תגית נוער

אולי זה לא חדש, אולי כבר אמרו את זה קודם, אבל אולי גם הגיע הזמן להציף ולהעלות את הבעיה הזו שוב ומחדש. החברה שלנו סובלת קשות מבעיית הנוער המתמודד, הנושר, בסיכון.. כבר קראנו להם באלף שמות וקטלגנו אותם באלף קיטלוגים – כדי לטפל, ולמצוא פתרונות, ולחשוב מה עושים, ואפילו לעשות. ונתנו להם רטלינים וקונצרטות, פתחנו להם מסגרות, רבנו עם המסגרות הקיימות ואין סוף של השקעות וטיפולים כדי למנוע, לתמוך, להחזיר, לשקם ועוד פעלים שקשורים לנושא.

מסתבר, כשלוקחים את הנער או הנערה לשיחות אישיות, שאצל רובם ככולם נמצא שהבעיות התחילו מההורים. לאט לאט מתחוורת התמונה הכואבת: הנוער שלנו הוא תוצר של בעיות חמורות בזוגיות בין ההורים. חשבתם שתוכלו להסתיר את זה מהרחוב? אז הילד מוציא את זה החוצה.

שחה לי אסתר (שם בדוי), שהנער שלה לא שרד את המסגרת החינוכית הנקראת ישיבה קטנה (בעיה מוכרת למישהו מאיפה שהוא?): בעלי לא משתלב בעצמו בשום מסגרת. עקב משבר כלכלי (!) שנבע מהשקעה כלכלית לא נכונה הוא נקלע למשבר אישי. פטירת אביו גרמה לו להסתחררות ובשורה התחתונה לרצות לפרק את התא המשפחתי שלנו." (ובמילים אחרות להתגרש) "ואז מגיע אלי הבן שלא מצליח להיות בשום מסגרת מגיל 14 בערך ושואל אותי איך אני רוצה שהוא יהיה במסגרת אם המצב בבית לא יציב ועל גלגלים? מה אני אמורה לענות לו?"

מכת הגירושים בישראל רק הולכת ומעמיקה. יש סיבות רבות מספור שמלבות את האש הזו שמכלה כל חלקה טובה במשכנות ישראל ואוהלי יעקב שהיוו אי שם בעבר דוגמה ומופת בעולם כולו לזוגיות וחינוך נכון של הדור הבא. נראה שאם נעשה מחקר אמתי שמשלב נתונים מהשטח נגלה שאת רוב הבעיות החברתיות של החברה שלנו היה אפשר לפתור אם בני הזוג בכל בית ובית היו שמים בראש סדר החשיבויות שלהם את נושא הזוגיות, אלא שרבים מעדיפים להדחיק את הבעיות, או להשלים אתן במקום לנסות ולפתור ולשפר, וכך מתגלגלים הדברים במעגל סגור -  הילדים מאבדים את היכולות הבסיסיות שלהם להתמודד עם מסגרות, לימודים וחברה וכך נוצר לו דור שלם של חסרי זהות ומאבדי דרך, וזו רק עוד פרשנות עצובה וטראגית למשפט – "התפוח אינו נופל רחוק מהעץ".

הורים – לפני שאתם צריכים לטפל בילדים שלכם – טפלו בעצמכם.

לקריאה נוספת תכנון כלכלי נבון הוא מניעה של בעיות במבנה המשפחתי

ונחזור לחיים: לאחר שהפסיק את נטילת הכדורים וסיים את שנת הלימודים בתנאי הישרדות שטח הוא יצא לחופש. זאת לאחר שבשיחה עם המנהל של הת"ת שלו המנהל המליץ בחום על טיפול תרופתי. "אין סיכוי שהוא יצליח בשום מוסד שבו לומדים 8 שעות ביום ללא טיפול תרופתי, הוא יתייאש מהר ויעזוב." ההשלכות של נשירה כזו במגזר החרדי הן נוראות. מדובר בילדים שמסתובבים ברחובות חסרי מעש ובדרך כלל הם גם עוזבים את הדת וחשופים לכל המרעין בישין שקיימים ברחוב הישראלי.

