facebook youtube google

תגית הפרעה

איך להתמודד עם קשב וריכוז? מסקנות לא סופיות בהחלט
fotolia

איך להתמודד עם קשב וריכוז? מסקנות לא סופיות בהחלט

ובהמשך להתקף הפסיכוטי מהכתבה הקודמת

אז א. ירדה מנושא התרופות, ועדיין מתייעצת עם חברות ואנשי מקצוע: 'את יודעת כמה פעמים עברנו חוויות כאלה עם הבן שלי?' משדלת אותה חברה אחרת (מ. – השם המלא שמור במערכת). בתור אימא לילד עם קשב וריכוז אני יכולה לומר שעברנו עם הילד גהנום עד שמצאנו את התרופה הנכונה ואת המינון הנכון, ואני מרגישה שהצלנו אותו. הוא נרגע והתחיל להשתלב בלימודים ובחברה, הרב נרגע, הכיתה נרגעה. בתור מנהלת חינוכית במוסד אני יכולה לומר שהתרופה הזו מצילה המון ילדים שלא מסוגלים להשתלב במערכת החינוך...

התאבדויות

כפי שהזהרתי בתחילת המסע – הכתבות הנ"ל לא מביאות לתשובה חד משמעית על השאלה תרופות לקשב וריכוז – כן או לא. להיפך. הן רק מבלבלות. אני כותבת אותן כי יש כאן מאבק וזה לא מאבק פרטי, זה מאבק של כל מי שיש לו ילד כזה – וזה רובנו.

בשיחה עם מישהי שמכירה את הנושא כרבנית קהילה היא ציינה שהיא מכירה 2 מקרים של בחורים שהתאבדו כתוצאה מנטילת תרופות לקשב וריכוז. והוסיף לי אדם אחר שיש יותר מכך. כמובן שהתאבדות חייבת להיות תוצאה של מכלול הרבה יותר גדול מנטילת תרופה, אולם אם יש מספר אנשים שטוענים שיש קשר בין נטילת תרופות לכך - זהו אור אדום שקשה להתעלם ממנו. (למידע נוסף בנושא נוער בסיכון - כאן)

פתרונות אלטרנטיביים

קאוצ'ינג, רכיבה טיפולית על סוסים להגברת הביטחון העצמי, טיפול בשיטת אטנגו, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בחיות, ריפוי במוזיקה, תרופות הומאופטיות, דיקור סיני, ציור, יש היום אלפי טיפולים וטיפולי טיפולים שמציעים פתרונות אלטרנטיביים לבעיית קשב וריכוז. רק לפתוח את הארנק ולהתחיל להתנסות עם הילד מה מצליח יותר ומה מצליח פחות. הוא יצטרך לחיות כמה גלגולים רק כדי שנעלה על הפתרון המתאים, ואנחנו נצטרך לשעבד את עצמנו עם משכנתא נוספת כדי להתנסות ביחד אתו. כל זה במידה ושני ההורים מוכנים ורוצים להשקיע בבחירה מסוימת, ומה כשהם חלוקים בדעותיהם? כשהם חלוקים בדעותיהם מדובר על ויכוחים שנגררים בוקר וערב על הנושא, עגמת נפש, ציפיות ואכזבות.

אז אתם רוצים בכל זאת למצוא איזה אור בקצה המנהרה? גם אני. 'תתפללי,' אמרה לי הרבנית. 'זה אולי הפתרון הכי נכון...'

ובכל זאת. אני ממליצה על התייעצות עם אנשי מקצוע שעברו הכשרה אמתית ומקיפה בנושא, ועדיף מישהו שמכיר את שתי הדרכים – את הדרך של טיפול תרופתי ואת הדרך האלטרנטיבית, ויכול ללוות את המשפחות בדרך שבה המשפחה תבחר לעצמה.

אנשים כאלה מוזמנים לחשוף את הידע שלהם והיכולות האישיות שלהם בתגובות כאן למטה...

