facebook youtube google

מדור אקטואליה במשפחה

לאה קלמרסקי ע"ה

מאת 18/06/2020
תקציר:
כואבים והמומים את פטירתה של תלמידתינו היקרה והחשובה לאה קלמרסקי ע"ה
לאה קלמרסקי ע"ה
מרכז ינר
כו סיון | 18.06.2020

הנהלת מרכז י.נ.ר התלמידים, מנהלי וחברי אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל כואבים והמומים את פטירתה של תלמידתינו היקרה והחשובה לאה קלמרסקי ע"ה

לאה ע"ה התחילה את דרכה במרכז י.נ.ר לפני כ- 15 שנה ומאז הלכה מחיל אל חיל והפכה להיות מטפלת מעולה ודמות אהובה ומשפיעה פה במרכז ולכל מקום אליו הלכה, תרמה ופעלה רבות לחיזוק בתים ומשפחות בישראל

יהי רצון שתהא מליצת יושר בעדינו ויאמר הקב"ה לצרותינו די ולא נדע עוד צער וכאב 
ת.נ.צ.ב.ה

כתבות אחרות

סיום מרגש של לימודי סופרויזן
depositphotos

סיום מרגש של לימודי סופרויזן

טובי הבוגרים של מרכז י.נ.ר ב 20 השנים האחרונות קיבלו הכשרה לסופרוויזין.

בתכנית, שהובלה ע"י מיכה בלזר, מטפל זוגי ומשפחתי ומדריך מוסמך, הוכשרו 16 בוגרי תכנית ההכשרה לייעוץ נישואין ומשפחה במרכז י.נ.ר,
שלהם ותק ונסיון, להיות מדריכים לתלמידי המרכז.

אנו גאים בבוגרים, רואים בהם חוד החנית וראש התורן,
ומברכים אותם על הצטרפותם לסגל המקצועי של המרכז כמדריכים.
עלו והצליחו???

 
ובחרת בחיים
yanar

ובחרת בחיים

השתלמות ייחודית נערכה במרכז י.נ ר, המרכז הגדול והמוביל למקצועות הייעוץ, הטיפול וההנחיה.

ההשתלמות "ובחרת בחיים" עסקה בנושא של אובדנות - מניעה והתמודדות.????

ההשתלמות הועברה ע"י:
ד'ר גוי בן טוב, פסיכולוגית רצינית, מתמחית באובדנות,
ואוריאל בלמס, M.A מדריך ארצי בשפ"י למניעת אובדנות.

?? בהשתלמות הועלו נושאים כמו זיהוי מימדי מצוקה, הדרכה להורים ולצוות חינוך, מיומנויות תקשורת, איתור, זיהוי, מניעה, גורמי סיכון, מתן עזרה נפשית ראשונית ועוד.

??תודה למרצים המעולים
??תודה לטובה בצרי, רכזת הסדנאות
??ותודה למשתתפות שבחרו להגיע למרכז י.נ.ר.

ישיחנה - הזכות לא להתמודד לבד

ישיחנה - הזכות לא להתמודד לבד

 

בס"ד

 

 

 

 

ישיחנה - הזכות לא להתמודד לבד.

 

ילד בן 7 שיחק בגינה וניסה ללא הצלחה להרים אבן כבדה. אביו הגיע למקום ולאחר מספר דקות שהתבונן מהצד  שאל את בנו: "אתה משתמש בכל הכוח שיש לך?", "כן, אני כן" ענה הילד בחוסר סבלנות. "לא, אתה לא" ענה האב "אני עומד כאן כבר 10 דקות ולא ביקשת ממני לעזור לך.

 

מה גורם לילדים ובני נוער להתמודד לבד? מה מונע מהם לפנות לבקשת עזרה? כיצד ומדוע הפכו הורים ומחנכים רבים ללא רלבנטיים עבור הילדים?

 

התרבות שסביבנו מתגאה בכוחה ובעצמאותה. החזקים הם אלו המצליחים להתמודד בכוחות עצמם. תפיסה זו אינה בהכרח דבר רע, אך היא משפיעה על עולמנו הפנימי ולעיתים גורמת לעקשנות וגאוות יתר. אמונה זו מחנכת להיות אנשים שאינם מוכנים לבקש עזרה כשצריך, או להודות שהם מוצפים מעל הראש, או לדבר בכנות כאשר הלב חש בכבדות.

מסיבה כלשהי, אנשים רבים תופסים חולשה כנחיתות שצריך להסתיר, אבל האמת היא שכל בני האדם מתמודדים עם עניינים מורכבים ומאתגרים. ברגעים אלו כדאי לדעת שזה בסדר להישען על הזולת, וזה בסדר לבקש סיוע ותמיכה.

עזרה לא הופכת אותנו לחלשים, תמיכה לא הופכת לתלותיים, הדרכה נכונה לא אומרת שבני אדם לא יכולים להתמודד עם העולם לבד.

בקשת עזרה מהזולת אומרת שאלו המבקשים אותה מספיק חזקים ונבונים כדי להכיר בעצמם את החוזקות והמגבלות ולא לקחת סיכונים בהתמודדויות מיותרות לבדם.

אמנם בכל אחד מאיתנו יש כוח אינסופי, אבל הוא לא המקור הבלעדי. כוח נובע מלהקיף את עצמך באנשים שאוהבים אותך, כוח נובע מאמונה, כוח נובע מהשראה, מהדרכה, מאנשים ומשאבים מחוץ לתחום המומחיות שלנו. הכוח מגיע גם מהפגיעות שבתוכנו, מהפחדים והחששות וההכרה שאני צריכ/ה עזרה." כוח אמיתי הוא היכולת לבחור מתי להחזיק ומתי לשחרר.

מידיי יום אני שומעים על קשיים, ייסורים, צרות ומשברים, אלו מצבים שכל אדם עשוי לעבור מתי שהוא בחייו. היכולת לקבל עזרה אינה תכונה מולדת ולכן יש חשיבות רבה בחינוך לשיתוף לנתינה ולקבל כבר בגיל הרך.

טיפים לסיוע ראשוני:

א. מצב זמני

להאמין שגם אם עכשיו רע ואפילו רע מאוד, זהו מצב חולף. החיים שלפנינו הם חיים ארוכים, מלאי הזדמנויות ואפשרויות. הרע כמעט תמיד הוא מצב חולף. חייבים לזכור תמיד, שגם אם מנקודת המבט הנוכחית שלנו נראה שזה לא הולך להשתנות ואפילו להיות גרוע יותר, הניסיון והמציאות מוכיחים שכמעט תמיד ההפך הוא הנכון, ובהמשך יש השתפרות ושינוי.

ב. הרוב טוב

לא לתת לרע להסתיר מעינינו את כל הטוב שיש לנו – החיים עצמם, בריאות, הכישרונות והיכולות שזכינו להם, החברים והמשפחה שסובבת אותנו, ועוד אלף ואחד דברים. יש לנו נטיה לצמצם את הטוב כשרע לנו. אנחנו צריכים להחזיר את המבט השלם והמאוזן יותר. ניתן להיעזר בטכניקות המערערות וסותרות את המחשבות השליליות.

ג. לא לבד

אחד הדברים הראשונים שנאמרים מיד לאחר בריאת האדם הוא, "לא טוב היות האדם לבדו". לא טוב, ממש לא. ואם נבראו סביבנו כל כך הרבה אנשים, בני משפחה וחברים, סימן שחשוב לנו להיות לצידם ושנהיה קשורים אליהם. זה נכון תמיד, ובמיוחד ברגעים קשים. "דאגה בלב איש ישיחנה", אמר החכם באדם. כשאנחנו מוצפים, דבר ראשון יש לדבר עם מישהו. לא לסחוב את המשא הכבד לבד. זאת לא בושה לשתף ולהתייעץ. הרבה פעמים מישהו מבחוץ יכול לראות דברים שאנחנו, מתוך כל התסבוכת והחוסר-אובייקטיביות שלנו, לא מצליחים לראות, והעצות שלו עשויות להאיר לנו את הדרך באור חדש.

ד.  להשתדל להיות בשמחה

רבי אהרון הגדול מקרלין היה אומר שהשמחה אינה מצווה, אך היא יכולה להביא את האדם לכל המצוות, ולעומתה העצבות היא לא עבירה, אבל היא יותר גרועה מכל העבירות. לכן כלל גדול הוא לא לשקוע בעצבות וליפול בדיכאון. להתאמץ, אפילו בכוח, לעשות פעולות שיש בכוחן להביא שמחה.  נזכור כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" – למעשים חיצוניים יש כוח אדיר להשפיע על ההרגשה הפנימית שלנו

אז בפעם הבאה שיושב לכם על הלב משהו כבד אל תתנו לו משכן קבע. אם הוא ממש מתעקש להישאר בפנים תזמינו עזרה בלי להתבייש. לשם כך יש חברים וידידים.

