לשאלה זו ענו 8 מומחים
16/03/2017 10:00
להיות קשוב למציאות
שמואל דהן
שלום לך . אם בסיס הזוגיות שלכם הוא איתן ומבוסס על עדני האהבה שום רוח שבעולם לא יכולה להטביע את ספינת הקשר .
המציאות זימנה לכם הורים שלא כל כך מוצאים חן בעיני אחד מכם . רוח הסערה הזאת היא הזדמנות נפלאה לחזק את הקשר שבינכם ולולא הרוח הזאת לא הייתם יודעים שמשהו רעוע . עליכם ללמוד כיצד לעשות זאת למרות הקושי הכרוך בכך .
אשמח לסייע לכם .
שמואל ישי דהן 0556606385
שלום לך.
קשה להתעלם מהמשפחה מסביב .נכון שמתחתנים עם הבחורה הנבחרת אבל קשה מאוד להתעלם מהמשפחה מסביב. מה עושים באירועים משפחתיים? איך יהיה הקשר עם הילדים והסבא וסבתא. לכן מי שאומר אמירה כזו צריך גם להתייחס למסביב..מצד שני אם טיב הקשר ביניכם הוא טוב וידעתם שיש שוני או עלול להתעורר קושי בקשרים המשפחתיים צריך לשבת ולחשוב ביחד איך מתנהלים. במה מתפשרים .מה מוכנים לקבל ומה הם הקוים האדומים המשותפים של שניכם שבהם תעמדו ביחד ותגבו זה את זו מול המשפחה. מה הציפיות שלכם זה מזו בגיבוי ,בהחלה או לחילופין בעמידה מול המשפחה והאמירה שזו דרככם ואם המשפחה מוכנה לקבל טוב ואם מוכנים לשבת לחשוב ביחד עוד יותר טוב ואם לא מה עלולים להיות המחירים המשפחתיים לחוסר הקבלה .אבל בשלב הראשון זה קודם כל בין שניכם. אחר כך תוכלו להתמודד ביחד מול המשפחה שלה או שלך.
אם לפי דבריך זה משפיע עליכם לרעה לכו לייעוץ קודם כל ללמוד איך להתמודד ביניכם ואחר כך תוכלו להמשיך הלאה
בהצלחה רבה
שוקי המבורגר
אפשר לומר באופן כללי שזה בוודאי נכון. וכל הבדלי משפחות המוצע הם כמו כל שאר ההבדלים בין האנשים בכלל ובין בעל ואישה בפרט, וממילא ניתנים לבדיקה במידת מה בזמן ההכרות, בערבון מוגבל כמובן. ואם הרקע הוא לא לגמרי שונה זה לא אמור להיות קריטי, וכמובן הכל לשיקול דעתם של המשתדכים.
אבל(!) למרות שבוודאי לא מתחתנים עם המשפחה כולה, "משפחה" כן נהיים איתה!!
וכמו בכל משפחה תקינה, היחסים בין בני המשפחה זו מסגרת מחייבת, ולשני הכיוונים.
ואם קיימים הפרשים\הבדלים גדולים, התקשורת יכולה להיות קשה. אולי זה הרגלים, אולי מנהגים, שיכולים להפריע, ויכולים לאכזב ואולי יש ציפיות ואי הבנות וכו' וכו'.
עד כאן הטאוריה
אתה נשואי ושאלתך לא טאורטית. כמובן לא נוכל לדלג על המשפט הנפוץ והנדוש שצריך לקבל את התרבות השונה לא כדבר מוזר אלא כשונה ולא עם ביקורת אלא כדבר ליגיטימי אפילו איפה שזה נראה לא הגיוני. בסך הכל אף אחד לא בחר איפה להוולד איזו מינטליות לספוג....
אבל יש כאן שאלה מה כבודו יכול לעשות כדי להקל על הקושי שיש לאישתו?
וכאן למרות הקושי להבעל צריך להתייצב לצד אישתו-מבחינה ריגשית לפחות. שזה אומר תמיכה והבנה מלאה, וגם מבחינה מעשית, וכיון שאין לי דוגמאות אינני יודעה במה להמחיש. אבל אם למשל החמות מצפה לחיבוק חם בכל פגישה מהכלה וזה קשה , אולי צריך לדבר איתה לנסות להסביר שללא אשמתה היא לא נולדה עם זה ולא עושים אצלם כך וכדו', ולדעתי לא צריך להיות מדי ישר כאן ואפשר להגזים בתיאורים על המוזרות של הצד השני , במקרה כזה שצד אחד לא מסוגל(לחובתו יאמר) להבין את השוני ולקבלו בברכה.