לכתבה הראשונה

לכתבה השנייה

לכתבה השלישית

 

 

חיובי ושלילי בתרופות לקשב וריכוז - כתבה שלישית בסדרה
fotolia

חיובי ושלילי בתרופות לקשב וריכוז - כתבה שלישית בסדרה

ונחזור לחיים: לאחר שהפסיק את נטילת הכדורים וסיים את שנת הלימודים בתנאי הישרדות שטח הוא יצא לחופש. זאת לאחר שבשיחה עם המנהל של הת"ת שלו המנהל המליץ בחום על טיפול תרופתי. "אין סיכוי שהוא יצליח בשום מוסד שבו לומדים 8 שעות ביום ללא טיפול תרופתי, הוא יתייאש מהר ויעזוב." ההשלכות של נשירה כזו במגזר החרדי הן נוראות. מדובר בילדים שמסתובבים ברחובות חסרי מעש ובדרך כלל הם גם עוזבים את הדת וחשופים לכל המרעין בישין שקיימים ברחוב הישראלי.

לאחר התייעצות נוספת עם עובדת סוציאלית מקצועית החליטו ההורים לנסות שוב לעודד את הילד לקחת את המרשם של הקונצרטה שבועיים לפני פתיחת הלימודים, כדי לתת לגוף להתרגל. (וזה המקום להפנות למומחי י.נ.ר שעונים לשאלות בפורום הורים וילדים בתחומי קשב וריכוז - כאן ולמומחים בפורום העונה לשאלות בנושא נוער בסיכון כאן

התקף פסיכוטי של חרדה

זה קרה לילה אחד, מספר ימים לאחר שחיים לקח את התרופה שלו. האימא מספרת שהוא הקים אותה ב12 בלילה רועד כולו ועם דפיקות לב מואצות, הוא נראה מוטרד. 'מה קרה לך?' שאלה אותו אימא שלו, אבל לחיים היה מאוד קשה להסביר מה הוא חווה. (לילדים, גם כשהם נערים, קשה להם להסביר את עצמם מילולית ובמיוחד לילדי קשב וריכוז). לאחר זמן מה הוא אחז את אימא שלו בייאוש ובפחד 'אני לא נרדמתי ואני לא חולם, אני מרגיש שאני הולך למות, אני מרגיש שלוקחים אותי, ששואבים אותי' (את ההסבר הזה היא הצליחה להוציא ממנו לאחר דיבוב אינטנסיבי). אימא של חיים העירה את אבא שלו ושניהם צפו בתופעה שמעולם לא נחשפו אליה, הילד היה בטוח שהוא עומד למות. הוא רעד כולו, הוא בכה, הוא נפרד מהם בכל דרך אפשרית, ביקש שיעשו דברים לעילוי נשמתו.. "זו הייתה אחת החוויות המזעזעות ביותר שקרו לי" מספרת א. ברוב ייאושם (ומבלי לדעת מה זו התופעה הזו ולמה היא מתרחשת) הם נסעו לשירותי רפואה דחופה באמצע הלילה. רק ברכב כשא. חשבה על כך שעומדים לשאול אותה אם הילד לוקח תרופות על בסיס קבוע עלה בדעתה של א. שאולי התופעה הזו היא סימפטום של אי התאמה של התרופה שהילד נוטל לילד.

זו איכות חיים של בני אדם?

כן. פסק הפרמדיק. זה מאוד יכול להתאים לעובדה שהילד נוטל תרופה לקשב וריכוז. זה גם כתוב בדף המצורף לתרופה, אלא שרוב האנשים מעדיפים להתעלם מכך, מפני שהשמועה אומרת שזה לא קורה הרבה. האמנם?

בשיחה עם פסיכיאטר הוא אכן אישר שלפעמים מינון לא מתאים של קונצרטה וכיו"ב עלול להחריף תופעות נפשיות שכבר קיימות (והן קיימות בידוע אצל ילדי ונערי קשב וריכוז) כגון חרדה, דיכאון, חוסר יציבות רגשית ועוד.

אביו של חיים (שכבר קודם הביע התנגדות לכל הנושא של התרופה) חתך באחת. 'אל תדברי אתי יותר על זה, ואל תביאי לי אנשי מקצוע שינסו לשכנע אותי, אני לא מוכן לחיות ככה ולא מוכן שהבן שלי יעבור את החוויה הזו יותר לעולם!'. פסק.

(המשך יבוא...)

