facebook youtube google

מדור אקטואליה במשפחה

איך להתמודד עם קשב וריכוז? מסקנות לא סופיות בהחלט

מאת וורד עשור 19/08/2015
תקציר:
פתרונות? אין פתרון גורף חוץ מתפילות. כל אחד צריך את ההכוונה האישית שלו בבחירת הדרך הנכונה לילד שלו וזו צריכה להיות הכוונה שפתוחה לבעיה הפרטית שלו, מכוונת ומקצועית ועם יכולות ליווי רגשי. כתבה אחרונה בסדרת הכתבות על עדויות הורים, ילדים ואנשי חינוך בנושא קשב וריכוז
איך להתמודד עם קשב וריכוז? מסקנות לא סופיות בהחלט
fotolia
ד אלול | 19.08.2015תגיות: היפרקטיבי | הפרעה | התמודדות | קשב וריכוז

ובהמשך להתקף הפסיכוטי מהכתבה הקודמת

אז א. ירדה מנושא התרופות, ועדיין מתייעצת עם חברות ואנשי מקצוע: 'את יודעת כמה פעמים עברנו חוויות כאלה עם הבן שלי?' משדלת אותה חברה אחרת (מ. – השם המלא שמור במערכת). בתור אימא לילד עם קשב וריכוז אני יכולה לומר שעברנו עם הילד גהנום עד שמצאנו את התרופה הנכונה ואת המינון הנכון, ואני מרגישה שהצלנו אותו. הוא נרגע והתחיל להשתלב בלימודים ובחברה, הרב נרגע, הכיתה נרגעה. בתור מנהלת חינוכית במוסד אני יכולה לומר שהתרופה הזו מצילה המון ילדים שלא מסוגלים להשתלב במערכת החינוך...

התאבדויות

כפי שהזהרתי בתחילת המסע – הכתבות הנ"ל לא מביאות לתשובה חד משמעית על השאלה תרופות לקשב וריכוז – כן או לא. להיפך. הן רק מבלבלות. אני כותבת אותן כי יש כאן מאבק וזה לא מאבק פרטי, זה מאבק של כל מי שיש לו ילד כזה – וזה רובנו.

בשיחה עם מישהי שמכירה את הנושא כרבנית קהילה היא ציינה שהיא מכירה 2 מקרים של בחורים שהתאבדו כתוצאה מנטילת תרופות לקשב וריכוז. והוסיף לי אדם אחר שיש יותר מכך. כמובן שהתאבדות חייבת להיות תוצאה של מכלול הרבה יותר גדול מנטילת תרופה, אולם אם יש מספר אנשים שטוענים שיש קשר בין נטילת תרופות לכך - זהו אור אדום שקשה להתעלם ממנו. (למידע נוסף בנושא נוער בסיכון - כאן)

פתרונות אלטרנטיביים

קאוצ'ינג, רכיבה טיפולית על סוסים להגברת הביטחון העצמי, טיפול בשיטת אטנגו, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בחיות, ריפוי במוזיקה, תרופות הומאופטיות, דיקור סיני, ציור, יש היום אלפי טיפולים וטיפולי טיפולים שמציעים פתרונות אלטרנטיביים לבעיית קשב וריכוז. רק לפתוח את הארנק ולהתחיל להתנסות עם הילד מה מצליח יותר ומה מצליח פחות. הוא יצטרך לחיות כמה גלגולים רק כדי שנעלה על הפתרון המתאים, ואנחנו נצטרך לשעבד את עצמנו עם משכנתא נוספת כדי להתנסות ביחד אתו. כל זה במידה ושני ההורים מוכנים ורוצים להשקיע בבחירה מסוימת, ומה כשהם חלוקים בדעותיהם? כשהם חלוקים בדעותיהם מדובר על ויכוחים שנגררים בוקר וערב על הנושא, עגמת נפש, ציפיות ואכזבות.

אז אתם רוצים בכל זאת למצוא איזה אור בקצה המנהרה? גם אני. 'תתפללי,' אמרה לי הרבנית. 'זה אולי הפתרון הכי נכון...'

ובכל זאת. אני ממליצה על התייעצות עם אנשי מקצוע שעברו הכשרה אמתית ומקיפה בנושא, ועדיף מישהו שמכיר את שתי הדרכים – את הדרך של טיפול תרופתי ואת הדרך האלטרנטיבית, ויכול ללוות את המשפחות בדרך שבה המשפחה תבחר לעצמה.

אנשים כאלה מוזמנים לחשוף את הידע שלהם והיכולות האישיות שלהם בתגובות כאן למטה...

לכתבה הראשונה

לכתבה השנייה

לכתבה השלישית

 

 

כתבות אחרות

מרכז י.נ.ר בשיתוף צעירי אגודת חב

מרכז י.נ.ר בשיתוף צעירי אגודת חב"ד בשיתוף פעולה מבורך לחיזוק הבית היהודי בישראל

מרכז י.נ.ר מקיים שיתוף פעולה ייחודי ע"י העברת קורס מדריכות כלה ונישואין לשליחות חב"ד.
מדובר בקורס ייעודי שנבנה בהתאם לצרכים המקצועיים של השליחות העושות עבודת קודש בחיזוק הבית היהודי בקהילות השונות ברחבי הארץ. הקורס שיועבר כולו בזום, יכשיר את המשתתפות להדרכה לחיי נישואין ומשפחה ויכלול חלקים עיוניים, הלכתיים ומקצועיים בשילוב מיומנויות מעשיות להדרכה רגישה לכלות המגיעות מרקעים תרבותיים שונים.  
ההכשרה נבנתה מתוך הכרה באחריות מדריכות הכלה וחשיבות המפגש עמה בראשית הקשר ההולך ונבנה. שכן למפגשי ההדרכה חשיבות משמעותית על המשך הקשר הזוגי והמשפחתי במעגל החיים.
מרכז י.נ.ר המכשיר אנשי מקצוע בתחומי ההנחייה, הייעוץ והטיפול למעלה מ 21 שנים, רואה בכך בכך זכות גדולה וחשובה.
אנו מברכים את התלמידות בברכת הצלחה ולימוד פורה,
והמשך עשיה מבורכת לחיזוק הבית היהודי.
סדנת גשטאלט בתהליכי ייעוץ זוגי

סדנת גשטאלט בתהליכי ייעוץ זוגי

סדנת גשטאלט בתהלכי ייעוץ זוגי

יועצים ומטפלים, הנכם מוזמנים לסדנא ייחודית ומרתקת בשיטת הגשטאלט. 

שיטת הגשטאלט הינה שיטה חוייתית המהוה את אחת השיטות המובילות הנמנות על הפסיכולוגיה ההומניסטית.