לאחר התייעצות נוספת עם עובדת סוציאלית מקצועית החליטו ההורים לנסות שוב לעודד את הילד לקחת את המרשם של הקונצרטה שבועיים לפני פתיחת הלימודים, כדי לתת לגוף להתרגל. (וזה המקום להפנות למומחי י.נ.ר שעונים לשאלות בפורום הורים וילדים בתחומי קשב וריכוז - כאן ולמומחים בפורום העונה לשאלות בנושא נוער בסיכון כאן

התקף פסיכוטי של חרדה

זה קרה לילה אחד, מספר ימים לאחר שחיים לקח את התרופה שלו. האימא מספרת שהוא הקים אותה ב12 בלילה רועד כולו ועם דפיקות לב מואצות, הוא נראה מוטרד. 'מה קרה לך?' שאלה אותו אימא שלו, אבל לחיים היה מאוד קשה להסביר מה הוא חווה. (לילדים, גם כשהם נערים, קשה להם להסביר את עצמם מילולית ובמיוחד לילדי קשב וריכוז). לאחר זמן מה הוא אחז את אימא שלו בייאוש ובפחד 'אני לא נרדמתי ואני לא חולם, אני מרגיש שאני הולך למות, אני מרגיש שלוקחים אותי, ששואבים אותי' (את ההסבר הזה היא הצליחה להוציא ממנו לאחר דיבוב אינטנסיבי). אימא של חיים העירה את אבא שלו ושניהם צפו בתופעה שמעולם לא נחשפו אליה, הילד היה בטוח שהוא עומד למות. הוא רעד כולו, הוא בכה, הוא נפרד מהם בכל דרך אפשרית, ביקש שיעשו דברים לעילוי נשמתו.. "זו הייתה אחת החוויות המזעזעות ביותר שקרו לי" מספרת א. ברוב ייאושם (ומבלי לדעת מה זו התופעה הזו ולמה היא מתרחשת) הם נסעו לשירותי רפואה דחופה באמצע הלילה. רק ברכב כשא. חשבה על כך שעומדים לשאול אותה אם הילד לוקח תרופות על בסיס קבוע עלה בדעתה של א. שאולי התופעה הזו היא סימפטום של אי התאמה של התרופה שהילד נוטל לילד.

זו איכות חיים של בני אדם?

כן. פסק הפרמדיק. זה מאוד יכול להתאים לעובדה שהילד נוטל תרופה לקשב וריכוז. זה גם כתוב בדף המצורף לתרופה, אלא שרוב האנשים מעדיפים להתעלם מכך, מפני שהשמועה אומרת שזה לא קורה הרבה. האמנם?

בשיחה עם פסיכיאטר הוא אכן אישר שלפעמים מינון לא מתאים של קונצרטה וכיו"ב עלול להחריף תופעות נפשיות שכבר קיימות (והן קיימות בידוע אצל ילדי ונערי קשב וריכוז) כגון חרדה, דיכאון, חוסר יציבות רגשית ועוד.

אביו של חיים (שכבר קודם הביע התנגדות לכל הנושא של התרופה) חתך באחת. 'אל תדברי אתי יותר על זה, ואל תביאי לי אנשי מקצוע שינסו לשכנע אותי, אני לא מוכן לחיות ככה ולא מוכן שהבן שלי יעבור את החוויה הזו יותר לעולם!'. פסק.

(המשך יבוא...)

לכתבה הבאה בנושא (רביעית) איך להתמודד עם קשב וריכוז - מסקנות לא סופיות בהחלט

לכתבה הראשונה בנושא 

לכתבה השנייה בנושא

לכתבה השלישית בנושא

קשב וריכוז היפר (ADHD)

אפרים היה ילד שובב. הוא מעולם לא התעניין בלימוד, הוא היה משתולל, מטפס, רץ, בורח מהשיעור, מפריע למורה ולא נותן לה להעביר את השיעור – בקיצור מופרע אמתי.. אימא שלו לקחה אותו לכל מיני מבדקים, לבסוף (אבל ממש בסוף) בגיל 13 בערך היא השלימה עם זה שהוא ADHD והחלה לתת לו מינונים של קונצרטה.

'האם הקונצרטה עזרה לו?' 'כן, בהחלט'. טוענת א. (השם שמור במערכת). הוא היה ילד לא מוצלח בלימודים. את יודעת מה זה להיכשל שוב ושוב בכל מבחן שאת עושה?

