לשאלה זו ענו 6 מומחים
שלום רב. לפי מה שאת מספרת ( ובוודאי בחוויה שלך זה נכון אך יכול להיות מאוד שבעלך יציג את הדברים אחרת מתוך שהוא חווה אותם אחרת) זהו סוג התקשרות מסויים שבעלך אימץ לעצמו במשך השנים. לפי דברייך הוא משתמש בדפוס זה גם מולך. יש להבין מדוע הוא פיתח דפוס זה ומה כיום הוא מרוויח מכך. יש להבין כי הוא הסובל העיקרי ובוודאי שיכול מאוד להועיל טיפול שמתאפיין בירידה לשורשים ופרטים. בהצלחה רבה יניב אטדגי
חן יקרה
אני מרגישה את הסבל שאת עוברת, זה לא פשוט לחיות עם אדם שמתפרץ ושזה דפוס ההתקשרות שלו עם אנשים.
אך, רציתי שתשימי לב לחלק שלך בענין, את לוקחת המון אחריות כדי ל"סדר לו את הענינים" בכל מריבה שלו - לפחות עם בני המשפחה הוא יודע שאיכשהו את תסדרי שם את הענינים, והאחריות היא עליך, הוא בתפקיד המתפרץ חסר השליטה ואת בתפקיד המפשרת המרגיעה, כדאי שתשימי לב לכך ותבדקי זאת עם עצמך, האם את מסוגלת לתת לו להתנהל לבד מול ההתנהגות שלו, ובכך שילמד לקחת אחריות על התוצאות. זה לא דבר קל כי גם לך יש דפוס התקשרות של מפיסת מבקשת סליחה ומפשרת, ברור שטיפול זוגי יכול לעזור והיה כדאי שתלכו יחד, אך, גם אם תלכי לבד זה יהיה טוב להבין את הדפוסים שלכם ולדעת איך לשנות את החלק שלך לפחות, בשביל שינוי צריך הרבה כוח.
הייתי מחלק את הסיפור שלך לשני חלקים:
- מערכת יחסים של בעלך עם המשפחה המורחבת (גיסים, הורים ועוד)
- ומערכת יחסים של בעלך אתך
למה זה חשוב?
א-כל מערכת יחסים של בעלך עם קרובי משפחה נוגעת לך רק במידה ואת מרגישה אחראית עליה. את יכולה, למרות שיש בזה קושי מסוים, להמשיך לנהל מערכת יחסים תקינה עם אחיך וגיסך ללא כל קשר עם מה שקורה לבעלך אתם. לא אמרתי שזה קל אבל מאוד תלוי בך.
ב-כל בנוגע לטיפול מיוזמתך במה שקורה בין בעלך לאנשים אחרים( חוץ ממך) ... בלשון המעטה זה לא יתקבל אף פעם בברכה מצד בעלך, ומובן גם למה. זה נראה שרוצים לתקן אתו, לחנך אתו. וכשזו אשתו שרוצה לחנכו שלום בית זה לא מוסיף...
הקושי שלך מול המשפחה מובן ולגיטימי , אבל לא הייתי תולה את הפתרון בבעלך, כי זה גולש לתחום היחסים ביניכם, תחושה שמלווה בטח את בעלך ש"יושבים לו על הווריד" ואשתו הכשרה האמורה לעשות רצונו מתביישת בו ומנסה להתנצל בשמו והייתה שמחה לשנות אתו וכו' וכו' ... ורק אם הייתה ביניכם מערכת יחסים מושלמת ( שאולי קיימת רק בסיפורים) היה אפשר לנסות להשפיע עליו, אבל כל עוד זה לא כך, לא כדtי.. אלא תתנהגי רגיל עם בני משפחתך ועם הזמן יובהר לכולם שאין כל קשר בין מה שבעלך מבין לנכון לומר או לעשות לבין מה שאת.. (וזה בלי צורך להתנצל כאילו בשבילו או להרגיש אשמה בשבילו וכו' זה לא נוגע אליך אל תחשבי על זה) תורידי את האחראיות מעצמך!! את באמת לא אחראית על בעלך, יש לו את האופי שלו, יצר הרע והטוב שלו והכלים שלו להתמודד, וזה שנשאית לו לא הפך אתך אחראית... אני מתחיל לחזור.
מה שכן דורש התייחסות זה היחסים ביניכם ( במקרה והסעיף הקודם לא פתר את כל הבעיה! אולי זה כל מה שמציק לך.. זה אני לא יכול לדעת) ואת בשאלתך לא שמה את זה במקום הראשון ... אולי כי את לא חושבת שמגיע לך שלא יריבו אתך ואת מתביישת לדבר על זה, ואת מאמינה שהדברים יסתדרו דרך הטיפול במריבות עם אחרים, את לא מגלה פרטים על המריבות ביניכם אבל את צריכה לבדוק מה באמת מציק\מפריע\כואב לך: אם התנהגות של בעלך בחוץ או שבעשרים שנה האלו עדיין לא מצאת משהו יקר לך בבעלך וביחסים שביניכם.. ואם כך מובן שגם דבר צדדי עלול להפריע. (שוב אדגיש (!) לא באתי לגרום לך לחפש בעיות אם את מרגישה שהנקודה הראשונה היא העקרית אל תתיחסי לשאר!)