או שעל זה ועל זה לא מקובל לדבר עם כל בני המשפחה בשולחן שבת אצלם.. מוזרים שכאלה..
וכו' וכו' אין ספור דוגמאות אבל חלילה לא "לבגוד" באישה מבחינה ריגשית וליבו שיהיה אימה!
ועזב את אביו ואת אמו ודבק באישתו
עדיין הבעל חייב בכיבוד אב ואם יותר מאישה כי יכולת בידו... ולא צריך ממש לעזוב אותם
אבל מצד שני כתוב פה שהקשר לאישתו אמור לתפוס את המקום הראשון .. לפני הקשר להוריו...
כך בעיה צדדית(!) בעזרת ה' לא תהפוך לסדק... בשלום הבית
בהצלחה רבה!!
16/03/2017 21:06
אני ואתה- אנחנו אחד
מרים מארי
שלום לשואל,
רוב הזוגות השרויים 'במאבקי כוח' ,נוהגים במידה זו או אחרת להכניס לחייהם גורמים כך שלא תתאפשר ביניהם אינטימיות . ההימנעות מחיבור נובעת מהפחד שבן הזוג לא יספק לי את החסרים והצרכים הבסיסיים להם אני זקוק/ה. הסיבה הלא מודעת הזו היא סוג של בריחה מבן הזוג , הגורמת לרצון להימצא או להעדיף חברת חברים , הורים, עבודה או כל פעילות אחרת .
בתשובתי ארחיב מעט ע"מ שתבין את התהליך טוב יותר כי קשר של נישואין הוא עבודה רבה קודם של מודעות ומיומנות והרמוניה כבני זוג . העיסוק בקשר שלכם יעזור לכל אחד מכם. ואתם תיווכחו באופן ברור איך האישיות שלכם משפיעה על חיי הנישואין שלכם.
אנשים רבים מתקשים לעכל את הרעיון שהם מחפשים ונמשכים לבן זוג הדומה להוריהם. הם אומרים בליבם " לעולם לא אנשא לאישה כמו אמי השתלטנית".... . או " לאדם קמצן כמו אבי" .....
אבל , תכניות ככל שיהיו רוב האנשים נמשכים ומתאהבים בבני זוג שלהם התכונות השליליות של הוריהם ומה גם שלתכונות השליליות יש ההשפעה גדולה יותר.
בשלב כלשהו התכונות שגרמו להם להתאהב (תכונות שליליות של הוריהם) מחזירות את בני הזוג אחורה בחיפוש אחר החסרים והבעיות הבלתי פטורות מחיי הילדות. הדחף הלא מודע של הרגשות ,הדחפים, והמעשים שנאלצתם להדחיק בילדותכם . יוצרים חסרים המונעים מכם את השלמות וגורמים לתחושת חסר גדולה.
דווקא בשל כך חשוב מאוד לדעת שלהורים שלכם ודרכי ההורות שלהם יש השפעה ישירה על חיי הזוגיות שלכם . ואם שאלתך האם יש קשר למשפחת המוצא על חיי הזוגיות . בהחלט כן !
הבעייתיות שאתה מציג בשאלה אינה קשורה כלל לסגנון המשפחות או התערבות ההורים , אלא ביכולת שלכם כזוג , ליצור הפרדה מוחלטת בין הורכם לבין חיי הזוגיות שלכם . השאלה המתבקשת מה קודם למה ? מה עדיף על מה? היא מוכיחה את הבגרות וחוזק הקשר הזוגי שלכם.
תהליך זה דורש אימון , בגרות, ומודעות של שני בני הזוג . והדרך היחידה שאמצעותה תוכלו להגיע לשלמות עצמית .הוא, שתשקיעו אנרגיה ביכולות החיבור שלכם ולא בפתרון בעיות סביבתיות הנגרמות ע"י גורם כל שהוא כגון: הורים, חברים, וכו'....
השינוי הגדול ביותר שתחושו חל כלפי עצמכם בהבנה שהנה אתם זוג -אתם אחד . השקיעו בקשר הזה עד שתחושו מוכנים להקריב כל דבר עבור שלמות הזוגיות הזו.