התנסות בתרופה

נחזור לחיים – הילד השקט שלא מצליח להתרכז. ההורים החליטו לקחת אותו (לאחר ויכוחים לא מעטים – ועל כך כנראה בכתבה נפרדת) לנוירולוג כדי שייתן לו כדורים שיצליחו אותו בלימודים. הרופא נתן לו מינון מסוים, (אני מקווה שכולם מבינים שזה תהליך ארוך שכולל תורים, נסיעות, ויכוחים בין בני הזוג, ניסוי ותעיה – כן?) והילד יצא לדרך. לא. זה לא עזר בכלום. הם חזרו לרופא בחזרה כדי לקבל מינון חזק יותר. הרופא התפלא שאחד מההורים מתנגד לתרופות. למה? ככה. יש גם רופאים שמתנגדים לתת לילדים ריטלין או קונצרטה. הנוירולוג הקודם זעם על כך שמאות אלפי תרופות קונצרטה וריטלין נמכרות בכל חודש בכל בתי המרקחת בארץ. הוא שלח את הילד למיפוי מוח (!!!) כדי לשלול סרטן רק כדי להפחיד את ההורים ולהרתיע אותם מהמשך טיפול תרופתי. אז ההורים הגיעו לרופא הזה (לאחר ויכוחים סוערים ביניהם – זוכרים?). לפורום מומחי י.נ.ר בנושא הורים וילדים (ובעיות קשב וריכוז) 

הילד סובל מתופעות לוואי

הוא ניסה את המינון הגבוה פעמיים שלושה והפסיק. לא התאים לו תופעות הלוואי שכללו בחילות, מצב רוח ירוד, חוסר תאבון וחוסר יכולת להירדם. הוא גם לא הרגיש שיפור בכיתה וממילא אחד ההורים נרתע מכל העניין וכך זנח את הנושא והמשיך אל סבלותיו.

קונצרטה ודיכאון

'אני לא יודעת למה לא אמרו לנו את זה קודם (אומרת א. אמו של הילד עם הADHD) – אבל למרות שהבן שלי הצליח פתאום בלימודים וכל הקיר שלו עטור פרסים על כך שהוא עוזר לאחרים פתאום עם הלימודים (!!!) ההתנהגות שלו הייתה לא טובה, וזה רק הלך והחריף. הלכתי אתו למכון שילווה אותנו בתהליך והם הפנו אותנו לפסיכיאטר שיאבחן אם יש לו דיכאון. הפסיכיאטר אכן אבחן דיכאון אצל הילד וטען בפנינו שזו תופעה ידועה אצל ילדים ונערים שנוטלים קונצרטה! הפתרון של הפסיכיאטר היה לתת לנו כדור נגד דיכאון. הוא אומר שאין לה תופעות לוואי, אז עכשיו אנחנו נותנים לו קונצרטה וכדור שימנע את הדיכאון שהקונצרטה גורמת.. 

לקריאת הכתבה הראשונה בנושא...

כתבה שלישית בנושא

כתבה רביעית בנושא

אין בית בישראל שלא שמע על התופעה המחרידה של נוער נושר, אין כמעט בית שאין בו לפחות נער או נערה שלא חוו על בשרם עוולה שגרמה להם להטיל ספק בנכונות הדרך וצדקתה.

במוסדות הלימוד החרדים קיימות תופעות שונות ומשונות של חינוך ויחס לנוער שלא פעם נובעות מסיבות פשוטות של חוסר ידע, חוסר הכשרה מקצועית נכונה, חוסר התאמה של החינוך התורני לבעיות אליהן הנוער של היום נחשף אליהן, ועוד.

הורים רבים מוצאים את עצמם עומדים מול שוקת שבורה, ומגלים שדיני נפשות או דיני נשמות שלא טופלו במקצועיות מספיקה, גרמו לילדים שלהם לאבד את שיווי המשקל שלהם ולמעוד מתוך כעס ועלבון אל הרחוב, שהיום הוא מסוכן יותר מתמיד.

מדריך חינוכי ואחראי על פעילות חברתית

מוזרה העובדה שהיחס לנוער היום הוא כאל מבוגרים שיכולים לנהל את חייהם החברתיים בישיבה בעצמם, ללא הדרכה וללא הכוונה תורנית וחינוכית. בישיבות רבות ההנהגה היא שהמסגרת מספקת את כל התנאים הנדרשים לצורך למידה, תוך התעלמות מהעובדה שיש צורך בהכוונה חברתית וחינוכית. העובדה באה רבות לידי ביטוי באי קשר בין השיעורים, שמבטא עליונות של השיעורים הגבוהים על הנמוכים. האם זוהי דרך ארץ? האם מותר שנוער מגיל מבוגר יותר יתנשאו על נערים צעירים יותר? מה מפנימים הילדים על דרכה של תורה?