אוריאל בלמס M.A

יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות מוסמך

מדריך שפ"י - משרד החינוך למצבי חירום ומשבר ומניעת אובדנות

       belams2012@gmail.com    050-865-1717

                                                                                                                  

 

 

פורום מנהלי תכניות הכשרה של אגף שפ

פורום מנהלי תכניות הכשרה של אגף שפ"י במשרד החינוך מתארח במרכז י.נ.ר.

טל נחום, מנהלת תכניות ההכשרה במרכז י.נ.ר:
"שמחים לארח את הפורום החשוב והמכובד, בניהול מקצועי של גב' בטי ריטבו, מנהלת תחום הורים וגב' דגנית נטוביץ',  מדריכה ארצית, ומודים על שיתוף הפעולה עם האגף".

אתגר ההתנסות הראשונית...
depositphotos

אתגר ההתנסות הראשונית...

המעבר לנישואים באוכלוסייה הדתית והחרדית מהווה מעבר חד ומשמעותי. בין לילה, שני בני הזוג עוברים ממצב של איסור למצב של היתר כחלק מברית הנישואים. מעבר חד זה יוצר לא אחת מתח רב, לחץ, חשש, רתיעה ולעיתים אף למשבר בזוגיות.

 

נמצא כי המעבר החד מחינוך להסתרה וצניעות, להתרת הסייגים וחשיפה מלאה, הוא אחד החסמים של בני זוג בקיום חיי משפחה מיטיבים.

לאור ההקפדה על הפרדה במסגרות החינוך, החברה והקהילה, שני בני הזוג מגיעים למפגש הזוגי ללא ניסיון קודם. כלות רבות מגיעות לחיי הנישואים חסרות ידע לגבי המבנה האנטומי של הגוף ורובם לא יודעות מהם מנגנוני ההנאה של עצמן ושל בני זוגן.  

לעיתים תהליך ההסתגלות נורמטיבי וחיובי אך בלא מעט מקרים נתקלים בני הזוג בקשיים משמעותיים המשליכים על כל חיי הנישואין.

אומנם מדריכות הכלות מכינות את הכלות לקראת הנישואים, אך נמצא שתוכן המפגשים סובב בעיקר סביב החוקים וההלכות ופחות במהות הקשר הזוגי. כמו כן, המפגשים עם מדריכת הכלה מתרחשים סביב מועד החתונה בלבד אך לנשים רבות מתחוור שיש בעיה רק חודשים לאחר הנישואים.

ישנן נשים ששפר מזלן והן מוצאות בקרב בנות משפחה וחברות מקור למידע ועזרה מספקים ומועילים. יחד עם זאת, על מנת למנוע הידרדרות ויצירת קשיים משמעותיים, ראוי שייעוץ מקצועי ואמין יינתן בעיקר מאנשי מקצוע. יועצים בתחום קדושת המשפחה מעניקים אוזן קשבת ומהווים מקור לאמפתיה, הכלה ויד מכוונת.

בפגישות עם יעל ובעלה התוודענו לקשיים, ומצאנו גם דרכים לפתרון והגשמת חיי נישואין מספקים. המבוכה פינתה את מקומה להכלה, החסם לתקשורת וכך עוד זוג זכה לשפר ולהעצים את חיי הנישואין.

הורים אסורים
מקור ראשון

הורים אסורים

האם אפשר להיות אבא בבית הסוהר?

כיצד מי שאמור לחנך את ילדיו למידות ולמעשים טובים יכול לעשות זאת מתוך תא הברזל המסורג, כאשר הקשר העיקרי שלו עם משפחתו הוא דרך הטלפון הציבורי שמחוץ לחדרו? אסירי האגף התורני בכלא רימונים שבשרון התמודדו בחודשים האחרונים עם הסוגיות האלו, וביקשו ללמוד כיצד להיות הורים טובים יותר, והאם בכלל הדבר אפשרי.בבית הכלא אין שמות, אין עבר ואין נסיבות. כולם שווים בין המדים הכתומים והציפייה המשותפת ליום שאחרי הכלא.  הכניסה לבית הכלא לאורח מן החוץ, שמציץ לרגע ונפגע,  היא מורכבת. שערי ברזל רועשים, מסדרונות מסורגים ומתחמים חתומים בדלתות פלדה מלווים את מי שפולש לתוך ביתם של אלו שהחברה ביקשה לאסור ולהרחיק ממנה. אבל יש כאלה שזקוקים להם יותר מכול: הילדים והאישה  שהותירו האבות מאחור. אלו זקוקים עדיין ליד מכוונת,  לחינוך ולמורא, לדמות האב שנפקדת מחייהם היומיומיים.

למה אבא לא בבית

"אני מתבייש במקום שבו אני נמצא, בבית הכלא",  אומר ליאור, אב לשלושה ילדים קטנים, "זה המאסר  הראשון שלי, ובעזרת השם גם האחרון, וקורע אותי שאני לא נמצא ליד הילדים לגדל אותם, להיות לצידם  ולחנך אותם". ליאור (שם בדוי, כמו שמותיהם של שאר האסירים המתראיינים כאן) מרצה עשרים חודשי מאסר מתוך ארבע השנים שנגזרו עליו בגין גידול  סמים ומכירתם. בדומה לאסירים רבים, ליאור לא סיפר  לילדיו שהוא בכלא. "הבת שלי עדיין קטנה ולא יודעת  לקרוא, ואני שמח שהיא לא יודעת שאבא שלה בכלא",  הוא אומר. "כשהיא הייתה קטנה, היא טסה איתי הרבה  פעמים לאומן, לרבי נחמן, והיא יודעת שנסעתי לאומן לעבוד ולהרוויח כסף.

"כשהיא באה לבקר אותי בכלא, משהו בפנים שלה מראה לי שהיא חושבת שהסיפור הזה מאוד מוזר, ושלא  ברור למה אני לא מגיע הביתה, אבל היא לא שואלת. היא ילדה חכמה. אני מקווה בעוד שלושה חודשים  לצאת לחופשי".

הניתוק מחיי המשפחה ומחובותיו כאב מכאיב לו. "המחיר שהמשפחה משלמת כתוצאה מהמעשים שלי  כבד יותר מהמחיר שאני משלם", הוא אומר, "אני כאן, יושב ואוכל ושותה, ואשתי צריכה לדאוג לשלושה  ילדים בחוץ. זה לא פשוט. אני עשיתי נזק לעצמי  ולמשפחה, ואני יודע את זה ורוצה כבר לחזור אליהם.  עשיתי טעות".

אחת לשבוע במשך כמה חודשים השתתפו האסירים בסדנת הורות ייחודית וראשונה מסוגה בין כותלי הכלא, שביקשה לתת להם את הכלים לקיום מצוות חינוך הילדים. גם אם עשו מעשים בלתי נסלחים שבגינם הורחקו מהחברה, מבקשים האסירים להמשיך ולהשפיע על חיי ילדיהם ולגדלם לדרך חיים טובה יותר ושונה מזו שאליה נקלעו. שוקי ויינשטיין ויאיר  בן חיים, מנחי הורים מארגון י.נ.ר, מוסד להשכלה ללימודי נישואים ומשפחה לציבור הדתי והחרדי, עומדים מאחורי הקורס, יחד עם רבנות שירות בתי הסוהר, ומדריכים את האסירים בסוגיות החינוכיות הייחודיות להם.

"יצא לי להגיע לכלא פעם אחת בעבר לשמח  אסירים עם כלי נגינה, אבל כזה דבר לא היה לי",  מספר ויינשטיין. "הגעתי לכאן עם חשש ראשוני כבד, כי לא ידעתי אילו אסירים אפגוש. הייתי בטוח שאתקל בעיקר בעברייני צווארון לבן קלים. רק כשיצאתי סיפר לי רב הכלא על מה יושבים האסירים, והבנתי שאני עובד מול פושעים רציניים שעשו מעשים חמורים מאוד, ולכן הורחקו מהחברה. מבחינתי הורה הוא הורה, ואם הוא רוצה להיות שותף ולקחת חלק  בחינוך ילדיו, עלינו לתת לו את הכלים לכך, גם אם  הוא יושב בכלא".

איך מדברים בטלפון

כחלק מתוכני קורס ההורות עברו האסירים סדנאות לכישורי הורות, וקיבלו כלים להתמודדות עם ילדים שהמפגש היחיד איתם במהלך השבוע  הוא רק דרך שפופרת הטלפון. "עברנו עם האסירים בראש ובראשונה תהליך טכני של  איך מנהלים שיחת טלפון עם הילד", אומר  ויינשטיין, "עשינו ממש סימולציות כדי לתת להם את הכלים לתקשורת נכונה, וראינו את  השינוי המיידי, איך זה עבד והשפיע עליהם. דיברנו על הסמכות של האבא בחיי המשפחה  שלו, עם המגבלות, עם הטלפון ועם היכולת המצומצמת שיש, ואפילו על האפשרות לכתוב מכתב לילדים או לרעיה, שזה לפעמים חזק  יותר מאשר תמיכה בעל פה".