מהות השיטה עוסקת "בכאן ובעכשיו" ומדגישה את החוויה הרגשית כמניעה לפעולה ושינוי ומשלבת כלים פסיכודרמטיים וכלים חווייתיים כגון דמיון מודרך ושימוש במטפורות.

בסדנא יוצגו הכלים הגשטאלטיסטיים ויישומן בשדה הייעוצי והטיפולי ובתחום קדושת המשפחה. 

נגע בתופעות כגון חרדת ביצוע, קשיים ביצירת קשר קרוב, תקשורת אמפטית ופחד מהבלעות

הסדנא תועבר ע"י פרופ' ירון זיו – ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, עו"ס קליני, מטפל מוסמך בטיפול זוגי ומשפחתי בגישת הגשטאלט מטעם מכון הגשטאלט בקליבלנד ומטפל מוסמך ב CBT ומגשר

יום חמישי, ה' ניסן 18.03.21 בין השעות 16.00-21.00

אפשרות להגעה לכיתה - בהתאם להנחיות ובזום.  

לפרטים והרשמה: 02-6321612 או במייל חוזר. 

ביקוש שיא להדרכה הורית!

ביקוש שיא להדרכה הורית!

ביקוש רב להנחיית הורים

לקריאת הכתבה שהתפרסמה בכיכר השבת לחצו כאן

בשבוע האחרון צויין "שבוע המשפחה" במרכזי ההורים ברחבי הארץ.

כמדי שנה, התקיימו הרצאות, סדנאות ופעילויות במגוון רחב של נושאים.

השנה נרשמו התעניינות וביקוש שיא של אלפי הורים שלקחו חלק בהרצאות בתחום הגיל הרך, התמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, הורות לילדים בעלי צרכים מיוחדים, הורות למחוננים ועוד מגוון רחב של נושאים. בעקבות המודעות הגבוהה וההבנה שעל מנת להתמודד ביעילות עם אתגרים חינוכיים נדרש תהליך ולא רק הרצאה בודדת, נרשם ביקוש רב לקיום קבוצות הורים ברחבי הארץ בקרב המגזרים והאוכלוסיות השונות.

בנוסף לכך, עקב הקשיים שחווים הורים רבים נוכח התמודדות עם השלכות הקורונה, גם בקופות החולים נערכים להכנסת הדרכות הורים לסל השירותים במסגרת הביטוח המשלים

במרכז י.נ.ר פותחים כעת מחזור חדש בתכנית ההכשרה המבוקשת. התכנית מתקיימת באישור ובפיקוח אגף שפ"י במשרד החינוך, בחסות היחידה ללימודי חוץ של האוני' הפתוחה ובשיתוף המועצה הציבורית להורים בישראל ואיגוד מנחי הורים

תלמידי התכנית מקבלים ידע מקצועי בשילוב מיומנויות מעשיות והדרכה, ובכך מייעדים את עצמם להשתלב בתחום מבוקש המשלב שליחות ופרנסה בכבוד.

דר' אריה אשדת, רכז התכנית מסכם: "מאז ומעולם ההורות היתה המקצוע החשוב ביותר בהשקפה היהודית. החיוב ל"ושננתם לבניך" ו"למען ידעו דור אחרון" תמיד הנכיח את המשמעות המיוחדת שהיהדות מעניקה לקשר שבין הורים לילדים. היום, כבר כל העולם מבין שבכל התמודדות, ההורים במרכז, והורים צריכים ידע וכלים מקצועיים על מנת להתמודד ביעילות עם האתגרים השונים. אנו מברכים על המודעות ההולכת ומעמיקה ומזמינים את כל מי שיש בו רצון, ורקע אישי ומקצועי מתאים להצטרף אלינו להכשרה מעמיקה ומעשית". 

 

מאמר לפרשת יתרו

מאמר לפרשת יתרו

מעמד הר סיני כגילוי ומפגש

השבוע אנחנו עדים לאחד האירועים הגדולים בהיסטוריה, אולי הגדול והמשמעותי ביותר   – מעמד הר סיני.

התורה בעצמה מפרטת לנו כמה וכמה מטרות ומשמעויות לאותו מעמד נשגב. ביניהם נתינת התורה, ביסוס האמונה - בתורה, בנבואה, במשה, "לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם" ו"בַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ, ועוד, כאשר באו בכמה מקומות במקרא.

אחד הדברים הבולטים למתבונן במהותו של המעמד הזה, למדתי מרבותי לקרוא בפרשתנו "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם", וכפי שהמשיל האבן עזרא "חשוֹב, שיהיה כדמות אדם ראשו בשמים, ורגליו על הר סיני".

גופו של המעמד. ההופעה האלוקית עצמה. העובדה שהקב"ה בכלל 'פונה' לבני האדם. יש לו 'עניין' אתנו, עם העולם, הוא רוצה מעימנו, למעננו.

אנחנו כיהודים, הפנמנו את החידוש הזה שהושתת בנפשותינו מאז אותו מעמד, כמימוש מה שהחל עם "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" "כִי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו". לא לחינם ציוותה התורה בפרשת דברים "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב".

כלומר גם מבלי שנעסוק בתוכנן של עשרת הדברות, המעמד כשלעצמו, ההתייחסות שבין הקב"ה ובין האדם עומדת במרכז העניין של מעמד הר סיני. זוהי התגלות מבשרת מהפכה לישראל. לעולם. ראיתי מי שקרא לה 'החידוש של חוויית המפגש שלנו עם אלוקים' המפגש, כיוון שהקב"ה מופיע בו למען האדם.

אני רוצה להתייחס קצת לאותו מפגש. חוויית המפגש הזו מתוארת בתורה מצד אחד כמעמד מאיים, נורא ואפילו ממית, "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר  שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי", מתאר משה רבינו את ההופעה הזו, משמע שבטבעם לא אמורים היו להישאר חיים. "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת", מבקשים בני ישראל, הרי שנוכחותו והופעתו של הקב"ה מעצם טבעם אמורים לגרום לנו להתגמד, להתבטל. עד מוות.

גם הנביאים, בשנים הבאות, לא יכלו לעמוד על רגליהם מול ההופעה האלוקית, כמתואר ביחזקאל "וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל  פָּנַי".

יחד עם זה, ההופעה האלוקית מביאה איתה חיים, היא מופיעה בעולם 'למען' האדם. ההופעה הזו הרי נועדה לייצר חווייה של התייחסות כלשהי בין הקב"ה והאדם.

כיצד אם כן תתאפשר חווייה זו של הגילוי האלוקי, של 'התעניינותו' בעולם, אותו הדבר שקראנו לו 'המפגש' אם האדם איננו מסוגל לשרוד בקיום הקשר הזה.

"כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד  קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ" (דברים ד).