בשאלתך אתה מדגיש את הקושי של רעייתך בקבלת הוריך ומשפחתך ואפילו מדגיש עד כדי סבל. אני ממליצה לך לבדוק עד כמה אתה מרגיש מחויב כלפי הקשר הזוגי שלכם . כמה אתה מוכיח את אהבתך אליה ? כמה אתה נותן לדעותיה עדיפות עליונה? האם אתה נותן לה להרגיש ביטחון ושלווה?
כשתבחן את הקשר שלכם, תבין עד כמה יש קשר להורות ולבית שבו גדלתם על חיי הנישואין שלכם. אבל אין ביכולתם לפגוע באהבה ובקשר שלכם.
"הצעד הראשון וההכרחי להשגת משאלותכם בחיים הוא: החליטו מה אתם רוצים"
מרים מארי
[email protected]
ניתן לשלוח שאלות
שלום,
יש באמירה הזאת דבר נכון ,אם כי כדאי לסייג כמה דברים.
אין שתי משפחות בעולם שתהיינה זהות לחלוטין, כמו שאין שני אנשים זהים לחלוטין.
כשמתחתנים, נפגשים עם בן זוג שונה ועם משפחה שונה, וצריך להסתגל לשניהם. ההסתגלות לשוני היא העבודת קודש של כל זוג בראשית דרכם.
אמנם בנושא הזה אפשר להבחין בין בן הזוג למשפחתו.
את בן הזוג מקבלים במלואו עם כל תכונותיו, חלק מהן נוחות ונעימות, חלק מהן פחות ואי אפשר להתעלם מהן. העבודה היא להתמודד ולבנות דבר חדש עם בן אדם חדש.
אמנם לגבי משפחת המוצא, לא חייבים לקבל את כל נימוסיה והליכותיה ובוודאי לא לציית לכל דרישותיה, אם אלה לא מתאימות לאופי בן הזוג.
אבל אי אפשר להתעלם מכמה נקודות:
1) חייבים לתת הכבוד הראוי למשפחת המוצא ואי אפשר להתנכר מהם (אם לא במקרים קיצונים). הם חלק מהחיים.
2) אם נכון שכל אדם מיוחד, ברור מאליו שחלק גדול מהאישיות נובע ממה שהוא חווה והוא קיבל מהוריו, הן מבחינה חינוכית, הן מבחינה תרבותית, הן מבחינה התנהגותית. חלקי אישיות אלה הם בלתי נפרדים מבן הזוג וחייבים לקבל אותם וליצור מערכת זוגית חיובית יחד עם התכונות האלה.
לאור האמור יש לבדוק כמה דברים:
1)האם משפחת המוצא אכן איננה כופה התנהגויות לא נעימות ולא רצויות לבן זוג?
2) האם הוצב גבול ברור שמגדיר עד איפה משפחת המוצא מחלחלת בזוגיות?
3) האם יש לאחד מבני הזוג תכונות או הנהגות מהוריו שהוא רוצה להכניס בביתו ושמפריעות לשני? אם יש, יצטרכו שני בני הזוג לשבת, לדבר ולעצב זוגיות חדשה ואיתנה, ויחד עם זאת להחליט ביחד מה להכניס ממה שקיבלו מההורים ומה לא.
אם שני בני הזוג מחליטים להיות מחוזקים יחד ולהתמודד יחד מול הסביבה, יש להם סיכוי גבוה להצליח.
בהצלחה.
אשמח לעזור יותר
הלל תואתי
0548471005
[email protected]
אתה מציין כאן בעיה שנקראת בעיית גבולות. הכוונה היא כדלהלן.
אין ספק שכשמתחתנים עם אשה, אנחנו באופן אוטומטי מכניסים אותה ונכנסים איתה לתוך המעגלים המשפחתיים שלנו טרום הזוגיות. אם לטוב ואם למוטב - היינו גם אם הקשרים עם משפחות המוצא תקינים וגם אם לא.- אך יחד עם זאת, אנו צריכים לתת חשיבות ממדרגה ראשונה לזוגיות, ולאופן בו אנחנו כזוג רוצים לבנות את התא הפרטי שלנו.
אפשר להסתכל על המערכות כמו מודל האטום של נילס בוהר, כשהפנימי ביותר זה אני והמעגל הסמוך מסמל את הזוגיות וזה הסמוך לו, את משפחות המוצא, וכן הלאה עד לתרבות כללית.