האם לא עדיף שאבא שפשע וחטא ויושב בכלא לא יהיה חלק ממשפחתו בשלב זה? האם זה לא חלק מהעונש שמגיע לו, ואולי גם למשפחה שבה הוא פגע?

"בסופו של דבר, הילדים מחפשים את  דמות האב וזקוקים לה. ילדים הם ילדים, ובין אם אנחנו לידם ובין אם לא הם זקוקים לנו. תקופת המאסר לא יכולה להיות עונש כבד על הילדים. עם הכלים הנכונים אני מאמין שהאבא יכול להיות משמעותי ומשפיע, גם אם המפגש עם ילדיו הוא בעיקר דרך הטלפון, ואולי בביקורי המשפחות, שהם לא ממש  שכיחים".

אחד הכלים שלמדו האסירים בקורס הוא מכתב עצמי. הם התבקשו להיכנס לדמות  של הבן או הבת הקטנים, או הרעיה, ולכתוב  לעצמם מכתב אישי. נחמן, אב לארבעה ילדים קטנים, מקריא לי את אחד המכתבים שכתב  לעצמו בשם בתו בת התשע. "מה שלומך כפרה  וחיים שלי", כתב, "מתי תחזור אליי ונעשה ביחד שוב שטויות ונלך ביחד לבית הכנסת? מה אכלת ואיך אתה ישן שם? איך מתנהגים  אליך? נותנים לך לאכול מתי שאתה רוצה? אני רוצה שנחזור כבר להיות משפחה ותקנה לי מיטה של נסיכות. אני כל הזמן מתפללת עליך בבית הספר בתפילת שחרית. אני  מתנחמת בזה שיש לנו את כל החיים ביחד".

נחמן מקריא ומוחה דמעה. "בעוד חצי שנה יש לי ועדת שחרורים, ואני מקווה מאוד  להשתחרר", הוא אומר. "לא פשוט לקבל הפחתה של שליש בכלא על התנהגות טובה. להיות כאן זה לא פיקניק, וצריך לצלוח את תקופת המאסר בצורה טובה ובלי בעיות, לעבור סדנאות טיפוליות ועוד. זו סביבה לא קלה, עם אסירים ששפוטים למאסרי עולם על רציחות ועברות מאוד מאוד חמורות. אנשים מאוד קשוחים. זה המקום שבו אנשים נמצאים בשיא החושך שלהם, אבל הם נלחמים כדי  להגיע לשחרור בוועדת השליש".

זהו מאסרו השני של נחמן, שנכלא גם בשנת 2007 לכמה חודשים אחרי שנתפס כשהוא מוכר סמים לשוטר סמוי. גם בסיבוב  השני בחייו הורשע במכירת סמים. "לא בחרתי בפשע כדרך חיים", הוא אומר. "לא הצלחתי  לקנות בית, והייתי מתוסכל. חיפשתי דרך קלה ולא טובה להתפרנס, ומצאתי שגידול קנאביס הוא דרך קלה ומהירה יחסית להשיג  כסף".

רועי, חברו לאגף, משתף גם הוא במכתב  שכתב לעצמו בשם בני משפחתו. "זה נותן לך לראות ולהרגיש את הצד השני, מבלי  שהוא באמת יכתוב", הוא אומר. "בכל מכתב שכתבתי לעצמי, ראיתי כיצד הכתיבה מפתחת כיווני מחשבה והבנה שאתה לא צריך להסתכל רק על עצמך, וההחלטות שלך יכולות לפגוע  בהרבה אנשים. הדבר הקטן הזה, המכתב, נתן לי שיעור ענק. לא אחת מצאתי את עצמי קורא במכתבים ומשוכנע שהילדים שלי באמת  כתבו אותם. הרסתי הרבה דברים בחוץ, אנשים  שאני אוהב והם יקרים לי".

אבא בשלט רחוק

החיים להורה במאסר ממושך מזמנים אינספור אתגרים ומורכבויות מול החברה שבחוץ. על ההורה־האסיר לעמוד מול הילד או בת הזוג, לענות על שאלות קשות ולמצוא את הגשר בין החיים מאחורי הסורגים לבין  חיי המשפחה. רועי, אב לארבעה, מרצה עונש של שלוש שנים וחצי על גידול סמים והלבנת הון. בעוד עשרה חודשים הוא מקווה לעמוד לוועדת קיצור העונש.

"כשעשיתי את העברה, לרגע לא חשבתי שזה  יהיה המחיר", הוא אומר. "איבדתי הרבה יותר משיכולתי להרוויח. סיפרתי לילדים שלי שאני בכלא. לא רציתי להגיד שאני יושב על סחר  בסמים, כי אז הייתי צריך להסביר מה זה סמים, ואני לא רוצה להכניס אותם לעולם הזה. אז הסברתי להם שנענשתי על הלבנת הון. יום אחד  עוד אספר להם, אבל זה מוקדם כרגע". בזכות הכלים שקיבל בקורס, רועי מרגיש שהוא מאוד  רלוונטי לחיים של ילדיו. "נשפטתי לארבעים חודשים, ואני יודע שאני לא יכול להיעלם ככה לילדים. סוף סוף התחלתי עכשיו לצאת לסבב חופשות של יומיים בחודש, ואני לגמרי נוכח  בחיים שלהם. אפילו יותר מכשהייתי בחוץ".

שוקי ויינשטיין, מדריך הקורס, מרחיב: "אמנם זה להיות אבא בשלט רחוק וזה מאוד  מוגבל, אבל אפשר להיות ככה אבא. זו מסקנה שהגענו אליה ביחד עם כל האסירים. הילד צריך ורוצה את אבא שלו, לא משנה מה האבא  עשה. מהנקודה הזו הוא צריך לקבל כלים. הכלים שעומדים לרשות האבא הם הטלפון  והמכתבים, והקדשנו לזה הרבה מפגשים, איך לצקת לתוך שיחת הטלפון את כל מה שאבא נורמלי ורגיל עושה מחוץ לכלא:  דאגה, תמיכה חברתית ולימודית, רגעי משבר  ולפעמים גם 'להעמיד' את הילד במקום. יש כאן אסיר שממש מגדל את הילד שלו מהכלא. הוא קובע ומחליט הכול על הילד. הילד שואל אותו ומתייעץ איתו. האבא מתקשר מהכלא למורים של הילד ומקבל מהם דיווח. אני רואה בזה דבר מאוד  מבורך, אבל אין ספק שזה מחייב הדרכה. דיברנו על  אמפתיה, אכפתיות וכנות, וברגע שהאבא מראה את  זה לילד, כבר השגנו הרבה".

לדברי ויינשטיין, אחת החוויות הקשות שאליה נחשף מצד האסירים היא ההתמודדות עם שאלות  וכעסים של הילדים כלפי האב האסיר. "כשילד אומר  לאבא: 'אני לא מאמין שעשית לי את זה שוב ונכנסת  לכלא', האבא נשבר. לפעמים, בנסיעות שלי הביתה  מהכלא, אני לא מצליח לעבד את כל הדברים והכאב. אני מאמין שכל אחד יכול להשתנות ולחזור בתשובה. אנחנו בימי אלול והם רוצים באמת בתשובה. על פי  המחקר,  70 אחוז מהאסירים משתחררים וחוזרים לכלא  בסוף, וזה דבר מאוד לא פשוט, בעיקר כשיש ילדים שמחכים בבית. זו נקודה מאוד כואבת ולא פשוטה  במיוחד לילדים".

בכיר העבריינים עושה סיום מסכת

"כל דבר מורכב ומצריך  התייחסות שונה לגמרי". מרכז הקורס, שוקי ויינשטיין

באגף התורני שבבית הסוהר רימונים חיים כמאה אסירים, ביניהם גם אסירים ביטחוניים יהודים מאירועי דומא ועוד. לאחר סיור שערכתי בין תאי  הכליאה באגף, חצר המשחקים וחדר האוכל, פגשתי בחיים תורניים מלאי תורה וקודש בשני בתי המדרש שבתוך האגף. באחד מבתי הכנסת מעביר אדם חרדי  עטור זקן ארוך שיעור מלא חיות בליקוטי מוהר"ן. כמניין אסירים מאזינים לו. בצד לומדים שני אסירים  סוגיה תלמודית, ואסיר אחד, מבכירי העבריינים  בישראל, שחזר בתשובה, נערך לקראת סיום מסכת נוספת בגמרא.