כלומר, החידוש הגדול הוא שהקב"ה בכבודו ובעצמו, זה שנוכחותו מפילה את האדם הוא זה שבידו האחרת, כביכול, מעמיד את האדם כדי שיוכל לעמוד מולו, "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר  שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי".

"וַתָּבֹא בִי רוּחַ וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי וַיְדַבֵּר אֹתִי " מסיים הנביא יחזקאל. "כל החולים נתרפאו כל הסומין נתפקחו" אמרו חכמים על מעמד הר סיני, כלומר מי שנוסך רוח חיים באדם על מנת שיוכל להכיל את נוכחותו הוא הקב"ה בעצמו.

וכאן הבן שואל, מה רע לו יישאר האדם באפסיותו, שלא יוכל לעמוד, שהגילוי יתנהל מול אדם נטול כח, שמוט ומפוחד, למה כל כך חשוב לקב"ה להעמיד את האדם.

דומה כי התשובה נמצאת בגופם של דברים. על מנת לקיים מפגש מלא עם דמות שאתה מעוניין לקיים עימה יחס, אתה חייב לאפשר לה להיות מי שהיא, במלוא עוז אישיותה. לו היינו חצי מתים כי אז לא היה זה מפגש עם מי שאנחנו, עם מלוא אישיותנו.

"והלכת בדרכיו", נצטווינו. אני חושב, עם כל הזהירות, שנוכל ללמוד מהדרך בה הקב"ה הופיע לעינינו, על הדרך בה ראוי שנבחר לקיים את המפגשים שלנו עם מי שאנו מעוניינים לקיים עמו מגע. נלמד לקחת את האחריות לכך שהזולת יוכל לעמוד במלוא אישיותו, כפי מה שהוא, מולנו. לא נסכים שהעליונות שלנו, בוודאי זו הנסיבתית, החלקית או המדומה, לגרום לזה שנגדנו לחוש אבוד או חסר יכולת עמידה מלאה, כמו שהוא, על עצמיותו, דעותיו, מאוויו וערכיו - מולנו. כך לא יכון 'מפגש',  אדרבה, אם נצטרך, נשתדל להגן עליו - מפנינו, מפני הדעה, הסמכות, הכלים, התבונה, הכח או כל מה שיש לנו עליו. רק כך נוכל לקיים מפגש אמיתי.

מגירות לחירות- מאמר לפרשת בא

מגירות לחירות- מאמר לפרשת בא

"ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום"

גדולי הפרשנים האריכו ליישב מדוע לא נחשב להם לגזל או לגניבת דעת.

אני מבקש להניח לרגע לעיסוק המוסרי החשוב האם ואיך היה זה מותר והוגן, ולהדהד שאלה מטרידה המרחפת על כל הסיפור הזה של שאלת כלי הכסף והזהב מהשכנים -בשביל מה. למה זה חשוב. הרי לא יעלה על הדעת שמטרת הדבר היתה פרנסתם של ישראל -גם אם הכרחית היא כשלעצמה- הלא אין מעצור לה' מהושיע ולכלכלם כאשר כילכלם במן.

כבר בברית בין הבתרים הקב"ה מונה בפני אברהם את המרכיבים של הירידה והעלייה של בניו, את העלטה הנוראה ואת הישועה שאחריה, הוא מפרט: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם", "ועבדום", "וענו אותם", וכאילו באותה חשיבות הוא ממשיך "ואחרי כן - -יצאו ברכוש גדול".

בפרשתנו בעוד משה מתנבא על דבר המכה האחרונה "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם"  בתוך הדברים מצווה הוא: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב".

 גם בתיאור היציאה "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור... ויקם פרעה לילה ויאמר קומו צאו... וישא העם את בצקו.." שום פרט שאינו חלק מתיאור הדרמה המתחוללת ברגעי חצות הלילה של אור לטו' ניסן אינו מוזכר כאן , כיאה לתיאור החיפזון. דבר אחד כן חשוב לתורה להדגיש: "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום". הלא דבר הוא.

כשאנו מקשיבים לרוח הנושבת העולה מתוך ההשתלשלות, מהביטויים שהתורה מתארת בהם את מעשי ה' במצרים, כמו: 'ניצול', 'נגיפה', "התעללתי במצרים", "אחזק את לבו למען רבות מופתי", "והפליתי" "עתה תראה אשר אעשה לפרעה", אנו מקבלים תחושה של רצון 'להכניע' 'להראות לו', ככתוב: "למען תדע כי אין כה' אלוקינו" ועוד. -"ביד חזקה יגרשם וביד חזקה ישלחם מארצו".

מאידך, כשאנו קוראים על ציווי ה' למשה "ואמרתם אליו אלוקי העברים נקרה עלינו נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לה' אלוקינו" או כשאנו קוראים על האופן בו מנסה משה רבינו 'לשכנע', כביכול, את פרעה לשמוע בקול ה' כאשר בא אליו בפעם הראשונה באמרו "פן יפגענו בדבר או בחרב" אנו מקבלים תחושה הפוכה, כזו של כניעה ובקשת רשות בפני פרעה.

בחיים, אם ישלוט אדם ברעהו לרעה ובמסגרת שליטתו בו יעבידו ויענהו, אם יחליט יום אחד לחדול מפעולתו הרעה, גם אם יעמוד במילתו ולא יענהו עוד, עם זאת את מכתו המנטלית, את חירותו, לא השיב לו, כי עדיין תלוי הוא בחסדיו ובהחלטתו של המתעלל שלא להתעלל בו עוד.

כדי להשיב לנפגע את חירותו על הפוגע לפתח הכרה בזכותו הנפרדת של הנפגע ולהפנים שאינו נתון בידיו, כי יש לו חיים משל עצמו. לשם כך על הפוגע להכיר בזכותו של הנפגע לכעס, לטינה, לדרישה לתיקון העוול.

כאשר פרעה יסיים, עם השלמת הזמן שקבע הקב"ה לעינויים של ישראל, את התעמרותו ויפסיק להעבידם בפרך, אין בכך די. אין בכך כל שינוי של סיפור עם העבדים שהיה אצלו, עדיין בכלל גרים חסרי זכויות הם בארצו, כאלה שקצב את זמן עינויים.

כדי לשנות את מצבם המנטלי כ'גרים', כאלה שלו רק ירצה המושל יהפכם שוב לעבדים, מוטל על פרעה להכיר בזכויותיהם. את זה יכול היה לעשות על ידי שהיה נותן להם לצאת למדבר לעבוד את אלוקיהם כרצונם, וכך אכן מציע לו משה בתחילה בדבר ה', "נלכה נא דרך שלושת ימים ונזבחה".

