תגית רגשות

קשיים רגשיים במשפחה ואצל ילדים חולי סוכרת

מרגע שמתגלית מחלת סוכרת אצל אחד הילדים משתנים חיי המשפחה לגמרי. כדי לשמור על רמת איזון של סוכר בדם יש לנהל אורח חיים שונה ממה שהתנהל עד עתה, וזה כולל בדיקות סוכר תכופות, הזרקת אינסולין (גם על ידי ההורים וגם על ידי הילד בעצמו), השגחה קפדנית בכל שעות היממה על הילד, תפריט בהתאם לרמת הסוכר בדם, ועוד והרבה מרכיבים. התוצאה של הזנחה ולו לזמן קצר עלולה להיות מסוכנת ולפגוע בבריאותו של הילד ואף לעלות בחייו.

הורים לילדים חולי סוכרת מדווחים על קושי רגשי עצום מרגע אבחון המחלה. התיאור שלהם את רגשותיהם מתבטא באבל ושבר בעת גילוי המחלה ("אני לא נותנת לו לעשות שום דבר כי אני פוחדת שפתאום תהיה לו ירידה והיפו", "אני חושבת כל הזמן על ההוראות ועל מה שחייבים לעשות כדי לשמור עליו מסכנה, אני אפילו חולמת על זה בלילה"). ניתן לזהות האשמה עצמית, כעס (למה זה קרה דווקא לו, או למה זה קרה דווקא לנו) ופחד מהעתיד ("יש לי תחושה חזקה שכך יראו חיי מעתה והלאה וזה די מדכא"). גם הילדים בעצמם מבטאים תחושות של כעס (למה זה קרה לי), מרדנות (נמאס שכל הזמן אימא רודפת אחרי כדי לשמור על האיזון של הסוכר בדם שלי), פחד מהזריקות ועוד בעיות.

כיצד מתמודדים עם כל הסבך הרגשי שהוא תוצאה של מחלת הסוכרת?

אין פתרון אחד לכל הבעיות וגם לא פתרון אחד לכל האנשים. כל משפחה היא ייחודית, יש בה את המורכבות שלה, את מערכת היחסים הזוגית שנאלצת להתמודד עם רגשות האשם והחרדה, את הילד (שקולט מהסביבה ולא רק חש את פחדיו שלו) ואת האחים מסביב שצריכים גם הם להתמודד עם השינויים שחלים במשפחה. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא למצוא את הכוחות החיוביים של המשפחה שיאפשרו עבודה נכונה ויכולות התמודדות עם המחלה. החיפוש של הכוחות המשפחתיים צריך להיות ממוקד ואפקטיבי עד כמה שניתן ולכך מומלץ לשלב אנשי מקצוע שמתמחים בתחום כמו מנחי הורים, עובדים סוציאליים שזהו תחום התמחותם, פסיכולוגים וכיוצא בזה. כיום קיימות קבוצות של הנחיית הורים בנושא הספציפי שמשלבות הנחייה מקצועית ומקום לבטא רגשות ולהתייעץ עם הורים אחרים בתחום.

לקריאת כתבות נוספות בתחום:

גיליתם שהילד שלכם סוכרתי? סוף העולם עוד לא הגיע

כוחות חיצוניים ופנימיים להתמודדות נכונה עם סוכרת נעורים

מקבל או נותן?

משום מה אנשים שמתחתנים היום חושבים שזוגיות היא חלום ורוד שבו נרגיש כל הזמן שמתחשבים בנו, שאוהבים אותנו, שיש מישהו שנמצא כאן רק כדי לתת ולתת... ובכן האשליה הזו גורמת להתפקחות כואבת אצל מרבית הזוגות. זה נכון שיש רגעים יפים של נתינה, של חווית שמחה ואושר, אולם אי אפשר לחיות על זרי האהבה שאתם צעדנו לחופה לעד. מכל מיני סיבות (בין שידועות לנו ובין שאינן ידועות לנו) נבחר בן/בת הזוג שלנו בעבורנו משמים, והתפקיד שלנו מרגע שהתחייבנו כלפיו בחופה וקידושין הוא לשמר את הזוגיות שלנו כמעט בכל מחיר למען בריאות התא המשפחתי ולמען צאצאינו.

לא תמיד המציאות הסובבת אותנו היא פשוטה (פרנסה, חינוך ילדים וכו') והרבה פעמים בן/בת הזוג שלנו אינם יכולים לתת, להעניק, לאהוב, או סתם להיות רגועים, ואנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציות של כעס, התכנסות בן/בת הזוג בעצמו, ריחוק, משברים נפשיים ואחרים וכו'.

זה הזמן והמקום להבין שתפקידנו כרגע הוא למצוא בעצמנו את הכוחות לתת ולפעמים ללא תמורה. לפעמים ללא תוצאה מידית וכנגד כל מה שחלמנו, ציפינו, רצינו למצוא בבן/בת הזוג.

ענווה וביטחון

ברגעים שכאלו זה הזמן לפתח את מידת הענווה (ולהסתדר עם מה שמגיע לי מלמעלה) ואת מידת הביטחון בשם, שקובע עבור כל אחד מאתנו את מידת הקושי עמה הוא יתמודד כדי להגיע לשלמות הרוחנית של עצמו. נזכור – לא באנו לכאן כדי לקבל, באנו לכאן כדי להשתלם בנתינה ולתקן את שורש נשמתנו. הקשר שלנו עם בן/בת הזוג תלוי ביכולות הרוחניות שלנו להתבטל לרצון האלוקי ברגעים הקשים. לא תמיד ברצון שלנו לחוות שמחה ואושר. ונזכור גם שהכול זמני – גם הרגעים הקשים עוברים בסוף.

תפילה ליום הכיפורים (מתאים לכולם ונכתב בלשון נקבה)

סליחה בורא עולם שלא התאמצתי מספיק לתת לבן הזוג שלי. סליחה שציפיתי שייתן, זה לא בונה את הזוגיות שלנו וגם לא את היכולות שלי לתת – שבשבילן הגעתי לכאן.

סליחה שלא הייתי מספיק ענווה כדי להבין שאם קשה לי (בזוגיות) זה נגזר עלי מלמעלה ולא בגלל שבן הזוג שלי לא מספיק טוב עבורי.

בבקשה תן לי כוח להיות הנותנת והמשפיעה טוב בקשר ביני לבינו.

בבקשה תן לי כוח להתבטל אליך ולדעת שכל מה שקורה הוא לטובה, גם ברגעים של אי נוחות, גם ברגעים של קושי.

תודה לך בורא עולם שאפשרת לי להתנסות בזוגיות ונתת לי את הכלים כדי לחוות חוויה של נתינה בכל מחיר.

תודה לך בורא עולם שאתה מלווה אותי בתיקון שלי. זו צריכה להיות השמחה האמתית שלי ומקור כוחי.

הכנה מקצועית לחיי נישואין ומשפחה

התמחויות בטיפול זוגי