לכתבה הבאה בנושא (רביעית) איך להתמודד עם קשב וריכוז - מסקנות לא סופיות בהחלט

לכתבה הראשונה בנושא 

לכתבה השנייה בנושא

לכתבה השלישית בנושא

תופעות הלוואי שתרופות לקשב וריכוז גורמות
fotolia

תופעות הלוואי שתרופות לקשב וריכוז גורמות

קשב וריכוז היפר (ADHD)

אפרים היה ילד שובב. הוא מעולם לא התעניין בלימוד, הוא היה משתולל, מטפס, רץ, בורח מהשיעור, מפריע למורה ולא נותן לה להעביר את השיעור – בקיצור מופרע אמתי.. אימא שלו לקחה אותו לכל מיני מבדקים, לבסוף (אבל ממש בסוף) בגיל 13 בערך היא השלימה עם זה שהוא ADHD והחלה לתת לו מינונים של קונצרטה.

'האם הקונצרטה עזרה לו?' 'כן, בהחלט'. טוענת א. (השם שמור במערכת). הוא היה ילד לא מוצלח בלימודים. את יודעת מה זה להיכשל שוב ושוב בכל מבחן שאת עושה?

התנסות בתרופה

נחזור לחיים – הילד השקט שלא מצליח להתרכז. ההורים החליטו לקחת אותו (לאחר ויכוחים לא מעטים – ועל כך כנראה בכתבה נפרדת) לנוירולוג כדי שייתן לו כדורים שיצליחו אותו בלימודים. הרופא נתן לו מינון מסוים, (אני מקווה שכולם מבינים שזה תהליך ארוך שכולל תורים, נסיעות, ויכוחים בין בני הזוג, ניסוי ותעיה – כן?) והילד יצא לדרך. לא. זה לא עזר בכלום. הם חזרו לרופא בחזרה כדי לקבל מינון חזק יותר. הרופא התפלא שאחד מההורים מתנגד לתרופות. למה? ככה. יש גם רופאים שמתנגדים לתת לילדים ריטלין או קונצרטה. הנוירולוג הקודם זעם על כך שמאות אלפי תרופות קונצרטה וריטלין נמכרות בכל חודש בכל בתי המרקחת בארץ. הוא שלח את הילד למיפוי מוח (!!!) כדי לשלול סרטן רק כדי להפחיד את ההורים ולהרתיע אותם מהמשך טיפול תרופתי. אז ההורים הגיעו לרופא הזה (לאחר ויכוחים סוערים ביניהם – זוכרים?). לפורום מומחי י.נ.ר בנושא הורים וילדים (ובעיות קשב וריכוז) 

הילד סובל מתופעות לוואי

הוא ניסה את המינון הגבוה פעמיים שלושה והפסיק. לא התאים לו תופעות הלוואי שכללו בחילות, מצב רוח ירוד, חוסר תאבון וחוסר יכולת להירדם. הוא גם לא הרגיש שיפור בכיתה וממילא אחד ההורים נרתע מכל העניין וכך זנח את הנושא והמשיך אל סבלותיו.

קונצרטה ודיכאון

'אני לא יודעת למה לא אמרו לנו את זה קודם (אומרת א. אמו של הילד עם הADHD) – אבל למרות שהבן שלי הצליח פתאום בלימודים וכל הקיר שלו עטור פרסים על כך שהוא עוזר לאחרים פתאום עם הלימודים (!!!) ההתנהגות שלו הייתה לא טובה, וזה רק הלך והחריף. הלכתי אתו למכון שילווה אותנו בתהליך והם הפנו אותנו לפסיכיאטר שיאבחן אם יש לו דיכאון. הפסיכיאטר אכן אבחן דיכאון אצל הילד וטען בפנינו שזו תופעה ידועה אצל ילדים ונערים שנוטלים קונצרטה! הפתרון של הפסיכיאטר היה לתת לנו כדור נגד דיכאון. הוא אומר שאין לה תופעות לוואי, אז עכשיו אנחנו נותנים לו קונצרטה וכדור שימנע את הדיכאון שהקונצרטה גורמת.. 

לקריאת הכתבה הראשונה בנושא...