בכיתת בית המדרש השני יושבים חברי קבוצת  קורס ההורות למפגש סיום. בין המשתתפים גם דוד, אסיר בשנות השישים לחייו שנשפט למאסר עולם על  רצח. "הצטרפתי לקבוצה הזאת אף על פי שהילדים  שלי גדולים, אחת בת  22 והשני בצבא", הוא מספר  לי מאוחר יותר. "הייתה לי טראומה כשנעצרתי, כי על עצמי לא היה אכפת לי אם יקרה לי משהו. חשבתי רק על הילדים. עזבתי ילד בן חמש וילדה  בת שבע, ואמרתי לעצמי: 'ריבונו של עולם, איך הם  יגדלו בלי אבא'. בתחילת המאסר ניתקתי מגע למשך תקופה ארוכה, כי לא ידעתי מה אני יכול לעשות ואיך לעזור לאישה ולילדים רק באמצעות הטלפון. אחרי כמה שנים הייתי מעורב יותר, וניסיתי לתת מה שאני יכול דרך הטלפון. עכשיו ביקשתי ללמוד  מה הייתי צריך לעשות אחרת. מבחינתי, זה תיקון שאני עושה כלפי הנכדים שלי. ההבנה שהגעתי אליה כאן היא ששעת תמיכה מילולית בטלפון מחזיקה את הילד יומיים־שלושה. למדנו איך ביחסים עם הילדים ממשיכים את החיים, למרות שיש לך רק אופציה  אחת לתקשורת איתם - הטלפון. אפשר להיות אבא  גם בטלפון ולהחזיק את הקשר חזק".

אפשר לחנך לדרך טובה גם כשאי אפשר להעמיד את הילד בפני תוצאות ועונשים?

"אני חושב שאפשר להגיע תמיד למורא אב. הילד לא מפחד ממכות בטלפון, אבל גם בחוץ לא הייתי  מכה אותם, חס וחלילה. ילד לא רוצה שאבא יכעס עליו, וגם מאחורי הטלפון הם לא רוצים שאבא יהיה עצוב או יכעס עליהם. אני רואה עכשיו איך אני ממלא את דמות האב עבורם, ומאמין שעדיין אפשר לחנך  ולהדריך".

לא הכול הלך חלק בקורס. "בן החמש כעס מאוד  שנעלמתי לו מהחיים", מספר אלירן, אב לארבעה, "אין לו תחושה של זמן, ותקופה ארוכה הוא לא רצה לדבר  איתי. למדנו כאן איך לדבר נכון. קניתי לו בשבוע הספר שהיה בכלא ספר תהילים עם הקדשה, ואני  מתכתב איתו ועם הילדים. זו שיחה מאוד עמוקה, יותר מהשיחה הטלפונית שהיא מאוד שטחית. הם יודעים  שהמכתבים הם מאבא, ושומרים עליהם. זה עשה לי קשר מדהים עם הילדים. כשיצאתי לחופשה ראיתי  איך הם מחבקים ומתרגשים בספר התהילים".

רועי מצטרף לדברים: "כשאני מדבר בטלפון, אני משתדל לתת לילד או לבת הזוג את הביטחון שגם  אם אני רחוק, אני כאן ורוצה לשמוע ולעזור, להיות חלק מהם. יש כאלה שיחשבו שאולי נכון להיעלם כדי  לא להקשות על הילד. אני כבר  20 חודשים בכלא, והילד בן השלוש חושב שאני במטוס. לא סיפרנו לו שאני בכלא. זו עבודת מידות גדולה מאוד לי ולכל  המשפחה. גם מול האישה לפעמים יותר קשה. למדתי לתת לה לדבר ולתת לה תגובות שמחזקות אותה, ולא  מורידות". רועי מודע לכך שמדובר בהורות בשלט רחוק, אולם מרגיש שהוא מעורב יותר בחיי ילדיו,  אפילו יותר משהיה מחוץ לכלא. "היום אני מעורב יותר בחיי הילדים שלי. אמנם הייתי מעורב בגידול  הילדים, לוקח אותם לבית הספר ומארגן אותם, אבל  זה היה מאוד טכני, לא באמת הורות".

אסיר אחר, אלון שמו, שכבר ריצה תקופת מאסר של חמש שנים ועתיד להשתחרר בקרוב, הוא אב  לילד בן  .14 "מחר אני יוצא לחופשה של  48 שעות, והתקשרתי למחנך של הבן שלי כדי לבקש שהוא  ילמד רק חצי יום, ומחרתיים יהיה איתי כל היום. אני בקשר עם המורים שלו כל הזמן משום שאני אב חד  הורי, והוא גר עם ההורים שלי. לא הייתי איתו ביום הראשון ללימודים, אבל אני מלווה אותו מכאן מרחוק  ובערנות".

אסור להיות שיפוטי

במעגל הקבוצתי מספרים לי האסירים על ההתקדמות האישית שאליה הגיעו לאחר מפגשי  ההורות. עיניהם נוצצות, ונראה שדווקא מאחורי הסורגים מצאו דרור לקשר ולמפגש חדש ומרגש  עם ילדיהם. "לפני שבועיים בערך הילדים שלי היו  אצל הסבתא שלהם בחופש", מספר רועי, "התקשרתי,  והבת שלי אמרה: 'אבא, עשיתי משהו לא בסדר, ואני לא אספר לך כי אני מפחדת. אני לא רוצה שתהיה  עצוב שלא התנהגתי בסדר'. אחרי הרבה שכנועים היא הסבירה לי שהיא הרביצה לאח הקטן שלה, כי הוא לא רצה לעזור לה לסדר את החדר. הסברתי לה למה לא כדאי להתנהג ככה, ושאם היא תסביר ותשתף את  אחיה במה שהיא רוצה שיעשה, זה יהיה אחרת.

"כעבור יומיים דיברנו על משהו אחר, ופתאום היא  אומרת לי: 'אבא, אני שמחה שאמרתי לך באותו יום מה  עשיתי לאחי, ואני שמחה שלא כעסת עליי ועזרת לי.  עכשיו הוא עוזר לי בסידור החדר שלנו'. אני לא יכול  תמיד להיות הטוב, ולתת לאשתי להיות הרעה. ממקום של חינוך אפשר וצריך גם לגעור ולנזוף לפעמים. נכון שיש רצון להיות הטוב, בטח כשאני לא נוכח ליד הילדים, אבל אני רוצה בטובת הילדים ומאוד אוהב  אותם. יש לי אחריות על העתיד שלהם גם מכאן, ואני  חייב לחנך אותם".

"גם מהכלא אני אחראי על החינוך של הילדים שלי",  אומר ליאור, "שיקשיבו לאשתי בבית, שילכו לישון בזמן וייכנסו למקלחת כשאמא אומרת, וגם לילדים יש דרישות וצרכים. היום, אחרי המפגש הקבוצתי, אני מרגיש שאני יכול למצוא נושאים לדבר עם הבת  שלי בטלפון. לפני כן הכול היה שטחי, שאלות של מה נשמע והכול בסדר ואני אוהב אותך. היום אני כבר יודע לשאול שאלות שיקלפו אותה ויפתחו אותה, שיגרמו לה לשתף ולספר איך היה לה בגן והאם היו לה קשיים  ומה היא הרגישה. זו שיחה שגולשת גם לעשר דקות.

"בקבוצה למדנו איך לא לתת לילדים לברוח משיחת הטלפון, איך להפוך אותה לקלילה ונכונה וטובה יותר וגם למועילה. השתמשנו בכלים בשיחות עם הילדים, וכך הצלחתי להסביר להם על תקופת המאסר. ממפגש למפגש ראינו איך הקשר עם הילדים משתנה ונהיה טוב יותר. בעבר לא היה אכפת לי אם הילדים מדברים איתי או לא, והיום אני יודע שאין דבר כזה, ועם כל אחד אדבר בגובה וברמה ובמקום שבו הוא נמצא. גם אשתי אומרת שהיא מרגישה שהקשר שלי עם הילדים הרבה יותר טוב ופורה. הם קיבלו את אבא  שלהם במתנה, אבא שלא היה להם כשהייתי בחוץ".

הרב יגאל ללום, רב בית הכלא הדרים, וסגנו הרב אביתר גרינפלד, אמונים על נושאי הדת והכשרות  במתחם ובאגף התורני בפרט. "רבנות שירות בתי הסוהר כל הזמן מנסה להתחדש, ולהכניס תוכן תורני בכלים  המקצועיים המודרניים ביותר", אומר הרב ללום, "חשבנו שסדנת ההורות חשובה ונצרכת. לא היה קל להכניס את  זה, כי אמרו שאנחנו רבנות שב"ס ולא עובדים סוציאליים או אנשי טיפול, אבל הסוגיות שאיתן מתמודדים אבות ומשפחות דתיות או חרדיות הן סוגיות ערכיות שונות לגמרי מאשר אלו שבציבור הרגיל, שאלות כמו איך אתה  מתנהג אם הבן שלך מגיע עם ג'ינס קרוע או עם בת זוג.  צריך כלים להתמודד עם זה". הרב גרינפלד מעיד גם כי  "מעבר לתוכן, היה מאוד יפה לראות את ההתפתחות של הקבוצה והפתיחות בין החברים בה. זה לא מובן מאליו בבית סוהר. המרחב המוגן שנבנה כאן והאפשרות לאנשים  לדבר, ולהיפתח ולשתף ממקום אישי, בלי טיפת ציניות,  הוא הישג בפני עצמו".