כאשר פרעה מסרב להכיר בזכות העם הזה אין די בכך שהקב"ה ישחררם בכח ובדרך נס כי אז מה שהיה היה ואין הטובה אלא מכאן ולהבא, כאמור. כדי להחזיר את מצב הגרות שהיו בו למעלתם הראשונה רצה הקב"ה שהמצרים בעצמם ישלחום, להביאם בעל כרחם לשינוי הרצון,  זה נעשה על ידי "אשר התעללתי במצרים", לשנות בהם את התודעה, את הרצון. "למען רבות מופתי בארץ מצרים" "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים", כך הרבה מופתיו עד שיכירו כל מצרים כי ה הוא המוציא את בני ישראל מארץ מצרים, והם הם הנבחרים על ידו. "בני בכורי ישראל" עד ששינו טעמם ובאו לכלל "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם".

רק כאשר המצרים מעומק שפלות מצבם ופחדם תוך כדי ה"זעקה הגדולה" "כי "אין בית אשר אין שם מת" 'לא יכלו' לסרב לבקשת האדונים-היהודים והשאילום מחמת חן גדולתם, או אז ידענו כי בא סוף המעשה לטובה כמובטח לאבינו "גר יהיה זרעך... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

 

ערב יזמות עסקית - מט

ערב יזמות עסקית - מט"י ומרכז י.נ.ר

כחלק מפעילות בקרב קהילת הבוגרים והתלמידים,
קיים המרכז ערב מרתק וייחודי בנושא של יזמות עסקית.
הערב התקיים בזום והועבר בשיתוף מט"י, במטרה להעניק ידע ומיומנויות מעשיות ליועצים ומטפלים לכניסה לשוק העבודה.
המענה היה ייחודי לתחומי ההכשרה משום שדווקא בתחום הייעוצי והטיפולי נראה כי קיים יותר קושי בשיווק ופרסום, הן בשל אופי התחום והן בשל רגישות המטפלים.
בערב השתתפו למעלה מ 400 יועצים ומטפלים, בקבוצות נפרדות לנשים ולגברים,
והנושאים שהועלו בו כללו הבנת התחום המוצע - סיפור ולא מוצר,
הצורך ביצירת חיבור פנימי,
הדרך להיות שונה וייחודי,
הגדרת חזון,
הדרך להצלחה בבניית עסק,
ותקשורת בין אישית.
, מנהלת תכניות ההכשרה במרכז מסכמת: "התכנים היו מרתקים וייחודיים לקהל היעד של המרכז. שמחנו לחבור למט"י, על מנת לתת שירות שאנו רואים בו חשוב - כלים ליציאה לשוק העבודה בתחומי ההכשרה של המרכז. חשוב לצייד את הבוגרים לא רק בידע מקצועי אלא גם במיומנויות שיסייעו להם בבניית והגדרת העיסוק המקצועי והייחודיות שלהם. אנו אנו מודים למט"י על המקצועיות והאנושיות והתרומה שלהם לערב מבורך וחשוב, כמו גם למאות התלמידים והבוגרים שלקחו חלק בערב".

"ולא יכול יוסף להתאפק"- על אחריות ותיקון מאמר לפרשת ויגש

 

עוד בקשו המפרשים להבין הכיצד זה לא שלח יוסף אל אביו לאמור עוד יוסף חי וכי הוא מלך במצרים עד לרגע זה.

וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו, כִי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי. כאן סיפר יהודה מחדש את סיפור חייו של יעקב אבינו, וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי, 'אשתי', כביכול אתה אומר, אשה אחת לו ליעקב, רחל, אם בנימין ויוסף. אלה הם פירות חיי ותקוותם, היה תוכן דבריו של עבדך אבי אלינו, האחד כבר איננו, אם ליחיד הנותר יקראנו גם הוא אסון כי אז וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה, מפעל חיי כולו לטמיון הוא יורד. למה לי עוד חיים.

וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו, בנסיבות אלה אין מפלט, ידעתי כי כך מבכר אבי לשארית חייו, אני, יהודה, אהיה לעבד תמורת חירותו של 'בנו', בנימין.

יהודה, גבר באחיו, מודה במעשיו כי כך הוא סיפור תולדות משפחתם בעיניו של יעקב כאומר אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וכפי שביטאו חכמים במדרש אגדה 'תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף' (רש"י וישב לז).

בכך הושלם תיקון העוול מתוך החיים בעצמם. לא סליחה היה מבקש יוסף, בוודאי לא נקמה. תיקון הוא שביקש.

מיד כשהושלם התיקון יותר לא יכול היה יוסף להתאפק אף לא עוד רגע אחד, מיד וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי, וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי.

הרי על העדפה זו של יעקב את יוסף, בנה של 'אשתו' רחל, שטמו האחים את מושא העדפתו למען חבֵּל בתכנית הכתרתו לבכור האחים ודחיקתם כמעשה יעקב ועשו, שחששו ממנה, כנראה, כפי דעתם. עכשיו הושלם התיקון.

2. בתוך השתלשלות האירועים אנו נחשפים לסוד גלגולו של התיקון.

הלא כאשר הציע ראובן להפיג חששו של אביו מגורל בנימין בסכנת הדרך, לאמור אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ (מקץ לב), לא קבל יעקב את דבריו ולעומתו לדברי יהודה אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים (שם מג) נעתר יעקב ושולח איתו את בנימין. הלא דבר הוא. גם קשה שהרי המחיר שיהודה משית על עצמו לאפשרות של "אם לא אביאנו" קטן בהרבה מזה שהסכין ראובן, ועוד, מה ערבון נתן יהודה בידי יעקב לקיים בו "מידי תבקשנו". כלום.

אמנם נראה כי כך היא מידתה של הערבות. האחריות. לא מחיר, לא תמורה. הרי מה יוסיף ליעקב אם יהרוג ראובן את בניו בנפש אחיו וכיבה גחלתו, וכי ישיב בכך את בנימין. לא על חינם שמו חכמים בפי יעקב 'בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית את בני וכי בניו הם ולא בני'. לא כן יהודה, סופו מלמד על תחילתו. כי לא להגדיל העונש בא, אם לא יביאנו, ודוקא בערבות שאין אחריה כלום בא לפניו. באחריות. אחריות כזו שיוצרת מציאות, לא זו שמשלמת תמורתה. בטח בי. מידי תבקשנו. ראה שאביאנו. כל אשר לי אתן בעד נפשו. בכל הקדוש והיקר אעמיד עצמי להשיבו חי. ואכן כך נהג בעת מבחן, העמיד עצמו לעבד.