מערכת יחסים זוגית תקינה זה דבר שלא בא בקלות לרוב רובם של אנשים, ובפרט בזמנינו. מאחל לך בכנות להצליח למצוא את הדרך לאושר בנישואיך!! משה גולדברג
שלום לך חן,ניראה שלא פשוט לך בכלל, את מרגישה מחויבות להצדיק אותו במריבות שלו עם אחרים, ובנוסף את בודקת איך לגרום לשלום בינו לבין משפחתך, מה עומד מאחורי זה? האם הסיבה היא שבכך את שומרת על שלום גם בינכם? אם את לא מצדיקה אותו אתם רבים על כך? אם נשארים מתחים בינו לבין משפחתך זה גורם לויכוחים בינכם ? או שזה משפיע על האפשרות שלך להיות בקשר עם משפחתך, ועקב זאת אתם נמנעים יותר מלהיפגש עם בני המשפחה שלך עד שאת מסדרת את הענינים?חשוב שתדעי מה גורם לקחת את התפקיד, האם הוא טוב עבורך והאם הוא טוב עבור בעלך? אני חושבת שכאן ודאי יעזור טיפול זוגי, וגם אם לא גם עם תלכי לבד תוכלי בהחלט להיעזר, ואולי הוא יסכים להצטרף בהמשך...בהצלחה!;
חדוה
שלום לך
לפי מה שאני מבין בעלך בטוח שעושים לו עוול והכעס שלו כלפי אחרים מוצדק, אך את מבינה שעם כל הכבוד לכל הסיבות הנכונות או לא נכונות אפשר וצריך להתנהל אחרת ובפרט שצריך לשמור על לכידות המשפחה. מה גם שבסופו של דבר את נכנסת למריבה בלי רצון מעצם היותך אשתו.
בדרך כלל אנשים שמרבים לריב או רבים מריבות חריפות עם כעס ועוינות מרגישים לא טוב עם זה.
הייתי מציע לך שתשאלי את בעלך שאלת תם "אילו יצוייר שהוא היה יכול לחסוך את המריבה האם הוא היה חוסך אותה"?
אני סבור שאם השאלה נשאלת בהזדמנות טובה ובצורה חכמה תשובתו בתחילה תהיה הצטדקות על מריבתו אך אם תהיי עקבית בשאלתך בסופה של שאלה- הוא יאמר "כן".
ואז תאמרי לו שיש לו אפשרות לחסוך הרבה מריבות בעתיד ואולי אף לגרום לכך שהאנשים איתם הוא רב כבר לא ירגיזו אותו.
אז הוא יסתכרן מאוד וישאל "איך"?
ואז תאמרי לו שהעניין הזה עובד רק אם מאוד רוצים בכך.
אם הוא יאמר שהוא [מאוד] רוצה תספרי לו על כך שישנן סדנאות לניהול כעסים בקבוצות או ביחיד אצל איש מקצוע ברמה גבוה מאוד בתחום הטיפולי שמתמחה בתקשורת וניהול כעסים, ושמעת שאנשים שהולכים לזה יוצאים מאוד מורווחים בכך שהם הרבה יותר נינוחים, והרבה דברים ומצבים שעצבנו אותם בעבר כבר פחות מעצבנים אותם או כלל לא, ולכן אולי כדאי לו לנסות זאת שהרי מה בכלל איכפת לו רק לנסות???!!!
שלום לך . שמי הארי שושן 20 שנות נישואים הם לא דבר של מה בכך . ובוודאי שאני לא מתיימר להבין עד כמה הקושי האישי שלך והחוויות האלו עצומות וכואבות . אם נביט לרגע שהקושי שעובר עלינו מול אהובינו , מסתיר את הקושי שעובר - עליו במצבים האלו וזו היא '' זעקתו '' לעזרה אלינו . ההתמודדות שלו מול מצבים כאלו על פי רוב מתנגש מול כעס דומה מהצד שממול . וברגע שמצדיקים אותו . זה רק מחריף כי בתוך תוכו הוא יודע שזה לא נכון להתנהג כך . אך אין הוא מכיר דרך אחרת . או דרך יציאה מהמצב . כצעד ראשון לפני ליווי של איש טיפול בנושא . בפעם הבאה כאשר מתעורר ריב או וויכוח או כל קונפליקט אחר . לנסות לשים לרגע את הכאב שלנו מהפגיעה ומהצורה שבה זה מכאיב לנו . ולהסתכל מבעד החומה של הכעס של האהוב שלנו ולהבין שזה באמת נובע מתוך תוך הכאב האישי שלו , ואין בכוונתו לפגוע בנו . וזה לא קשור אלינו התלונה או ההתפרצות . ואז נוכל לעזור לו ללא הסתכלות שיפוטית אנחנו לא מאשימים אותך אני רק רוצה לעזור לנו . אני פה לצידך . לא שופטת . רק מנסה להבין מה עובר עליך . שתף אותי בבקשה . זה כואב לי שכואב לך ... וכך נוריד במעט את הלהבות . ונסתכל האחד בשנייה בגובה עיניים . בכך זה ייתן לו תחושה של ביטחון שאכן יש יציאה מהמצב בעזרת השם . וייתן תקווה לטיפול בהמשך . בהצלחה בהמשך הדרך ושתזכו לאושר ושלום בית אמיתי
|
|