קשב, קשב

הערכה רבה כלפי הנערים שמתמידים משעות הבוקר ועד שעות הלילה על לימודי הגמרא. מי שאינו מסוגל לשבת במשך 12 שעות רצוף על הסטנדר עלול למצוא את עצמו בבעיה מול חבריו שמתאמצים ומצליחים לעשות כן. האם בדור שבו כל כך הרבה נערים ונערות מזוהים עם בעיית קשב וריכוז לא ניתן למצוא אפשרויות של לימוד משולב? האם אלו שמתקשים להחזיק בלימוד רצוף של 12 שעות גמרא צריכים להתפשר? או להרגיש כישלון ולנשור אל הרחוב?

התמודדות הורים

לצערנו הורים רבים מגלים את הכשלים במערכת רק כאשר הם חווים את הכשלים על בשרם. לרוב על הילדים הבכורים. גם ההורים עלולים לטעות כאשר הם נקלעים ביחד עם הילדים שלהם למצב מצוקה שבו הילדים בועטים במסגרת (ומה לעשות – לעתים בצדק), כאשר החיפוש אחר פתרון חלופי הוא לעתים כאשר הילד או הילדה כבר נשברו וכבר זולגים לכיוונים הלא רצויים.

הדרך היחידה היא ללמוד את הנושא לעומק ובמקצועיות, ורצוי רגע לפני הפיצוץ. הסדנה של מכון י.נ.ר בעניין נוער נושר הוא קורס שמיועד לאנשי חינוך שיכולים לבצע שינויים מקצועיים מתוך מערכות החינוך החרדי, להורים לילדים בגיל ההתבגרות ולכל אדם שמסוגל או מעוניין ליצור את המערכת שתעצור את ההידרדרות של הנוער החרדי אל הרחוב וכל דקה היא קריטית.

לסדנת נוער נושר

אולם המציאות השתנתה לבלי היכר. משפחות רבות מגששות באפילה כשמדובר בבעיות בסיסיות לגמרי של חינוך ילדים, הילדים והנוער נחשפים יותר ויותר לתופעות ולמידע שלא היינו רוצים שיחשפו אליו, ואין על כך כמעט שליטה. הבעיות הללו קיימות בכל המגזרים ואינן פוסחות גם על המגזר החרדי. אולי תופעות שליליות מסוימות מופיעות במגזר  החרדי בצורה יותר מרוככת, אבל עדיין הן קיימות ונוספות להן בעיות המאפיינות את המגזר החרדי בלבד, כמו לדוגמה מערכות חינוך לא מקצועיות שהמחנכים בהן לא הוכשרו הכשרה מקצועית מספקת כדי לעסוק במקצוע הזה, ולפעמים ההיזקים גובלים בדיני נפשות.

הנחיית קבוצות

הורים היום זקוקים יותר מתמיד להדרכה מקצועית כיצד לנהוג. אחת השיטות היעילות ביותר היא הנחיית קבוצות. בהדרכת קבוצה מתחוללת דינמיקה של התייעצות בחבורה, תמיכה רגשית של חברי הקבוצה והדרכה מקצועית בנושאים השונים. היום ידוע שהתמיכה הקבוצתית היא אחד מהגורמים המדרבנים ביותר לשינוי ולחיזוק הביטחון העצמי והרצון להצליח. מנחה של קבוצת הורים חייב להיות איש מקצוע מתחום רלוונטי (עבודה סוציאלית, הוראה וכיוצא בזה), בעל ידע בתחומי החינוך השונים וגם בעל שיעור קומה תורני, שכן שאלות בנושא חינוך של הורים  ובעיות שמתעוררות בשטח, נובעות הרבה פעמים כתוצאה מחוסר ידע בתחום התורני  - מה נכון לעשות על פי ההלכה. לרוב, כאמור, מדובר בשאלות הלכתיות.

מנחה קבוצה צריך להיות מעין מדריך רוחני לקבוצה שלו, שיוכל לשלב את הידע והניסיון שלו כאיש מקצוע עם יכולות לגבש קבוצה תומכת במישור הרגשי. בנוסף, ואולי החשוב מכל – עליו להיות מכוון לחלוטין לדעת תורה, שכן חינוך הילדים והבית היהודי הם נדבכים מרכזיים ורגישים מאוד עבור החברה הדתית ככלל והחרדית בפרט ולא כל אחד יכול להעביר מסרים חינוכיים.