מה נפלא הדבר שאחריות זו עצמה היא היא שטמנה בחובה את הסיבה להצלתו של בנימין, את התיקון. כשראהו יוסף נותן נפשו תחת נפש בנימין עבור העדפתו של אביהם, הבין כי שורש מעשה מכירת יוסף תוקן ולא יחזור עוד לעולם.

שבת שלום

למד עצמך לדבר בלשון נקיה

למד עצמך לדבר בלשון נקיה

"וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ"[1].

מעלת קדושת הדיבור

קיימת יכולת לאדם המקדש את דיבוריו, לזכות לכוחות רוחניים, שתפילותיו תהיינה נשמעות ומתקבלות בשמים ושיהיה משקל לאמרותיו, להגיע למעלה של "ותגזר אומר ויקם לך".  ביכולת האדם לרכוש מעלה זו כאשר יטהר רעיונותיו ומחשבותיו ויהיה כן ואמיתי בכל דבריו. אם יזכה לכך, כאשר יחליט בדעתו לעשות דבר מה, המקום יקיים לו הדבר ההוא[2] כאשר יאמר בפיו ברצוני שיהיה דבר זה, אי"ה אותה שעה יתקיים לו[3]. וזה פרוש הפסוק "ויקם לך", השם יקימהו כאשר תגזור[4], יקיים משאלותיך ודבריך[5].

כתב המלבי"ם[6] על הפסוק "ותגזר אומר: גם מה שתגזר בדרך גזרה כי כל הטבע תהיה נכנעת תחתיך, וכמו שגזר יהושע על השמש שתדום ואליהו שאמר "אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי" .

מהגמרא בתענית ניתן לראות מה כוחו של המקדש את דיבוריו מסיפורו של חוני המעגל:  [7] "ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא.

אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, התחילו גשמים מנטפין.. אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג.. אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים". "תנו רבנן מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל.. ותגזר אומר, אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה".

על מעלת קדושת הדיבור כותב הנביא ירמיהו "לָכֵן כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם[8]"

נראה בס"ד לפרש את הפסוק כך: "אם תשוב" אתה, ישראל, בתשובה "ואשיבך" -אקרב אותך אף אני, "לפני תעמוד" - דרגת קדושה גבוה לעמוד לפניו יתברך והכוונה לדרגת קרבה וקבלת שפע מצד הפנים ברווח ולא מאחור בצמצום. אם תוציא יקר מזולל" - אם תוציא מילים יקרות ונקיות, תסנן ותברר מילותיך עד שיחשבו משפטך יקרות, עבודת ליטוש המילים יוציא אותם מזולל- מזילותא, מרמת זילות נמוכה ותהפוך אותם ליקרות, אז "כפי תהיה" הפה שלך יהיה כפי, שאתה מברך ואני מקיים - שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה, "ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם"" - יתובון אינון לפתגמך ואת לא תתוב למטעי בתריהון[9]". פרוש המילים ישובו להיות חלק מפתגמך ושפתיך ונפשך תטהר ולא תשוב לטעות אחרי מילות הזילות.

יהא אדם מכוון לדבר בלשון נקייה

בגוף האדם ישנן שתי בריתות המכוונות זו כנגד זו, והן: [10]ברית הלשון וברית המעור (היסוד-ברית מילה), וכל זמן שהאדם שומר על לשונו בקדושה גדולה ונזהר שלא לדבר דברי איסור, הקב"ה מסייע בידו לשמור גם על קדושת היסוד. אך אם חלילה פוגם האדם בברית הלשון ומדבר בלשון לא נקיה, מסתלקת מעליו השמירה וסוף שיבוא לפגום אף בברית השנייה.

וכך כתב הזוהר על הפסוק[11]: "[12]אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" (זה בשר קדש, שכתוב והייתה בריתי בבשרכם[13]) "ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך"   "ואל תאמר לפני המלאך", דהיינו ההולך לימינו של אדם, אל תאמר דברים שאינם הגונים, אלא כל דבריך יהיו בנחת ובמשקל, מהו הטעם, כי שגגה היא, שחייב על זה קרבן שגגה. "למה יקצוף האלקים על קולך", שמפני שעוף השמים יוליך את הקול שלך, ומעמידו לפני הקב"ה".

"וחבל את מעשה ידיך", היינו על חטא הבשר, מהו הטעם, מפני שכל אדם שיש לו ברית קדש אין יכולים אותם השולטים בגיהנם להכניסו שם, ובלבד שישמור את ברית קדש, ואם לא שמר אותה מעבירים ממנו (הברית) ומשחיתים ומחבלים אותו, שזה מעשה ידיו של אדם"

כוח הדיבור הוא עיקר חיותו של האדם; [14]הדיבור  הוא עיקר נפש האדם, והוא זה שמבדיל את האדם מהדומם, הצומח והחי. הדיבור מעניק צורה ממשית  לכוח המחשבה[15]. ר' יהודה הלוי מונה למעלה מדרגת המדבר, כמדרגה בפני עצמה נפרדת ועליונה יותר, את מעלת ישראל [16]דוברי  שפת הקודש":[17]ורוממתנו מכל הלשונות".

טעם לכך מצוי, בין היתר, בעובדה שלשון הקודש היא הלשון שבה נאמרה [18]התורה, ולא זו  בלבד, אלא שהעולם כולו נברא בלשון הקודש[19], ולשון הקודש הייתה השפה הרשמית והיחידה [20]של האנושות כולה עד לדור הפלגה. הרמב"ם מסביר שקדושת השפה נובעת מהתכונה הפנימית המאפיינת אותה, והיא "נקיות" השפה. כך, למשל, אין בשפה העברית שמות לאיברי הרבייה לא הזכריים ולא הנקביים, בניגוד גמור לשפות אחרות שבהן לאיברים אלו שמות ייחודיים. כלומר, [21]שפת החול של השפה העברית, נקייה.

עד כאן הבנו את מעלת וחשיבות השמירה על לשון נקיה. ומכאן עולה השאלה, האם זוהי חובה? וכיצד ראוי לנו לדבר?

דיון בסוגיה זו מצוי בתלמוד, במסכת פסחים[22]: "אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו" דרשתו של ר' יהושע בן לוי נאמרה על הפסוק: "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו[23]". לכאורה, כדי לציין את ההפך מ"הבהמה הטהורה", צריך היה להיות כתוב: "הבהמה הטמאה", אלא שהכתוב חורג ממנהגו המקצר ומוסיף לנו שמונה אותיות רק כדי להימנע מלומר "[24]בהמה טמאה".

התלמוד מביא דרשות נוספות, שמהן ניתן ללמוד שהתורה[25] הייתה מוכנה להאריך ולהוסיף יותר כדי להימנע משימוש במילת גנאי. יתר על כן,  אם ר' יהושע בן לוי ניסח את דבריו על דרך השלילה "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו", בא רבי ישמעאל מיד אחריו ומטיל חובה לדבר בלשון נקייה: "תניא דבי ר' ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה".