שוקי ויינשטיין, מרכז הקורס, מספר על ההכנה המורכבת שקדמה לקורס, שאותו הוא מעביר  בהתנדבות במסגרת מרכז י.נ.ר. "צריך להיות מאוד מקצועי ולהבין את הסיטואציה, להבין איזה סוג  הורות, אם בכלל, אפשר לממש ולקיים פה. לא היה לנו יותר מדי זמן לקורס, וצריך להרוויח כמה שיותר מהרגע שבונים את האמון והדינמיקה עם האסירים. עם ירידת הלחץ הראשוני והדיסטנס, השתמשנו בכלים  טיפוליים משפחתיים. זו לא קבוצת הורות רגילה, שבה מדברים על גבולות או על גיל ההתבגרות. כל דבר מורכב יותר ומצריך התייחסות שונה לגמרי.

"חשבתי שאני מעביר חומר מסוים, הכנתי סילבוס  לקורס, ופתאום ראיתי שזו קבוצה דינמית מאוד, והתפתח שיח שונה ממה שמורגלים אליו בקורסי הורים רגילים. כאנשי חינוך תמיד אומרים שאסור  להיות שיפוטיים, אבל במקום כזה, כשאתה פוגש  אנשים על מדי אסיר, אתה מיד שופט. בקבוצה כזאת למדתי שאסור להיות שיפוטי, וצריך להבין שנכנסים  למשהו מיוחד ושונה". #

רועי, אב לארבעה: סיפרתי לילדים
שלי שאני בכלא. לא רציתי להגיד שאני יושב על סחר בסמים, כי אז הייתי צריך להסביר מה זה סמים, ואני לא רוצה להכניס אותם לעולם הזה. אז הסברתי להם שנענשתי על הלבנת הון. יום אחד עוד אספר להם

ללמוד. להוביל. להשפיע.
גילוי דעת

ללמוד. להוביל. להשפיע.

מסלול C.B.T לטיפול בבעיות רגשיות והפרעות חרדה ודיכאון, מסלול ייעוץ נישואין ומשפחה לתמיכה בזוגות במשבר, ומסלול הנחיית הורים חינוכית להתמודדות עם אתגרים חינוכיים בילדים ונוער בסיכון. תכניות הלימוד מועברות בשילוב של ידע מקצועי ופראקטיקה מעשית, וכוללות ליווי והדרכה.

בוגרי הקורסים ייהנו מתעודה רשמית בחסות ובאישור גופים רשמיים כמו: האוניברסיטה הפתוחה, אגף שפ"י של משרד החינוך ואיט"ה – האגודה הישראלית לטיפול התנהגותי קוגניטיבי.

למרכז י.נ.ר למעלה מ 8,000 בוגרים, גברים ונשים. בוגרי המרכז עוסקים בתחומי הכשרתם הן באופן פרטני והן על ידי השתלבות בגופים ומוסדות רלבנטיים.

בית הדין
שערי הלכה ומשפט

בית הדין "שערי הלכה ומשפט" מרחיב את פעילותו

הרב בארי יישב בבית הדין כדיין ראשי בדיונים שיתקיימו בבית ההוראה, כאשר תלמידי התכנית לדיינות יהיו זכאים לצפות בתהליכי הדיון ולרכוש כלים מעשיים במהלך לימודיהם.
לימודי הדיינות המתקיימים בשיתוף בית הדין מהווים לימודים ייחודיים המכינים את התלמידים לבחינות ההסמכה ברבנות הראשית לישראל, בשילוב ידע אקטואלי ופראקטי.

לבית ההוראה וקבלת מענה הלכתי וכן לתיאום דיונים ניתן לחייג: *2873

ללימודים תורניים: מסלול דיינות, רבנות, וטוענים רבניים ניתן לחייג: 02-6321604

הרב המחלץ- ראיון מרתק עם הרב דניאל עשור שהתפרסם הבוקר בעיתון משפחה
עיתון משפחה

הרב המחלץ- ראיון מרתק עם הרב דניאל עשור שהתפרסם הבוקר בעיתון משפחה

סיפור חייו של הרב דניאל עשור, נשמע כמו ספר מתח עוצר נשימה | הוא דאה ללא דלק במטוסו
הפרטי מעל משולש ברמודה וניצל ממוות, חילץ נשים יהודיות מתוככי כפרים ערביים ונשלח
להתווכח עם בכירי דת ביפו | עכשיו הוא מגייס את כל הכישורים והיכולות שלו למלחמה בגופים
מודרניים שמשלמים סכומי עתק כדי לפרק בתים חרדיים, והוא משתמש בדרכים יצירתיות מתמיד

השיחה שלנו מתחילה עם שיחת טלפון. הוא מתנצל - "פיקוח נפש". יוצא לחדר השני, מדבר זמן קצר, יורה
כמה הוראות, וחוזר, עם אותו חיוך צופן סוד.
האמת שמספיק לשוחח כמה דקות עם הרב דניאל עשור, כדי להבין שאין בדבריו שמץ של גוזמה. כשהוא אומר פיקוח
נפש, הוא לא נסחף. "החיים מזמנים אותי לסיטואציות כל כך הזויות, שאני מתבייש לספר אותן. אנשים לא יאמינו. ובצדק. זה באמת לא ייאמן".
אני פוגש אותו בלשכתו, לשכת הרב של מרכז ינ"ר – תפקיד שבו הוא מכהן כשנתיים.
גם לזה עוד נגיע. אבל לפני זה סיפור קטן,ממש מהתקופה האחרונה. הרב עשור בכלל לא רצה לדבר על זה. אבל לצול נוסף של המכשיר אילץ אותו. "באחד מימי תשרי האחרונים", הוא מספר, "אני מבחין שאחת הילדות שלי יוצאת הבית עם קנקן שתייה וצלחת אוכל. זה היה נראה חשוד. שאלתי אותה, ראיתי שהיא מגמגמת. חוששת לומר.
"בסופו של דבר, גיליתי את הסיפור. אני עדיין לא מאמין שזה קרה. נערה צעירה - ממשפחה חרדית בצפון הארץ - ישבה בין השיחים שממול הבית ולא הסכימה לזוז.
כמה ימים קודם לכן היא ברחה מהבית. סיפור מורכב מאוד. המשטרה כבר הוציאה הודעת חיפוש עם תמונה. 'נעדרת'. הבנו שצריך לעשות הכול ולמסור נפש כדי להציל את הנפש הטהורה הזו".
הבטחנו לה שלא נעזוב אותה, היא כמובן לא האמינה לנו, אולם לאחר שעות שבילינו במשטרה אל תוך השעות הקטנות של הלילה ועוד יום שלם אחר כך, כשקיבלנו אישור מיוחד מכל הגורמים שהנערה תשהה בביתנו עד להודעה חדשה, חזרה לה האמונה ותקווה לעתיד טוב יותר.
בתזמון הכי פחות צפוי, הטלפון מצלצל שוב. אימה של הנערה על הקו. היא משתנקת מבכי. "הרב אתה האור של החיים שלנו", היא צועקת. כן, זאת לא רק נערה שנוספה למשפחת עשור הירושלמית, אלא משפחה שלמה.
אם אתם חושבים שזה הסיפור הכי מפתיע שיש לו לספר, כנראה שעוד לא התחלתם להכיר את הרב דניאל עשור.
יהודי תלמיד חכם שהביוגרפיה האישית שלו היא סדרת ספרי מתח שכבר החזירה אלפים בתשובה.
לא את הכל הוא יכול לפרט. אפילו את שמו הוא לא מפרסם על ספריו. יש לו כבר חמישה ספרים עבי כרך, ועל אף לא אחד מהם מופיע שמו. "זו הוראה של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל", הוא מסביר, הרב עשור לא לוקח סיכונים. הוא חמוש בנשק. יותר מפעם הוא קיבל איומים. יש יותר מדי ראשי כתות ואנשי דת בעולם שזועמים על מה שהוא עושה. עשרות נשמות יהודיות חולצו מכפרים ערביים ומנזרים נוצריים הודות ליהודי הזה. ועוד היד נטויה.

