ונחזור לחיים: לאחר שהפסיק את נטילת הכדורים וסיים את שנת הלימודים בתנאי הישרדות שטח הוא יצא לחופש. זאת לאחר שבשיחה עם המנהל של הת"ת שלו המנהל המליץ בחום על טיפול תרופתי. "אין סיכוי שהוא יצליח בשום מוסד שבו לומדים 8 שעות ביום ללא טיפול תרופתי, הוא יתייאש מהר ויעזוב." ההשלכות של נשירה כזו במגזר החרדי הן נוראות. מדובר בילדים שמסתובבים ברחובות חסרי מעש ובדרך כלל הם גם עוזבים את הדת וחשופים לכל המרעין בישין שקיימים ברחוב הישראלי.
לאחר התייעצות נוספת עם עובדת סוציאלית מקצועית החליטו ההורים לנסות שוב לעודד את הילד לקחת את המרשם של הקונצרטה שבועיים לפני פתיחת הלימודים, כדי לתת לגוף להתרגל. (וזה המקום להפנות למומחי י.נ.ר שעונים לשאלות בפורום הורים וילדים בתחומי קשב וריכוז - כאן ולמומחים בפורום העונה לשאלות בנושא נוער בסיכון כאן
התקף פסיכוטי של חרדה
זה קרה לילה אחד, מספר ימים לאחר שחיים לקח את התרופה שלו. האימא מספרת שהוא הקים אותה ב12 בלילה רועד כולו ועם דפיקות לב מואצות, הוא נראה מוטרד. 'מה קרה לך?' שאלה אותו אימא שלו, אבל לחיים היה מאוד קשה להסביר מה הוא חווה. (לילדים, גם כשהם נערים, קשה להם להסביר את עצמם מילולית ובמיוחד לילדי קשב וריכוז). לאחר זמן מה הוא אחז את אימא שלו בייאוש ובפחד 'אני לא נרדמתי ואני לא חולם, אני מרגיש שאני הולך למות, אני מרגיש שלוקחים אותי, ששואבים אותי' (את ההסבר הזה היא הצליחה להוציא ממנו לאחר דיבוב אינטנסיבי). אימא של חיים העירה את אבא שלו ושניהם צפו בתופעה שמעולם לא נחשפו אליה, הילד היה בטוח שהוא עומד למות. הוא רעד כולו, הוא בכה, הוא נפרד מהם בכל דרך אפשרית, ביקש שיעשו דברים לעילוי נשמתו.. "זו הייתה אחת החוויות המזעזעות ביותר שקרו לי" מספרת א. ברוב ייאושם (ומבלי לדעת מה זו התופעה הזו ולמה היא מתרחשת) הם נסעו לשירותי רפואה דחופה באמצע הלילה. רק ברכב כשא. חשבה על כך שעומדים לשאול אותה אם הילד לוקח תרופות על בסיס קבוע עלה בדעתה של א. שאולי התופעה הזו היא סימפטום של אי התאמה של התרופה שהילד נוטל לילד.
זו איכות חיים של בני אדם?
כן. פסק הפרמדיק. זה מאוד יכול להתאים לעובדה שהילד נוטל תרופה לקשב וריכוז. זה גם כתוב בדף המצורף לתרופה, אלא שרוב האנשים מעדיפים להתעלם מכך, מפני שהשמועה אומרת שזה לא קורה הרבה. האמנם?
בשיחה עם פסיכיאטר הוא אכן אישר שלפעמים מינון לא מתאים של קונצרטה וכיו"ב עלול להחריף תופעות נפשיות שכבר קיימות (והן קיימות בידוע אצל ילדי ונערי קשב וריכוז) כגון חרדה, דיכאון, חוסר יציבות רגשית ועוד.
אביו של חיים (שכבר קודם הביע התנגדות לכל הנושא של התרופה) חתך באחת. 'אל תדברי אתי יותר על זה, ואל תביאי לי אנשי מקצוע שינסו לשכנע אותי, אני לא מוכן לחיות ככה ולא מוכן שהבן שלי יעבור את החוויה הזו יותר לעולם!'. פסק.
(המשך יבוא...)
לכתבה הבאה בנושא (רביעית) איך להתמודד עם קשב וריכוז - מסקנות לא סופיות בהחלט
לכתבה הראשונה בנושא
לכתבה השנייה בנושא
לכתבה השלישית בנושא