 

בדרך שמנסח האדם את דבריו שם מונחת דעתו.

בתלמוד בפסחים[26] מובאות דוגמאות שלפיהן השימוש בשפה נקייה יש בו כדי להעיד על האדם. כך למשל, התלמוד מספר על שני תלמידיו של רב שישבו ולמדו, ותוך כדי לימוד, ואולי בסופו, אמר אחד לחברו שלימוד ההלכה התיש אותו כמו "חזיר", ואילו השני אמר, שהלימוד התיש אותו כמו "גדי". מאותו רגע לא דיבר רב עם התלמיד הראשון שהזכיר "חזיר", משום שלא נקט בלשון נקייה.

סיפור אחר מובא בהמשך, על אותה שאלה שנשאלה פעמיים בבית המדרש של הלל הזקן : פעם נשאלה בלשון נקייה כך: שאל ר' יוחנן בן זכאי "מפני מה בוצרין (קטיפת ענבים) בטהרה ואין מוסקין (קטיפת זיתים) בטהרה"?, ופעם בלשון שאינה נקייה: "מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה?" אמר הלל באותו הרגע,  מובטח בזה (זה שדיבר בלשון נקיה) שמורה הוראה בישראל, ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.  

מסיפור זה עולה, שמלבד היכולת של לשון נקייה להביא את האדם לקדושה, יש בה כדי להעיד על האדם היכן מונחת מחשבתו.

מנגד, המשתמש בלשון שאינה נקייה, יש לבודקו היטב, שמא פסול יש בו. כך התלמוד מביא סיפור על שלושה כוהנים שביקשו ליטול את חלקם בלחם הפנים. האחד ביקש ליטול חלק כפול, האחר ביקש ליטול חלק בגודל של "כזית" ואילו השלישי ביקש חלק בגודל של "זנב הלטאה". שימוש בביטוי זה הביא את הכוהנים לבדוק אחריו ומצאו בו שמץ פסול.

על מנת לברר מהי השפה שעלינו לאמץ בדיבורנו, נביא את מדברי ר' יונה שמחלק את הדיבור לשלושה סוגים שונים: לשון מגונה, לשון כבוד ולשון רגילה, ומורה כי על האדם לדבר בלשון של כבוד כאשר הוא לומד תורה, וגם כאשר הוא מדבר בעסקי העולם.

עוד בעניין לומדים מרבי יוסי בן קיסמה. "אמר רבי יוסי בן קיסמא[27]: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות ? אמרתי לו, בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד"

ולכאורה קשה מדוע לא הסכים רבי יוסי בן קיסמא ללכת לעירו של אותו עשיר, והלא הוא יכל לזכות את כל תושבי המקום בלימוד התורה הקדושה?! אלא הבחין רבי יוסי בן קיסמא שלא הייתה מגמתו של אותו עשיר למען הגדלת התורה והאדרתה. כמו שאמר לו, "איני דר אלא במקום תורה"

וצריך להבין, איך הבין רבי יוסי בן קסמא שמקומו של אותו אדם אינו מקום תורה? אלא, שמתוך בקשתו שאמר "רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות", ידע רבי יוסי שבמקום זה אין תורה, כי במקום של תורה, לא מדברים בראש ובראשונה על כסף וזהב, ואם הוא מציע כל כך הרבה כסף, סימן שזה מה שעומד בראש מעיניהם.

וזאת ועוד: ידוע שבמה שאדם פותח ראשון ומדבר שם הוא מונח. ראשית המחשבה מעידה על מהות האדם. אותו אדם תחילת דבורו היה כסף ומכאן למד רבי יוסי כי כל מעיניו של אותו אדם נציג המקום, הוא כסף ולכן איני דר אלא במקום תורה. רואים אנו מכאן כמה הדיבור מספר ומעיד על המחשבה ועל האדם ואדם היכן שמדבר שם הוא מונח.

 

חשיבות המילים שיוצאות מהפה

היהודי מצווה לשמור על קדושת הדיבור ולהרגיל את עצמו לשמור מכל משמר מלדבר דברים אסורים בבחינת סור מרע. באיסור של דיבורים האסורים נכללים: איסור לדבר רכילות ולשון הרע איסור לשקר "נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה[28], איסור לקלל, איסור לדבר דברי נבלה ופריצות[29], איסור לזלזל ללעוג לבוז או לצחוק ממעשה אדם[30]. אסור להוציא כל דבר מגונה מפיו[31].

לא רק בגלל ההלכה והאיסור אנו צריכים להקפיד בכך, אלא בעיקר בשל ההשלכות החמורות והתוצאות השליליות הנגרמות מדיבורים האסורים. הגמרא בשבת[32] אומרת "בעון נבול פה צרות רבות וגזירות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר[33] "על כן על בחוריו לא ישמח א-דני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה".

שואלת הגמרא: "מאי ועוד ידו נטויה, אמר רבי חנן בר אבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה".

אמר רבא בר שילא אמר רב חסדא, כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר[34] "שוחה עמוקה פי זרות", רב נחמן אמר אף שומע ושותק, שנאמר וזעום ה' יפול שם".

ומכאן שחייב האדם להשתדל לדבר דבריו בלשון נקיה, בלשון אמת ובקדושה, לדייק בכל עניין ועניין ועד כמה שניתן.

זהירות, מילים פועלות

הגמרא אומרת :"[35]אל יפתח אדם פיו לשטן". מאחר ומילים פועלות, הצירוף השלילי עשוי לגרום ליצירת מציאות שלילית לפי תיאור המשפט. לעומת זאת, במקום אחר, בפן החיובי אנו מוצאים "[36]אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך". ברכה שנאמרת אפילו ע"י אדם פשוט, המילים פועלות לפי תוכנן. אפילו שיחה פשוטה ללא כוונה נרשמת ונשמרת ועשויה להיות בעלת כוח השפעה. ניתן לראות זאת מהפסוק "[37]כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עייפה ודרך על במתי ארץ י-ה-ו-ה א-ל-ה-י צבאות שמו"  על הפסוק זה "אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה"[38]

הרב וולבה[39] מסביר:  הזהיר כאן את האדם מחמת היותו עתה כאן בזה העולם השפל ואינו רואה ומשיג הבניין או ההריסה ח"ו הנעשים בעולמות מכל דיבור ודיבור שלו, ויכול להעלות על דעתו ח"ו לומר במה נחשב דיבור ושיחה קלה שתפעול שום פעולה ועניין בעולם.. אבל ידע נאמנה שכל דיבור ושיחה קלה שלו לכל אשר יבטא בשפתיו לא נאבד ולא הולך לבטלה... והוא אשר אמרו חז"ל אפילו שיחה קלה שבין איש ואשתו מגידין לו בשעת הדין, כלומר: רק בשעת הדין בעולם האמת מגידים לאדם עד היכן מגיע כחה של שיחה קלה שדיבר בהיותו זה העולם".  