אחים, שמד!
הכל מתחיל במשפחה. אלו לא רק מילים. עיקר שליחות חייו היא לחזק את חוסן המשפחה היהודית. אבל לא נקדים את המאוחר. אם לחזור למשפחה הגרעינית, משפחת עשור שהתגוררה באופקים, הרי שזו משפחה מהמיוחסות שביוצאי מרוקו.
סבו הגאון המקובל רבי דוד עשור זצ"ל היה רבו בקבלה של הגאון רבי שלום משאש זצ"ל רבה של ירושלים, ותלמיד חבר של 'בבא סאלי'.
"ניתן לומר שממש גדלתי על ברכיו", מאשר הנכד, רבי דניאל. הייתי מלווה אותו לבית הכנסת. באותן שנים מאור עיניו
כבר כבה. הוא היה נסמך עלי ומגשש את דרכו במקל נחייה. היו אלו שעות שזכיתי לינוק לא מעט משפטים שסייעו לי בהמשך החיים".
באופקים הם גרו באזור החרדי. אביו, הרב רפאל יחיאל עשור ז"ל, היה מיוזמי וממקימי ישיבת אופקים. אלא שלמגינת לב הוא נפטר צעיר. "הייתי ילד צעיר. הפטירה של אבא השאירה אותי בלי משענת". אם נרצה, זו אולי הפעם הראשונה שדניאל עשור הצעיר הבין עד כמה חשובה המשפחה, לחוסן הנפשי של הילד.
"מוזר שבזמננו צריכים להסביר את זה. לא פעם אני פוגש מולי יהודים - ובהם חרדים מהשורה הראשונה - שחושבים לפרק משפחות, בלי להבין עד כמה זה מסוכן. על בשרי ראיתי כמה קשה ולא פשוט לגדול ללא אבא. למרות שהיה לי אב חורג, זה עולם אחר". מאז לידתו, בורך דניאל בנפש עמוקה שלא יודעת מרגוע. הוא לרגע לא הסכים לקבל את ההנחות המקובלות. "רציתי לדעת מי אמר שהדרך שלנו היא הנכונה... התחלתי לקרוא ולקרוא ולקרוא". את אימו זה הלחיץ. "היא הייתה נוזפת בי: 'מה?! אתה אברהם אבינו?! למה אתה צריך לקרוא, למה לא תאמין במה שמקובל לאבא ולסבא שלך?'" השאיפה להתקדם בחיים הייתה הרבה יותר גבוהה. התפנית הגדולה של חייו התחילה בצבא. הנער הצעיר מהפריפריה התגלה כמחונן ומבריק. הוא טיפס בסולם הדרגות, מקצין ביחידה קרבית מובחרת )גולני, 51 ( הוא הוקפץ לקורס טיס. פיקד על פעולות מסמרות שיער בלב ליבו של שטח האויב. בהמשך אף ניסח ספר ניווטים צה"לי. ניווט, טיסה והמון תעוזה, יחד עם כישורים אינטלקטואליים חריפים, הם מתכון מיוחד להצלחה. מיד אחרי הצבא הוא יצא לארצות הברית. "אני ועוד קבוצת חברים טסנו לניו יורק - הם חיפשו אחרי חלומות של עושר, ואני בחיפוש הגדול אחר האמת. קראתי ספרים על מדיטציה ויוגה, ונהייתי צמחוני". אבל החלום האמריקאי ניצח. בשלב מסוים הספרים והרעיונות הגדולים ננטשו, הוא דבק בחיידק הקריירה והדולרים. ואצל דניאל עשור, הכל הולך בגדול ובחוזק. כשהוא נכנס לביזנס הוא עשה את זה ברמה הכי גבוהה. פתח חנות אופנה והפך לאדם אמיד. כמה אמיד? "רכשתי לעצמי מטוס פרטי". חלום הטיס היה כנראה חלק מחלום החיפוש. להגיע למרומים ולהבין מה קורה שם. הוא השתלם בלימודי טיס ברמה הגבוהה ביותר. ואז עבר לפלורידה כדי להקים בית ספר לטייסים. ההצלחה הייתה מסחררת. כשברשותו היו שמונה סוגי רשיונות טיס שונים, הכל היה פתוח בפניו. השמים לא היו גבול. הכל פרח ושגשג. הוא היה על גג העולם. עם החרטום לכיוון נאס"א. "השאיפה שלי הייתה לכבוש את החלל. כבר הייתי ממש מרחק פסיעה אחת משם. אבל מישהו שם למעלה, בקוקפיט של היקום, החליט ברגע האחרון למשוך את הבלם ולשנות את מסלול חיי. למעשה היום אני טס הרבה יותר גבוה - מעל החלל", הוא אומר בחיוך. השינוי הגדול קרה דווקא באקדמיה. הוא התחיל לחקור דתות. "בקמפוס", הוא מספר, "היו תלמידים נוצרים שהלכו יחד ללמוד תנ"ך. הסתקרנתי ונרשמתי לקורס בהשוואת דתות שנמסר על ידי כומר מקומי. הוא פתח באמונות המזרח והגיע ליהדות לקראת סוף הקורס". איכשהו ההשוואה בין דתות השקר לאמת הבוהקת של היהדות, גרמה לו להתחזק יותר ויותר. עשרות שנים אחרי זה, הוא כנראה אחד המומחים בה"א הידיעה לסיפורי הדתות והכתות. מספיק להביט באחד מחמשת הספרים שחיבר "משה בן דוד", כדי להבין באיזו רמת הבנה ומחקר מדובר. יש כמה בתי דין חשובים לענייני גיורים, שלא מקבלים גרים לפני שהם עברו על ספריו. זה עוד רלוונטי העניינים האלו? יש היום ויכוח בין דתות?! "כן", הוא מהנהן, "משום מה יש היום תפיסה - בעיקר בציבור החרדי המוגן שמצוי בתוך חממה - שכל הסיפור של הדתות, התנצרות, התאסלמות או נפילה לזרוע של כת מודרנית מסוכנת - זה משהו שהיה 'פעם'. אבל זה ממש לא. זה קורה כאן ועכשיו. יש אלפי אנשים שיש להם שליחות דתית להעביר אנשים על דתם. יש אלפי יהודים שיוצאים לשמד - וזה לא רק באזורי מצוקה. ממש לא. "צריך להבין דבר אחד. יש בעולם מיליארד נוצרים ומיליוני מוסלמים. עליהם נוסיף עוד אלפי אנשים ששבויים בתוך כתות מודרניות. וחשוב להבין, לא מדובר בכתות במקומות נידחים, אלא במנגנונים משומנים כמו הסיינטולוגים ואנתרופוסופיים, שיש להם התנהלות מערבית מודרנית ויש בהם ידוענים בעלי שם - זה משפיע. גם על יהודים בארץ ובעולם. כל מי שקצת קורא ומסתובב בעולם יודע שלמרבה הצער מדובר בתופעות ממשיות". הסיפורים שהוא מתאר מסמרי שיער. "לפני כמה שנים הגיעה אלי בקשה מפעילי 'יד לאחים'. הם סיפרו על בחור יהודי צעיר מרצה לנצרות בכנסיה, שלמרבה החרדה התגלה בהמשך שהוא עצמו יהודי מיוחס – נין ונכד לאחד מחכמי הדורות )-משום כבודו, אינני מפרסם את שמו. יא"ג(. ביקשו שאנסה לשוחח איתו. מסתבר שאותו אומלל, לא חשש להיפגש. אדרבה, הוא היה משוכנע שימשוך אותי אליו רח"ל. התחלנו להיפגש על בסיס שבועי. בקיצור, היום הוא נטש את אשתו הגויה והוא חסיד באחת הקהילות המוכרות". מקרה נוסף, בחור שהחליט שהוא מתאסלם למגינת לב המשפחה, והם הצליחו לשכנע אותו להיפגש עם הרב עשור. לאחר שיחה שנמשכה שעות הבחור נותר מבולבל. בצד השני חיכתה לו משפחה עשירה מערב הסעודית, שרצתה בו כחתן לבתם המיוחסת. הוא חזר לשם ומשם לוויכוח תיאולוגי נוסף עם הרב עשור שקיעקע את אמונתו המוסלמית סופית. היום הוא אברך בישיבת התפוצות. שיחת טלפון עם נזיר במנזר לטרון גילתה לרב עשור שיש במנזר אדם שלאחר שקרא את ספרו באנגלית, השתכנע שהנצרות היא שקר והיום הוא מניח תפילין ולומד דף יומי הוא פגש בו במסעדה מחוץ למנזר, והתחנן שהרב יארח אותו בשמחת תורה על מנת לחוות יהדות. "אתה הרב שלי, אני רוצה להצליח לעזוב את המנזר". הסיפורים מחרידים. "בחג האחרון ישבו אצלי בבית בני זוג, אנשים דתיים. הבעל יהודי עם ציציות מתבדרות. אמנם חבוש בכיפה סרוגה, אבל למרבה החרדה - הוא הורעל. הוא קרא יותר מדי חומרים מיסיונרים שהשפיעו עליו. בחג האחרון, כשכל כלל ישראל יושב בסוכות ונהנה, אני ניהלתי שעות של ויכוחים תיאולוגיים מתישים. ככה זה, כל אחד והשליחות שלו". נחיתת חירום אבל בימים ההם, הקריירה טסה במלוא מובן המילה. "מכרתי מטוסים, צברתי אלפי שעות באוויר וכבר הייתי בכיוון של קריירה בסוכנות החלל הבינלאומית, נאס"א". המפנה התחולל בין שמים לארץ. זה היה בעונת החגאות הנוצריים. "זמן מצוין לעסקים. הכל פרח ושגשג. אני הייתי בעננים, תרתי משמע. יצאתי לכיוון האיים - הקיז. )קבוצה של כ 1,700- איי אלמוגים, הנמצאים בקצה הדרום-מזרחי של ארצות הברית, דרומית לפלורידה. יא"ג(. הייתה לי סחורה שהייתי צריך להעביר. עברתי מאי לאי. מבצע נחיתה. פיזרתי סחורה וקיבלתי כסף". גם היום, שנים רבות אחר כך, כשהוא מדבר על החוויה הזו, עיניו מתכסות בדוק של געגוע. "אני אוהב להמריא בשעות האלו שלפני השקיעה. זה משהו שאי אפשר לתאר. השמים צבועים בגוונים משגעים. ואני טס לי נמוך מעל האוקיינוס, מתחתיי פרושׂ הים ומפעם לפעם דולפינים מקפצים מהמים. תחושה משכרת". אותו יום טיסה התחיל פסטורלי. ההמשך היה מטלטל. "הגעתי לאי האחרון שאליו תכננתי להגיע במסע הזה. פיזרתי את הסחורה. עכשיו היה לי יותר מדי כסף מזומן בכיס. זה הלחיץ אותי קצת. יצאתי מנמל התעופה, קניתי לי משהו לאכול, אבל הכסף בכיס העיק עלי. חזרתי למטוס שלי נעלתי אותו והתיישבתי בתוכו לאכול. "השעה הייתה 2 לפנות בוקר. ההיגיון אמר שאשאר ללון באי. אבל הכסף האיץ בי. החלטתי שאני יוצא בחזרה הביתה, לפלורידה. עדיף כבר לישון במיטה שלי בבית. ביקשתי אישור ממגדל הפיקוח ויצאתי לדרך. 7 אלף רגל גובה. אני טס בתוך החשכה ומד הדלק מסמן לי שיש צורך לנחות כדי לתדלק. "אני מטה את המטוס לכיוון שדה התעופה הקרוב, אלא שאז - אי שם באזור משולש ברמודה - אני מבחין לחרדתי שנקלעתי לסערה אווירית לא פשוטה. אני יוצר קשר עם מגדל הפיקוח במיאמי, אבל הם לא מאשרים את הנחיתה בגלל הסערה. ניסיתי במגדלי פיקוח סמוכים, בכולם תשובה זהה. אי אפשר לנחות. ואני תקוע בשמים, מעל שום מקום, ואין לי דלק. "בלית ברירה אני מכריז על מצב חירום. הנווט ממגדל הפיקוח טוען שלא רואים את המטוס שלי על המכ"מ. לחצתי על ה'טרנספונדר' - לחצן החירום - ורק אז התחילה להבהב נורה במסך המכ"מ. המצב היה נוראי. הפקח טען שאין שום מנחת סמוך. הדלק נגמר. מנוע ימין כבה, אחרי כמה דקות גם מנוע שמאל. "עכשיו אני בשמים, דואה, בלי מנוע. מתחיל לאבד גובה בדרך אל המים שתחתיי". עשרות פעמים בחייו סיפר הרב דניאל עשור את הסיפור הזה. בכל פעם מחדש, הוא נסחף. אתה מרגיש איתו בקוקפיט, מאבד גובה וצולל אל המים השחורים. "בינתיים הפקחים במגדל מנסה לעזור לי. נותנים לי הנחיות חירום. מפנים את תשומת ליבי אל מנחת חירום סמוך. זה מסלול נחיתה באמצע המים. כביש על חביות צפות בלב ים. 'אבל קשה להאמין שתצליח להגיע לשם בלי מנוע', הם אומרים". ההוראות במצב כזה הן הוראות חירום. לקבע את נתוני המטוס ולנטוש אותו. לקפוץ החוצה עם גלגל הצלה. להמתין לכוחות שאולי ינסו לחלץ אותך עם שחר. "במים מתחת ממתינים לי להקות של כרישים רעבים. תוך דקות ספורות הם כבר מתחילים להקיף ולסגור". ההוראות היו לקפוץ החוצה. אבל הפחד השתלט עליו. "נשארתי מאובן בכיסא. ממגדל הפיקוח צורחים לי 'תנטוש' אבל אני פשוט מאובן. לא זז. מסתכל על השעונים ועל המדדים ומתחיל להשלים עם הסוף. מהמשדר אני שומע לפתע שאלה. בתוך הסיטואציה הזו, הפקח שואל אותי על המבטא המוזר שלי. הוא הרגיש שאני לא אמריקאי. הוא חשב שאני איטלקי או צרפתי. וכשאני מספר לו שאני ישראלי הוא אומר לי משפט שאני לא שוכח: 'אני מבין שאתה יהודי, אני מציע שתתפלל'. )אני זוכר את המילה שהוא השתמש בה, PRAY . אני זוכר שזה פילח את ליבי. פתאום התועררתי, צרחתי 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!' "כבר הרגשתי את המים מתחתיי. הרמתי מעט את חרטום המטוס, כדי שלא לצלול חזיתית במים ולהפתעתי פתאום אני מרגיש שאני נמצא על משהו מוצק. לחצתי בהיסטריה על הברקסים. ולמרבה התדהמה אני נמצא על המנחת בלב ים. המטוס הקטן סופג רוחות סערה וגשמי זעף. פתחתי את הדלת השמאלית, כדי לצאת. אני מבחין שאני בעצם מעל המים. מסתבר שכל הכנף השמאלית מעל המים. נחתי על קצה המסלול. מיהרתי להיכנס פנימה. יצאתי מהצד השני. "בחוץ ירדו גשמים אדירים. הרוח איימה להפיל את המטוס למים. הייתי צריך לקשור את המטוס. הוצאתי חבל ועמדתי בגשם רטוב כולי. תהליך הקשירה מול הרוח, היה קשה. דיממתי מהידיים. עמדתי רועד ללא מעיל ופשוט נרטבתי והתקררתי. ידעתי שעכשיו אני צריך להמתין עד עלות השחר שמטוסי החילוץ יבואו אלי. זה נמשך שעות שנראו כמו נצח. אדם יהודי אחד בלב היקום הסוער של הקדוש ברוך הוא. אלו היו רגעי מחשבה סוערים. חשבתי רק על עצמי, על מסלול חיי מהישיבה ועד הנה. "הנפש שלי שתמיד חיפשה, החלה לייסר אותי. כמה שעות מאוחר יותר, כשכוחות ההצלה העלו אותי ותדלקו את המטוס, כבר ידעתי שאני משנה את מסלול חיי. ידעתי שאני נמצא כאן לעשות דברים הרבה יותר גבוהים. הלימודים וחקר הדתות, יבואו לי לשימוש בפרק הבא של חיי".

