שלום, אני נשואה לבעלי באושר כבר שנה וחצי. בעלי בא מרקע שונה משלי, אני מגיעה מבית חרדי -פתוח, ובעלי מבית סגור מאד-אפילו חונק, שבעקבותיו הוא פרש לגמרי ועזב לתקופת מה את הדת. לאחר מס' שנים של מגורים מחוץ לבית וחיים בסגנון אחר לגמרי ממה שאני הכרתי- על כל המשתמע מכך, הוא התחזק והתרצן וחיפש את הדרך הנכונה. בתקופה הזו היכרנו וניסינו לגשר על הפערים כיוון שהייתה בינינו התאמה בהמון מישורים ונוצר חיבור מיוחד ומבטיח. לא ארבה בפרטים, אבל עוד בהיותינו "יוצאים" (עוד לא מאורסים או משהו) קיבלתי הודעה ממנו שהייתה ממוענת לבחורה אחרת, הודעה שאת תוכנה לא היכרתי ולא רציתי להכיר, כיתוב ברמה הכי נמוכה ומכוערת של הצד הבהמי ביותר בגבר. כמובן שעקב הטעות המרה בכתובת- (שכמובן הייתה מהלך שמיימי נדיר) נפרדתי ממנו לשלום, תוך זעזוע עמוק על הצורה בה האמנתי בו ובקשר שלנו, על התמימות בה הלכתי אחריו ועל הבנייה המשותפת שנחרבה. כמובן שהוא לא וויתר, שכן בלי להתרברב אני הייתי הזכייה של חייו. המציאה שלא חלם עליה. כך נלחם עליי במשך תקופה ארוכה ובכל דרך תוך הבטחות לשינוי, והצהרות שזו הייתה רק מעידה מטופשת שעוד נגררה מהעבר. התחתנו. ומתברר שזה היה כדאי. אנחנו אוהבים וקשורים בזוגיות באמת מיוחדת. אבל- עדיין משפיע עליי אותו סיפור. עדיין בפינה אפילה בלב יש בי החשש, וכל שיחת טלפון, וכל הודעה כמעט מקפיצה אותי למתח. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ונאמן רק לי, אבל קשה לי, כי לא עברתי איזה שהוא טיהור מהסיטואציה, אני מרגישה שהפצע עדיין חי, ובכל הזדמנות -מדמם. התמימות שלי והביטחון נסדקו. ואני כ"כ רוצה לתקן, כ"כ רוצה להיות שלימה ומאמינה בכל האחוזים. כי המתח שלי גורם לנו לקשיים לפעמים, בתגובות מוגזמות שלי לאירועים באותו עניין, או לחשדנות שאני מנסה להסתיר ללא הועיל. האם לדעתכם יש טיפול לזה? יש סיכוי לחיים רגועים יותר? אודה לתשובה מהירה, הנושא מייסר אותי. תזכו למצוות.