לסיכום: ידע האדם את מעלת הדיבור, חשיבותו וכוח השפעתו. ויזהר בלברור את כל מילותיו בבחינת "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר, ערוות דבור", כפי שאמר [40]רבי שמואל בר נחמן: ערות דיבור זה נבול הפה ובכך יהיו בס"ד מעשיו רצויים.

 

 

 


[1] איוב,(פרק כב פסוק כח). "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר"

[2] מצודת דוד,(איוב פרק כב פסוק כח).

[3] ר' יוסף קרא,(איוב פרק כב פסוק כח).

[4] פירוש המענה,ר' משה קמחי,(איוב פרק כב פסוק כח).

[5] רשב"ם, ,(איוב פרק כב פסוק כח).

[6] מלבי"ם,(איוב פרק כב פסוק כח).

[7] תלמוד בבלי תענית כג א

[8] ירמיהו,(טו יט).

[9] שם,רש"י.

[10] ספר היצירה,(פרק א משנה מ"ג).

[11] זהר חדש (שיר השירים כד).

[12] קהלת,(פרק ה פסוק ה).

[13] בראשית, (פרק י"ז פסוק י"ג) "הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם".

* מאמר מבוסס על עו"ד  אלישי בן יצחק דף השבוע פרשת נוח תשע"ח, מספר 1241. הפקולטה למדעי היהדות אוניברסיטת בר אילן.

[14] הרב חיים מוולאזין, נפש החיים, שער ב, פרק יד

[15] ראו הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, כרך ב, אגרת תשעח: "בעניין היחש של ההשגות המופשטות עם פרטי המעשים, המשל היותר טוב בזה הוא היחש של הגילוי הנשמתי של האדם בכללו, בדיבורו המתחלק למבטאים ולאותיות, שהם נושאים בקרבם את התכונה הרוחנית של המחשבה אע"פ שעצם המחשבה במקוריותה היא נשגבה מכל מבטא והגיון קולי, מ"מ הערך של המחשבה אל הדיבור הוא ערך עצמי, ואנו רואים שהדיבור מברר לפעמים ג"כ את המחשבה, ובאמת הדיבור הוא המחשבה הגופנית".

[16] רבי יהודה הלוי, הכוזרי, מאמר ראשון, פסקאות כז-מב.

[17] ברכת קדושת היום בתפילת שבע לשלוש רגלים.

[18] בבלי ברכות יג, א, בבלי סנהדרין כא, ב.

[19] בראשית רבה, פרשה יח, ו; מדרש תנחומא, פרשת נח, יט.

[20] תלמוד ירושלמי מגילה א; מדרש תנחומא, פרשת נח, יט; מהר"ל גור אריה – בראשית, יא, א

[21] רמב"ם מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק ח.

[22] פסחים,(דף ג ע"א).

[23] בראשית,(פרק ז פסוק ב).

[24] חלק מפרשני התלמוד תהו בעניין זה, שכן מצינו שבמקומות אחרים בתורה מופיע הביטוי "בהמה טמאה", מדוע א"כ לא נשמר עיקרון זה גם במקומות אלו? הריבב"ן (ר' יהודה בן בנימין ענו ( סבר, שהכתוב הראשון, שנועד ללמדנו על חובת השימוש בלשון נקייה, מופיע בפרשתנו, ואילו ביתר המופעים נקט לשון "טומאה" משום דרך קצרה; המאירי ומהר"ם חלואה סברו כי במקום שמדובר בהלכה יש לנקוט בלשון חדה וברורה, ולכן כדי להרחיק מאיסור ניתן להשתמש במילת גנאי; הר"ן ופירוש נוסף של המאירי עומדים על כך, שהדרישה מנח הייתה לאסוף בהמות שלא נעשתה בהן עבירה; ר' יונה הסביר שבתקופת נח עדיין לא הייתה קיימת החלוקה של בהמה טהורה ובהמה שאינה טהורה, וחלוקה מעין זו אנו מוצאים רק לאחר מתן תורה. ראו ר' יונה, שערי תשובה, שער שלישי, פסקה רל.

[25] פסחים דף ג ע"א: "רב פפא אמר תשע שנאמר (דברים כג, יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה.  רבינא אמר עשר וי"ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה שנאמר )שמואל א כ, כו( כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור.

[26]  פסחים,(ג ע"א).

[27] מסכת אבות,(פרק ו משנה ט).

[28] תהלים,(לד יד).

[29] מהפסוק "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר" )ויקרא רבה כד,ז) דרשו חז"ל שיש להימנע גם מ"ערוות דיבור", היא ניבול פה. "אמר רב חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנום." תלמוד בבלימסכת שבתדף ל"ג, עמוד א' הרמח"ל כותב "שניבול פה הוא ערוותו של הדיבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר ענייני הזנות". מסילת ישרים פרק י"א.

[30] פרקי אבות,(פרק ד משנה ג), "הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם"

[31] "אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו" בבלי מסכת פסחים,(דף ג', עמוד א').

[32] בבלי, (שבת לג א).

[33] ישעיה,(ט טז).

[34] משלי, פרק כב פסוק יד), "שוחה עמקה פי זרות זעום י-ה-ו-ה יפול [יפל] שם"

[35] ברכות יט ע"א, ס ע"א; כתובות ח ע"ב. כך למשל, המגן אברהם פוסק שאין נכון לומר וידוי של מיתה קודם השינה, שלא לפתוח פה לשטן (ראו: מגן אברהם, אורח חיים, סימן רלט, סק"ז(.

[36] בבלי, מגילה,(טו ע"א).

[37] עמוס,(פרק ד פסוק יג.(

[39] הרב שלמה וולבה, עלי שור – חלק שני, מערכת האדם, פרק ד, עמ' לה.

[40] ירושלמי,(כד ז).

פרשת וישלח

פרשת וישלח

יתכן שהם קבלו את הנזיפה של אביהם על הכשל המוסרי שבמעשיהם ויתכן שלא. התורה, באופן בולט, לא מתייחסת להיבטים הללו. נראה שיש סוגיה מרכזית אחרת שאנו מתבקשים ללמוד מכאן.