מפרקי המשפחות
מי שמכיר את הרב דניאל עשור כיום, כבר מכיר את הפוזיציה החדשה שלו. הוא עבר מאז הרבה. ארבע עשרה שנים הטמין את עצמו בכולל אברכים 'יחווה דעת'. הוסמך להוראה - בין השאר על ידי מורו ורבו, מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל. מאז, המומחיות וההבנה שלו בכתות, דתות וכל מה שביניהן, הפכה אותו לאוטוריטה של 'פודה שבויים' במובן המודרני. הוא חיבר ספרים, מוסר שיעורים ומנהל ויכוחים. בכלל, הרב עשור הוא די-בייט'ר )-וכחן( מופלא. הוא מנצח כמעט כל ויכוח. זה שילוב של יכולות, חדות ניסוח והמון-המון ידע והבנה. אגב את ספריו לא תוכלו כמעט לרכוש. "זה לא סתם חומרי קריאה לפני השינה. זה אנטיביוטיקה חזקה, ואני לא מחלק אותה ללא מרשם. רק כשאני מזהה מקרה של חולי, אני נותן את הספרים לקריאה", הוא אומר. כשהוא מדבר על הסכנות, אפשר להצטמרר. כתות מודרניסטיות ששואבות לתוכן חללים. שלא לדבר על נוצרים אוונגליסטים ועוד "אוהבי ישראל" וידידי מדינת ישראל - שמזרימים לכאן מיליוני דולרים כאשר המטרה ברורה. אבל יותר מכל, מה שבאמת מעסיק אותו בשנים האחרונות, זאת המשפחה היהודית. "מטבע הדברים קשה להרחיב בפרטים, אבל בשנים האחרונות מתנהלת מלחמת חורמה מצד גופים עתירי ממון - ובראשם הקרן לישראל החדשה - של מטרתם היא לסדוק את החוסן של המשפחה היהודית. הם עושים את זה בכל דרך. אומר זאת ברמז: בימינו, הרבה יותר קל ולגיטימי לפרק משפחה. זאת הדעה הרווחת, המתקדמת. רק מעטים מבינים שיש מישהו שעומד מאחורי העניין הזה". כאן נכנסת למשוואה דמות מרתקת לא פחות: הרב מאיר עשור. "כן, אתה לא טועה, זה אחי". מסלול החיים שונה למדי. רק המצוינות והכישרונות זהים. בעוד האח הגדול התמחה בחקר דתות והפך לאחד ממחלצי 'יד לאחים', האח הצעיר נהיה טוען רבני. "מטבע הדברים אחי התעסק גם בדיונים של דיני משפחה. הוא הבחין בתופעה החריגה הזו. מסתבר שיש כשל מערכתי. "עורכי הדין והמגשרים - כולם מתפרנסים ומכוונים 'לפתור' את הבעיה", מסביר הרב דניאל עשור. "לזרז הליכים ו'לסגור' תיקים. הם יעילים להחריד. פותרים כל בעיה. וכש'הבעיה' היא שלמות של בית בישראל, היד קלה על ההדק. בעצם המערכת מכוונת ליעילות. ברגע שנפתח תיק מנסים פשוט לסגור אותו. אנשים מתפרנסים לפי תיקים סגורים ובתים מפורקים. "אחי החליט שהוא לא מסוגל להמשיך בזה. בשלב ראשון הוא ברח. נטש את התחום ויצא ללמוד משהו אחר. אבל אז הוא נתקל באחד מרבותיו - שהוא גם קרוב משפחה שלנו - הגאון הנודע רבי ראובן אלבז שליט"א. כשהוא שמע את התיאור של המצב, הוא נחרד. 'משמים הראו לך את זה, לא כדי שתברח. אתה חייב לתקן את זה'. "אחי סבר וקיבל. הוא יצא למהפכה אדירה שהיום כולם מכירים בשם 'מרכז ינ"ר'. מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים פרסומיים, הוא החליט שחייבים להפוך את הגלגל. במקום שאנשים יתפרנסו מפירוק בתים בישראל, צריך לגרום שמיטב המוחות והכישורים בישראל יעסקו בביצור והקמת בתים. עם כל הנגיעות והקרבה האישית, ממקומי, אני יכול לומר שהוא חולל מהפכה. "בבת אחת הגיעו למגזר מאות מגשרים ומטפלים, שהתחילו לשנות את התפיסה. זו הייתה מערכה רב שלבית. לא משהו שהתחיל ביום אחד. לפני הכל, היה צורך 'להמציא' את המדע הזה. לגייס את הידע הפסיכולוגי והסוציאלי - ברמה הגבוהה ביותר - ובמקום להשתמש בו כדי להחריב, לנצל אותו כדי להקים."יותר מהכל היה צורך לבדוק שהידע הזה מתאים ומדויק לפי ההלכה וההשקפה היהודית. זה סיפור שאני זורק אותו פה בכמה מילים, אבל אני חושב שבהחלט אפשר לומר שזו אחת המהפכות החשובות ביותר של השנים האחרונות".

