שלום וברכה,
ראשית חשוב לי לציין כי תופעת ההרטבה בגילאי ההתבגרות מוכרת בעולם הרפואה.
מטבע הדברים תופעת ההרטבה, יוצרת אי נעימות להורים ולמתבגר/ת ולכן חשוב לתת את הדעת על הגישה לתופעה לא פחות מאשר הטיפול עצמו.
ולעצם השאלה, הרטבת לילה אינה שכיחה במתבגרים ומבוגרים, עבודות אפידמיולוגיות בנושא זה מראות שכיחות גבוהה של הרטבות בילדים וירידה משמעותית בשכיחות של הרטבות לילה לקראת העשור השני לחיים. בספרות הרפואית קיימים דיווחים בודדים הדנים בבעיה רפואית זו. בעבודות אלו ניסו למצוא סמנים המאפיינים את קבוצת הילדים הנמצאת בסיכון גבוה לסבול מהרטבות לילה בגיל ההתבגרות והמבוגר.
המידע הרפואי הדן בנושא הרטבת לילה במתבגרים ובמבוגרים אינו רב. מיעוט הפרסומים בנושא זה מביא אותנו להתמקד בשכיחות, במנגנונים ובתגובה לטיפול בקבוצת גיל זו. חשוב שניתן את הדעת על ההשפעה השלילית על הדימוי העצמי וההשפעות החברתיות והסביבתיות על המתבגר.
רבים מהמתבגרים והמבוגרים הסובלים מהרטבת לילה סובלים מהמחלה באופן חמור (מעל 3 לילות רטובים בשבוע) עובדה שיכולה להעיב על החיים החברתיים וההערכה העצמית.
להרטבת לילה במתבגרים ובמבוגרים יש השפעה על איכות החיים, הדימוי והביטחון העצמי. לסובלים מהרטבת לילה יש קושי ביצירת קשרים חברתיים ואף ירידה בהישגים האקדמיים. ההורים המתוסכלים מהמצב יכולים לחוש רגשי אשם, חרדה ואיבוד הביטחון בכישוריהם כהורים. ההשפעות על המתבגרים הסובלים מהרטבת לילה ועל הוריהם פוגעות בקשר בין ההורה לילד.
כדאי וחשוב לבדוק האם להרטבה נלווים גם תופעות כגון דיכאון, הפרעות שינה או עצירות ופעילות מעיים לא סדירה.
יש מה לעשות
הרפואה המודרנית מציעה מספר גישות טיפוליות. אין לדעת מראש איזו מהן תתאים לילדכם, כפי שאין לנבא האם בעיית ההרטבה תיפתר מאליה. עם זאת ברור שאין כל סיבה לסבול.
טיפול תרופתי: כל התרופות שבשימוש קיימות עשרות שנים. התרופה הצעירה ביותר, "מינירין", חגגה כבר מזמן את יום הולדתה העשרים. לטיפול התרופתי בהרטבה מספר יתרונות. הוא קל לביצוע ואינו מחייב הכנות מיוחדות ובזמן לקיחת התרופה, יתכן שיפור משמעותי. הטיפול התרופתי חייב במירשם ובפיקוח של רופא. ככלל, לא מקובל להתחיל בטיפול תרופתי לפני גיל 8 .
החיסרון העיקרי בטיפול התרופתי הוא שעם הפסקת השימוש בתרופה, קיימים סיכויים גבוהים ביותר לחזרה להרטבה. מחקרים מדווחים על עד 90 אחוזים של רגרסיה. חיסרון נוסף הוא בתופעות לוואי אפשריות למרות שמרבית התרופות בטוחות באופן יחסי.
פסיכותרפיה: שיטת טיפול זו מתאימה רק למטופלים שסיבת ההרטבה אובחנה כבעיה פסיכולוגית. במצבים אלו הטיפול לא יהיה בהרטבה עצמה , אלא בגורמים הפסיכולוגיים שהביאו להרטבה. טיפול פסיכותרפי במרטיב שסיבת ההרטבה אינה על רקע נפשי, עלולה לגרום לנזק מאחר והטיפול לא יביא לשיפור ותחושת האכזבה והכשלון של המטופל רק תיגבר.
טיפול ביהביוריסטי (התנהגותי): נחשב כיום לשיטת ההתערבות היעילה ביותר. במהלך הטיפול עובר הילד תהליך של למידה המיועד להביאו למצב בו ילמד לזהות במצב של שינה את הגירוי המועבר מהשלפוחית את המוח ולהפעיל את מנגנון ההתאפקות.
במהלך הטיפול נעשה שימוש במכשיר התנייה. המכשיר מתחיל לצלצל כאשר הילד מתחיל להרטיב. הצילצול אמור להפעיל את מנגנון הרפלקסים וליצור תהליך של למידה. מטרת הטיפול, בניגוד למה שסוברים רבים, אינה ללמד את הילד להתעורר אלא ללמד אותו להתאפק. גם כאשר הילד אינו מתעורר, הצילצול פועל על המנגנון התת הכרתי שלו. במהלך הטיפול ניתן למדוד את תגובת הרפלקס בזמן הרטבה ולדעת כיצד הילד מגיב לטיפול.
המודל הטיפולי המשולב: טיפול המותאם באופן אישי למטופל בהתאם למצבו. במהלך הטיפול נעשה שימוש בפעמונית המודדת את תגובת הרפלקס ומפעילה את מנגנון הרפלקסים. במקביל משולבים בטיפול אלמנטים נוספים ובהם תרגילי התאפקות, תרגול שרירים טבעתיים, ותרגילי הרפייה שונים. הטיפול מיועד לגילאים 4 – 30 ומניב למעלה מ-90 אחוזי גמילה תוך 3-5 חודשים.
לסיכום:
הדרך הרצויה לפעול ולטפל מול תופעת ההרטבה בקרב מתבגרים היא;
בראש ובראשונה הבנה ואמפטיה לסבל.
איסוף תסמינים ונתונים נלווים.
פנייה לסיוע רפואי ונפשי ותמיכה משפחתית וסביבתית.
בהצלחה