facebook youtube google

תגית בחירה

גלות וחורבן בבית היהודי
fotolia

גלות וחורבן בבית היהודי

תשעה באב כמעט כאן. שוב. למרבה הצער. ושוב מדברים על חורבן בית המקדש ועל שנאת חינם שבין איש לרעהו. אבל הפעם זה נראה כאילו אין יותר לאן לרדת, כאילו אין נקודה שאליה לא הגיע החורבן. פעם זו הייתה שנאת חינם שבין איש לרעהו, היום זו שנאת חינם שבין איש לאשתו, בין ילדים להורים, ובין הורים לילדיהם. השנאה עברה אל תוך תחומי הבית היהודי. ומדוע כך.

הידעתם שאחד מכל חמישה קשישים סובל מהתעללות? הידעתם שלרוב מדובר בבני המשפחה הקרובה? בילדים של אותו קשיש האמונים על הטיפול בו? הידעתם שאלימות במשפחה במגזר הדתי והחרדי קיימת? אלימות כלפי נשים ואלימות כלפי ילדים הכוללת אלימות מינית.

כל הנתונים האלו אינם חדשים, אלא שהמספרים הולכים וגוברים. הם גוברים בעקבות חוסר טיפול או טיפול לקוי, בעקבות חוסר מניעה או מניעה לקויה, הם גוברים מפני שרמת הקושי לחיות חיים שקטים ורגועים הולכת וגוברת, כי הכלים הפיסיים והרוחניים לקיים בית יהודי על מי מנוחות הולכים ונחלשים. המספרים של האלימות במשפחה וקריסת התא המשפחתי גוברים מפני שכולנו עסוקים במרוץ אחר איכות חיים גשמית, מרוץ שהולך והופך לקשה מיום ליום, ועוד ישכנעו אותנו שזה בגלל שרצינו הרבה ילדים. (זה שקר אגב).

אז אולי כדאי שנעצור לרגע ונחשוב איך עוצרים את ההתדרדרות הזו, איך בתוך כל החורבן הזה כל אחד מרים אבן קטנה ומנסה לבנות ולא להרוס. נעצור לרגע ונסדר את סדר העדיפויות שלנו. נחשוב על הילדים הקטנים שלנו (וגם הגדולים) ואיך אנחנו רוצים לתת להם את האפשרות לגדול שמחים ויהודיים. נחשוב על בני הזוג שלנו וכיצד אנחנו יכולים לעזור להם ולעצמנו להיות טובים יותר. נשתדל לתקן את העולם ולא לקלקל אותו, נעבוד על עצמנו להיות יותר סבלנים, רחמנים יותר, מבינים יותר, אמפטיים יותר ואוהבים יותר. אולי נוכל לעצור את הסבל הבא, אולי נוכל לגלות את הכאב שמסתיר האחר ואולי נוכל אפילו לתמוך ולתקן את מה שקלקל האחר, או אפילו אנחנו.

וכדאי שנחזור לכללים היהודיים הבסיסיים ביותר של הכרת הטוב, כבוד להורים, כיבוד בת הזוג בדברים הבסיסיים ביותר, הענקת חום ואהבה לילדים.. כי אם במקרה מישהו שכח – בשביל זה באנו לכאן, ולא בשביל הבילויים, הבזבוזים והמותרות.

בתקווה שזו השנה האחרונה שאנחנו צריכים להתאבל בתשעה באב על חורבן ירושלים, על חורבן היהדות וערכיה ועל הפגיעה ההולכת וגוברת בבית היהודי ובחינוך ילדינו.

לקריאה נוספת: אלימות או התעללות רוחנית דר ניקול דהאן וציפי לוי

                   שוברים שתיקה שי יהודאי

המתת חסד או חסד של אמת?
fotolia

המתת חסד או חסד של אמת?

מנגד עולות שאלות מוסריות קשות, מדוע דווקא חולים סופניים בעלי כאב פיזי חזק, וכי כאבם הנפשי של חולי הדיכאון לא בעלי ערך והתחשבות? מדוע יש הבדל איפה בין כאב נפשי לכאב פיזי? השאלה העיקרית היא לא רק למה? אלא מתי הגבול הזה יחצה? מפני שזה עניין של זמן, כך חשבתי לעצמי. התשובה לא איחרה לבוא, לפני כמה ימים בלבד, אישרה מדינת בלגיה המתת חסד לילדים עם סרטן, ולראשונה, חולת דיכאון תקבל המתת חסד!
 
אם כך ,לעניות דעתי הבלגים צפויים לתור ארוך במיוחד של חולי דיכאון, מה שדרך אגב מוכיח שהם לא באמת רוצים למות אלא משוועים לעזרה, הרי מי שבאמת רוצה למות, לא חסר דרכים יצרתיות כיד הדימיון, מה יבינו אנשים אלו רגע לפני מותם מה הם יכלו במשימתם האחרונה? את הידיעה שוויתרו עליהם, שהמילה רצח מתחלפת בהמתת חסד? זה עובר בסדר, הרי שמדובר באותה גברת רק בשינוי הדרת.
 
והינה לנו עוד הוכחה מה קורה שהאדם מחליט מה טוב ומהו מוסרי, לפני 50 שנה, לפי חוקי האום, ערך החיים היה מעל לכול, אך היום שיש פיצוץ אוכלוסין אז המתת חסד והפלות זה טוב.
 
 אך טוב  זו שאלה שלא בני אדם יכולים לענות עליה, לא בני אדם שיש להם אינטרסים, רק זה שברא אותנו יודע באמת מה טוב ומה רע, מהו חסד ומהו רצח.
 
אז שלא נשלה את עצמנו לא מדובר בהמתת חסד, אלא ברופאים ששכחו את שליחות תפקידם ובחרו לשחק את תפקיד האלוקים. כל כך רצו להיות מלאכים ששכחו מה זה להיות אדם. וכל מה שנוצר מהם זה חיקוי עלוב, של מה שהם באמת יכלו להיות ובמקום מלאכים בדמות אדם,  קיבלנו  רוצחים בדמות רופאים.