כתבה שלישית בנושא

כתבה רביעית בנושא

אובססיבית או בגלל שאמא שלך כפייתית

אובססיבית או בגלל שאמא שלך כפייתית

תואילו לסלוח לי על ההערה, אבל עד היום, המילה "כפייתיות" הייתה שייכת אצלי לסוג המילים החביבות – אינטליגנטיות, כזאת, שאפשר וכדי לשלוף אותה מאמתחת המילים ה"מבריקות", המשתלבות היטב בכל שיחה, מילים שנשמעות מצוין, ואת משתמשת בהן כשאת רוצה להרשים מישהו. את אומרת, למשל:  "הו, אמא שלי ממש כפייתית בכל מה שקשור לסדר וניקיון", והנה הכנסת פן לשוני מתוחכם, המתאר באופן נמלץ ומדעי את המקור הביתי המצוחצח בו גדלת.

או, אחרי חבילה אחת של שוקולד, את מקוננת בפינוק: "אני ממש אכלנית כפייתית" ומרגישה שאולי את לא רזה במיוחד, אבל בהחלט יש לך אוצר מילים עשיר. ולפעמים, סתם, את אומרת לחברה: "הדבר הפך אצלי לאובססיה", במקום להגיד שהדבר מעסיק אותך רבות. אכן כן, "כפייתיות" וגם "אובססיה" הן מילים המיועדות, לכאורה, לתיאורים משובבים על הדודה שולה, המטורפת אחרי ניקיון וסדר, שאינה מצליחה להירדם אם יש מזלג אחד שאינו רחוץ בכיור החלבי. דודה שולה שהחולצות והמגבות בארונות שלה מועמדות לפרס הסרגל הישר ביותר, שאפשר לאכול אצלה מהרצפה בלי שום הגזמה, שהספה שלה צריכה להיות בקו ישר הנראה רק לה, בין השטיח למרצפת השמאלית. דודה שולה המצחיקה הזאת, שכאשר היא הולכת לבית מלון, הגרביים שלה חייבים להיות במגירה הימנית בדיוק כמו בבית.

אנשים מסודרים עד שאפשר להשתגע, אנשים שפנקסי הצ'קים שלהם הם מחזה משובב של כתיבה תמה ומאוזנת, מכונים על ידינו "כפייתיים" ומושכים אליהם חצי הומור. קורבנותיה הרבים של מחלת הOCD: הפרעות חרדה כפייתיות טורדניות – סובלים. מאד. הכפייתיות שלהם א י נ ה נושא להתבדחות, לפחות לא בשבילם. אותן מחשבות טורדניות, שאינן בשליטתם כלל, פולשות אל מוחם ומסתחררות בו, אינן מרפות ודורשות התנהגות מסוימת, הנתפסת אצל הצופה מהצד כהתנהגות טיפוסית של חולי נפש: טקסים מטקסים שונים ומשונים, לעיתים ארוכים. לעיתים מוזרים, ותמיד, אבל תמיד, מייגעים ומיותרים.

מקורה של הפרעה חמורה זאת הוא במחשבות אבסורדיות, מביכות או מפחידות המתרוצצות בראש במעגל אין סופי וגורמות לבעליהן להיות מ ו ח ר כ  י ם לנהוג בצורה מסוימת, כמו למשל, להיכנס דרך הדלת ואז לחזור שתי פסיעות אחורנית, ושוב להיכנס, על רגל אחת. לספור עד עשר בין מילה למילה שהם קוראים, לשטוף את ידיהם אחרי שנגעו בדבר מה "מזוהם" ונושא חיידקים כמו כסף, מפתחות, ידית של דלת, או כל רעיון אחר שיעלה במוחם, ולחזור ולשטוף, תוך התעלמות מוחלטת מכך שהן כבר יבשות, סדוקות, ואפילו מדממות. שני אחוזים מכל האוכלוסייה סובלים מהפרעות אלו. בירושלים, מסתבר, יש ארבעה עשר אלף אנשים שכאלו. בארצות הברית ארבעה מליון וחצי. עד לפני עשרים וחמש שנה, נכללה המחלה בין מחלות הנפש השונות. החרדות והפוביות היו מתפרשות כהתנהגות נוירוטית. אולם כיום יודעים שזוהי מחלה נוירולוגית בלבד. לא מחלת נפש אלא "מחלת מוח", אם אפשר לקרוא לזה כך. כאשר מקור הבעיה הוא בראש, במחשבות. טיפול ביהביוריסטי-קוגניטיבי מחזיר תוך זמן קצר את המטופל לתפקוד תיקני.

הכתבה משוייכת לקורסים תעודה | פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית - CBT