ואתה רואה את אחיך מחולל את כל זה ולא מצטרף?
"לפני שאשיב לך על עצמי", אומר הרב עשור כרטוריקן מומחה להחזקת הקשב, "אני חייב עוד מילה על המהפכה. אני לא מדבר רק על הזווית המוכרת של הלימודים. שבעצם הכשירו ומכשירים מאות רבות של גברים ונשים - מסלתה
ושמנה של החברה החרדית, רבים מהם משגיחים ומחנכים מחסידויות ומישיבות העילית - אלא בכלל, מלחמה כוללת על החוסן של המשפחה היהודית בישראל.
"כחלק מהמגמה הזו, עבר חוק במדינת ישראל שקובע שבמקרים של דיונים כאלו, ברבנות, כשבאים לפרק בית, יש חובה לבדוק קודם את האופציות של הגישור. בעיניי זה הישג דרמטי שלמרכז ינ"ר ולעומד בראשו יש לא מעט חלק בזה.
"ואשר לשאלתך. במשך עשרות שנים ראיתי את כל הפעילות הזאת מהצד. אחי חולל מהפכה, אני עסקתי במהפכות שלי. התקיים בנו הפסוק 'וראך ושמח בליבו'.
אבל בשנים האחרונות קורה משהו. ואני אומר את זה בכובעי כחוקר דתות. אני יודע שזה נשמע קונספירטיבי, אבל זאת המציאות. יש ארגונים דתיים - שיש להם מזימה להרוס את החוסן המשפחתי היהודי".
אני מודה שזה נשמע קונספירטיבי, מה הרווח? "כאן בדיוק העניין. אנשים לא מבינים, אבל חברה בנויה מהבודדים שמרכיבים אותה. החברה היא סך כל מרכיביה. אם הבתים והמשפחות שמרכיבות את המגזר לא מספיק חזקים ואיתנים - זה מרסק את הכל. לא צריך להיות מחנך גדול, כדי להבין את זה. אני יכול להעיד מנסיוני החינוכי - שמשפחה שאין בה סמכות הורית חזקה, הילדים שגדלים בה הם מסוכנים מאוד לנשירה. זה גלגל נוראי.
ילדים שגדלו בבתים מפורקים, יש להם סיכויים כפולים ומכופלים לפרק את ביתם שלהם. זה פתרון לגיטימי בעיניהם.
"אז כן, הבנתי שאין ברירה. במקום להקים בית חולים מתחת לגשר, אני חייב להצטרף לאחי ולנסות לפתור את הבעיה מהשורש. איך עושים את זה? מנסים בכל דרך להפוך את התודעה. קודם כל זה קורה אצלינו במרכז ינ"ר שאני זוכה
בשנים האחרונות להיות הסמכות הרבנית בו. הקמנו ערוץ שידור מקוון בשם 'קול המשפחה'. גם זה נמצא בתוך הארגון. אנחנו משמיעים שידורים ושיעורים בעניין. עושים הכל כדי לחזק את ההבנה".
ועדיין, אתה מבין שיש מקרים שלא חוסר התאמה וכו'? "זה נכון. אבל זה חריג. כשיש מטפל מוסמך, עובד סוציאלי או כל איש מקצוע - שבתוך לימוד המקצוע שלו - הבין שפירוק זאת האופציה האחרונה ברשימה, הוא מתאמץ ומביא פתרונות הרבה יותר חשובים. לפעמים זאת בעיה אישית שיש לאחד הצדדים, ובפתרון שלה פותרים את כל הבעיה. לפעמים זאת מצוקה שיש אצל אחד הילדים בבית. רק במקרים חריגים צריכים לפרק".
אחרי שנתיים של פעולה, אתה חש שהמהפכה אכן מתרחשת? "זה עוד רחוק", אומר הרב עשור. "אתה חייב להבין. עם כל הכבוד לפעילות, מולנו ניצבים ארגונים עם תקציבים של מיליארדים. עדיין, גם בין הקוראים שלנו, יש לא מעט אנשים שחושבים שאני נסחף ומקצין. הם אפילו לא מבינים שמישהו שילם כסף כדי ליצור להם תודעה 'ליברלית' יותר.
"המלחמה שלנו היא על כל הקופה ועל כל החזיתות. מכשירים יועצי נישואין ומשפחה, מנחי הורים ומגשרים, מטפלים ופסיכותרפיסטים. אנחנו מלווים בברכות של גדולי הדור מחד, ולהבדיל במעורבות של אנשי המקצוע הכי בכירים בעולם. יש לנו איגוד שמרכז את כל המטפלים שהכשרנו. למעשה כל אחד מהם הופך ל'שליח' שמפיץ את בשורת המשפחה היהודית". נראה שיש לרב עשור עוד שעות ארוכות לדבר. אלא ששוב קוטע את השיחה הטלפון שלא מפסיק. "יש הרבה לעשות", הוא אומר, אחרי שכבר הרים את השיחה. "שנזכה להשלים את המשימה, לבצר את בתי ישראל ולהביא את הגאולה השלמה". 

תגובות

כל התגובות

רוצה לקבל עדכונים ממגוון התוכן של מרכז י.נ.ר?