אנחנו יודעים שיעקב אבינו לא חזר בו מדעתו, שהוא ראה במעשה ההרג והפרת הברית פגם מוסרי. לפני מותו הוא מקלל את כעסם "ארור אפם כי עז", הוא מכנה את פועלם "כלי חמס מכרותיהם" הוא מדלג עליהם בהעברת המלכות ליהודה. אבל בפרשתנו, הסיום הפתאומי של הדין ודברים, השתיקה הזו, מקנה את הרושם שהוא מקבל את העמדה הנפשית שמובעת בדבריהם, במידת מה. אולי הוא ראה בעמדה הנפשית הזו כמי שיש בה אמת עבור עתידם, גם אם לא כמצדיקה את מעשיהם.

אחת התופעות הנפוצות אצל אנשים הנתונים במערכות יחסים של אלימות ותוקפנות מצד בני זוגם הינה התודעה הנרכשת כאילו אני האשם בהתקפות של הדמות האלימה. שמתפקידי להרגיע את פחדיו או לחילופין לגרום לו שירצה להפסיק עם ההתנהגות שלו. במילים אחרות, לדאוג לאגו שלו, שלא יהיה פגוע. הנתון לאלימות רגיל לצפות לחסדיו של המתעלל, להתלונן על מצבו ולהכניע את רוחו הנמוכה.

כחלק מתהליך של טיפול באלימות מכוונים המטפלים להגביר את הביטחון של הנפגע. במסגרת זו הקרבן לומד לחדול מקבלת התפקיד של בולם האלימות ולפתח כושר עמידה וחוסן להשתחרר מתחושות האשם ולקיחת האחריות על מצב רוחו של הפוגע וממילא על תגובותיו.

חבל דק הוא שמפריד בין יציאה לחירות לבין הצטרפות כוחנית למעגל האלימות.

יש ואחרי שהם נחשפים לגילוי, המרעיש עבורם, שאינם חייבים לצמצם את קיומם, כפי שהורגלו, על מנת שזולתם, הפוגע, במקרה הזה, לא יפגע, הם מתבלבלים ומתחילים לאמץ את אומנותו של בן זוגם ומול מה שבעבר היו מגיבים לו בהיענות לגחמותיו של הפוגע, או בתחנונים להסכמתו, מעתה הם אוזרים אומץ ומפתחים מערכת של תגובה, כוחנות, חוסר התחשבות, העלבה, נקמה. אלימות נענית באלימות. תג מחיר.

הבעיה בתג מחיר, מעבר לעובדה שאנו יורדים נמוך ונותנים לאלימות לנצח, כשאנו פועלים בניגוד לאופי ולערכים שלנו, אנו גוזרים על עצמנו לחיות בניגוד למי שאנחנו. וכך אם בעבר האלים ניסה דרך הכוח לצמצם את חירותנו, להפעיל אותנו, להפחיד ולשלוט בנו, הרי שמעתה הוא גם ימשול באמות המידה המוסריות שלנו, הוא יגרום לנו לחיות בניגוד לאמונתנו ולאופיינו, לחיות את החיים שלו, את אלה שלא הייתי רוצה לחיות. נשארתי בעמדה הנפשית של המוכה.

בחבל הדק הזה, אחד הדברים המרכזיים הינו ההפנמה שאנו חותרים ליציאה פנימית לחירות. חירות כזו שבה אני יודע בעצמי שיש דברים שאני לא מסכים שיקרו. אני מבין שהם לא ייתכנו בשום מחיר שבעולם. אני לא מספסר בהם. לא מנהל סביבם דיון. אני מוציא את האפשרויות הללו מהמשוואה.

אני לא מצפה לאישורו של האלים. גם לא חשוב לי לשכנע אותו בצדקתי או באשמתו. אמירות העוצמה והחירות מופנות אל עצמנו פנימה. אמירות ה'לא עוד', אינם מכוונים לאזנו של האלים, ולא לאישורו. הם מכוונים אל עמדתנו המוסרית, הפנימית, אל העמדה הנפשית שלנו. אנו זוקפים קומה, עורכים מחשבה, אלה חיים אני מאחל לעצמי, האם אני מוכן שיכו אותי, שיתעללו בי, שישפילו אותי.

באופן פרדוכסלי, בן חורין אמתי נעשה מסוגל דווקא להקשיב לכך שיתכן והאלימות של בן זוגו מונעת מכאב או מצוקה, אבל כל זה הופך להיות לא ממין העניין, אני יודע בבירור, לי לא מרביצים. אותי לא משפילים. אין מצב.

יעקב אבינו עוד יבוא עמם חשבון בבוא העת על צדקת מעשיהם. עכשיו הם מדברים על אותה עמדה נפשית שאינה מהווה בהכרח הצדקה ישירה למעשיהם. אותה אמת מוסרית פנימית, המהדהדת ומקרינה: "הכזונה יעשה את אחותנו".

שבת שלום

תגובות

כל התגובות

אריאל פייביש 18/07/2016 23:48
שלום וברכה. אני בוגר בהנחיית הורים, מורה לחינוך מיוחד, (BED) קראתי את מסק הכתבות, אני מזדה עם הכאב בדבר הראטלין והדילמה, אומנם אני מסתייג מסוג הכתבה הבנויה מסיפור על א' או על ר'. נושא זה צריך להיות מחקרי ואקדמי. אני יכול לומר שיש מגוון רמות של ADHD. יש ילדים ברמה נמוכה, שבעזרת אימון, הכוונה וכד' זה יספיק, ויש ילדים שללא כדור הם נראים שיכורים, ואתם מוזמנים אלי לכיתה... חשוב לדעת שרוב האסירים (נבדק מחקרית) אובחנו כADHD ולקויי למידה שלא טופלו היטב. לכן לרוב הראטלין למינהו מציל חיים. כמובן שהוא לא מספיק, ילד עם ADHD זקוק להבניה של גבולות משום שזה חסק לו, הוא זקוק לדברים ברורים (הורות בשיטת ההוראה מתקנת). למעשה כל הורה צריך לבחון אם הוא מתאים למערכת מבחינה תפיסתית. מניסיוני כשר יש שיתוף פעולה מגיעים לתוצאות טובות. כאשר אין שיתוף פעולה, המערכת מתייאשת מהילד, ואילו ההורים כועסים על המערכת. והילד נופל בין הכיסאות. לגבי תחלופה לראטלין קשה לומר בברור מה יש. אני יכול להציע ביו פידבק, לויסות ושליטה ריגשית, אני יכול להמליץ על נוירו פידבק אצל מומחים בתחום. יש לי תגובות טובות על שילוב של ריפוי סיני, הפותח זרימת דם תקינה במוח בשילוב צמחים של חברת פרנרום. אשמח לעמוד בקשר ולעזור. אריאל פייביש asfaibish@gmail.com פל' 0527631465

רוצה לקבל עדכונים ממגוון התוכן של מרכז י.נ.ר?