא לא יכולה לראות איך ההורים מושפלים הן ע"י אחותה והן ע"י עצמם. תביני - אם להבדיל כלב ינבח עליך ברחוב ואת פשוט תתחילי לנבוח עליו בחזרה. לא הכלב מבזה אותך אלא את מבזה את עצמך. כמובן אין להשוות חס ושלום את הבת הגדולה לכלב. אבל הקצנתי בכוונה כדי שתביני עד כמה זה לא נעים ולא מכובד שאמא נכנסת לויכוח עם בת. ולכן הבת השניה בורחת כי לא נוח לה מכל המציאות הזאת. ושוב.. עליך לטפל בשורש הבעיה ולקרוא לאותה בת גדולה לשיחה נעימה אפ' לצאת רק איתה לקפה וכדומה ולדבר שם בנעימות. להסביר לה שאם היא רוצה דבר יש לדבר בכבוד ומהיום והלאה אין צעקות, ויכוחים, מריבות. פשוט אם יהיה כך את לא תשמעי אותה ולא תדברי איתה כלל על הנושא המבוקש. בהתחלה לא יהיה קל אבל בעבודה מאומצת והתמדה תגיעו לתוצאות טובות בעז"ה. בברכת התורה רון אל אהרון

לשואלת שלום וברכה, מה כל כך מטריד בזה שבתך מתנהגת איך שתיארת - יוצאת החוצה, מנסה להעביר נושא, וכו' ? ואם היא פוחדת מוויכוח - מה כל כך מדאיג בזה - מה זה אומר עליה או עלייך? ומי אמר שזה פחד מוויכוח? מי אמר שאם היא יוצאת מחוץ לבית בזמן וויכוח או מעבירה נושא זה פחד מוויכוח? האם ייתכן שיש סיבה אחרת שהיא עושה זאת? חשבי על כך, או שפשוט תשאלי אותה למה היא עושה את זה - כמובן ברוח טובה, כאשר את מראה התעניינות. האם יתכן שזו הדרך שלה להביע את מורת רוחה מן ההתנהגות שלכן, ואין לה דרך אחרת לעשות זאת? ואולי יש סיבה אחרת שהיא עושה זאת - מי יודע? מה את מציעה לה לעשות בזמן וויכוח? - שהיא תצטרף לוויכוח? שהיא תצדד בך? שהיא תשב בסבלנות עד שזה ייפסק? או אולי את רוצה שהיא תפסיק את הוויכוח? האם ייתכן שאת היא זו הפוחדת מוויכוח? חשבי על השאלות ועני לעצמך עליהן. רק את יודעת את התשובות! אני אישית חושבת שבתך מתנהגת בצורה די חכמה, היא מנסה לכבות את האש - מישהו הרי צריך לעשות זאת לא? והיא משתמשת בכלים שיש לה. אם היו לה כלים אחרים ייתכן שהיא היתה מתנהלת אחרת. ודבר נוסף, הגיע הזמן ללמוד לדבר בשפה חדשה - שפה מכבדת, כן, גם אם אלו הילדים שלנו. האדם היחידי שאנו צריכים לחנך זה את עצמנו. לפעמים אנחנו כל כך שקועים בצרכים שלנו, ואנו דורשים אותם מהסביבה, שאנו שוכחים את הצרכים של האחר. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי