את מספרת על שני עונשים שנתת לילד. אחד - לא לקנות ממתקים לטיול, והשני - שהחרמת לו משחק יקר לו. התחושה שלי שהעונשים האלו אינם פרופורציונאליים. והילד, במקום לתקן את מעשיו, חש שנעשה לו עוול ואי צדק, ולכן הוא מתמרד. הדוגמאות שנתת: לא לקנות ממתקים לטיול. טיול הוא אירוע חברתי וחוויה מאד חשובה. כשהילד מגיע ללא ממתקים, וכל חבריו מוציאים את שקיות הבמבה והשוקולדים, הוא מרגיש מושפל. אולי החברים לא ישאלו, אבל סביר להניח שהם יודעים את הסיבה, וחוץ מהטיול עצמו, נער בן 15, חשוב לו מאד המעמד החברתי, התדמית של מבוגר ועצמאי, וזו מעמסה נפשית קשה מידי. אני חושב שהוא היה מעדיף שתאסרו עליו את הטיול ולא תעמידו אותו במצב הזה. גם להחרים משחק יקר לילד. תארי לעצמך שנהג עובר על המהירות המותרת, והשוטר מחרים לו את המכונית. ההרגשה היא קשה מאד ורוב בני האדם הנורמטיביים היו מנסים למנוע בכוח את החרמת המכונית, לולא הפחד מפני מעצר ומשפט. ושוב - אצל ילד בן 15 בברגשה מלווה בחוסר אונים (מול המבוגרים ששולטים בחייו). ייתכן, שהשקר הוא המוצא האחרון שלו. הוא כאילו אומר לעצמו "בין כה אני הולך לחטוף מעל ומעבר , אז אם אשקר, אולי אצליח. ואם לא - מה כבר יעשו לי יותר ממה שכבר עושים לי". לא כתבת על מה ניתנו העונשים. כעיקרון, מדיניות של ענישה אינה עובדת. אמנם, צריך לתת לילד לשאת בתוצאות מעשיו, אבל התוצאה חייבת להיות קשורה למעשה עצמו. וביחוד אצל ילד בן 15 שחוש הצדק שלו מפותח, ואי צדק גורם לו להתמרד. כל זה הוא הסבר בדרך האפשר וניחוש על פי המידע המועט שנתת בשאלתך. אבל לטובתך ולטובת בנך - הייתי מגיע למפגש או שניים של ייעוץ והכוונה של בעל מקצוע. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

שלום לך, את מתארת מקרים של חצית גבולות והכחשה מצד בנך. צינת שאת ה"עונש" הוא קיבל בעקבות התנהגות פוגענית ואלימה כלפי הילד. משתמע שההתנהגות שלו נובעת מאיזה קושי, או מצוקה שחשוב לברר ולהגיע אליה. איך מערכת היחסים בינך לבין בנך? איך התקשורת ביניכם? איך הקשר שלו עם אביו? מה מעמדו בבית? ואיזו "משבצת" הוא תופס בנוכחותו במשפחה? אלו שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, לפני שאנחנו נתפסים לנקודה ספציפית שכביכול לא תקינה אצל הבן. נער בן חמש עשרה, נמצא בגיל מאד לא פשוט ומורכב,לא כדאי לפספס אותו ,את הקשר איתו ואת ההשפעה עליו, ע"י עונשים או תגובות שלוחצים אותו לקיר ומוציאים ממנו אגרסיותה או מעוררים אצלו ראקציה. צריך לנהוג עמו בהרבה כבוד סבלנות ואמפתיה. גיל ההתבגרות הוא גיל לא פשוט לנו ההורים, גם לא לילדים.,יש לנהוג במשנה תבונה וזהירות. אם אתם כהורים חווים קושי מתמשך להגיע אליו, כדאי לפנות ליעוץ/הדרכה הורית. שולחת לך מכאן כוחות וחיזוקים, מיכל רינהולד 0547-567-207 "

שלום לך, התנהגות ילדך מצביעה על מצוקה בה הוא מצוי. יחסך אליו אינו בוגר ומכבד. שיטת הענישה שלך לא רק שלא תשיג את מטרתה אלא, להיפך כפי ,שאת רןאה. בנך צועק "ה-צ-י-ל-ו" אני זקוק לאהבה , לתשומת לב, אותה הוא משיג בדרך שלילית. המלצתי לך, הפסיקי להעניש אותו, הקדישי לו תשומת לב, עידוד וחיזוקים על דברים חיוביים שהוא עושה. כבדי אותו , שתפי אותו בהרגשתך. דבר נוסף ,שיכול מאוד לעזור ולהועיל אל תתערבי במריבות הילדים. הם יסתדרו בכוחות עצמם. בהצלחה. אלה אופק 054-6455841

לשושי שלום רב, הבן הצליח להכניס אותך למעגל ללא מוצא, וחבל. בעצם, הוא קורא לך, ומבקש שתביטי עליו באור אחר! בכלל, הרצון לממתקים מצביע על חסר מסוג מאד מסוים: חסר של אהבה ושימת לב. אין כוונתי להטיף, אלא להער את תשומת לבך לשנות את הגישה, לעצור את הסחף, ולהתבונן על מצבו של ילד בוגר באור שונה. אוכל לעזור יותר אם תבקשי, פנינה גרין יועצת חינוכית 0527-134431

שלום לך! מבחן התוצאה קובע מאד בחינוך ילדים. אם לאחר עונש הבן אינו משפר את התנהגותו, אלא מתפתל עם התנהגות לא רצויה, זהו תמרור עצירה לעשות חושבים: א. האם אני מגיבה נכון אליו? ב. מה הוא מצפה ממני? מהו מאותת לי בהתנהגות שלו הבלתי רצויה? לאחר חשבון נפש קצר עם עצמך, זה הזמן להתחיל להקשיב לילד, למצוקה שלו ולהתחיל איתו תקשורת בריאה ובונה. בהצלחה. אסתר יועצת חינוכית 0527707142