ברגע שמערכת כמו משפחות מוצא מעורבת בצורה כה חזקה ביננו, עד שזה מאיים על שלמות התא הפרטי, ההסבר הוא שהגבולות בין הזוגיות לבין משפחות המוצא פרוצות יותר מדי.
הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות ורבות וכדאי לברר את זה בטיפול/ייעוץ
לפעמים הפתרון הוא אקט מעשי קטן. אך לפעמים הדבר מצריך עבודה מאמצת אך בונה ומשתלמת
קיצרתי
אך מקווה שהובנתי
בהצלחה
אפרים אסקל
0535251473
[email protected]
שלום לשואל,
רוב הזוגות השרויים 'במאבקי כוח' ,נוהגים במידה זו או אחרת להכניס לחייהם גורמים כך שלא תתאפשר ביניהם אינטימיות . ההימנעות מחיבור בין בני הזוג נובעת מהפחד שבן הזוג לא יספק לי את החסרים והצרכים הבסיסיים להם אני זקוק/ה. הסיבה הלא מודעת הזו היא סוג של בריחה מבן הזוג , הגורמת לרצון להימצא או להעדיף חברת חברים , הורים, עבודה או כל פעילות אחרת .
בתשובתי ארחיב מעט ע"מ שתבין את התהליך טוב יותר כי קשר של נישואין הוא עבודה רבה קודם של מודעות ומיומנות והרמוניה כבני זוג . כ"כ העיסוק בקשר שלכם יעזור לכל אחד מכם. ואתם תיווכחו באופן ברור איך האישיות שלכם משפיעה על חיי הנישואין שלכם.
אנשים רבים מתקשים לעכל את הרעיון שהם מחפשים ונמשכים לבן זוג הדומה להוריהם. הם אומרים בליבם " לעולם לא אנשא לאישה כמו אמי השתלטנית".... . או " לאדם קמצן כמו אבי" .....
אבל , תכניות ככל שיהיו, רוב האנשים נמשכים ומתאהבים בבני זוג שלהם התכונות השליליות של הוריהם , ומה גם שלתכונות השליליות יש ההשפעה גדולה יותר.
בשלב כלשהו התכונות שגרמו להם להתאהב (היינו התכונות שליליות של הוריהם) מחזירות את בני הזוג אחורה בחיפוש אחר החסרים והבעיות הבלתי פטורות מחיי הילדות. הדחף הלא מודע של הרגשות ,הדחפים, והמעשים שנאלצתם להדחיק בילדותכם . יוצרים חסרים המונעים מכם את השלמות וגורמים לתחושת חסר גדולה.
דווקא בשל כך חשוב מאוד לדעת שלהורים שלכם ודרכי ההורות שלהם יש השפעה ישירה על חיי הזוגיות שלכם . ואם שאלתך האם יש קשר למשפחת המוצא על חיי הזוגיות . בהחלט כן !
הבעייתיות שאתה מציג בשאלה אינה קשורה כלל לסגנון המשפחות או התערבות ההורים , אלא ביכולת שלכם כזוג , ליצור הפרדה מוחלטת בין הורכם לבין חיי הזוגיות שלכם . השאלה המתבקשת מה קודם למה ? מה עדיף על מה? היא מוכיחה את הבגרות וחוזק הקשר הזוגי שלכם.
תהליך זה דורש אימון , בגרות, ומודעות של שני בני הזוג . והדרך היחידה שאמצעותה תוכלו להגיע לשלמות עצמית .הוא, שתשקיעו אנרגיה ביכולות החיבור שלכם ולא בפתרון בעיות סביבתיות הנגרמות ע"י גורם כל שהוא כגון: הורים, חברים, וכו'....
השינוי הגדול ביותר שתחושו חל כלפי עצמכם בהבנה שהנה אתם זוג -אתם אחד . השקיעו בקשר הזה עד שתחושו מוכנים להקריב כל דבר עבור שלמות הזוגיות הזו.
בשאלתך אתה מדגיש את הקושי של רעייתך בקבלת הוריך ומשפחתך ואפילו מדגיש עד כדי סבל. אני ממליצה לך לבדוק עד כמה אתה מרגיש מחויב כלפי הקשר הזוגי שלכם . כמה אתה מוכיח את אהבתך אליה ? כמה אתה נותן לדעותיה עדיפות עליונה? האם אתה נותן לה להרגיש ביטחון ושלווה?
כשתבחן את הקשר שלכם, תבין עד כמה יש קשר להורות ולבית שבו גדלתם על חיי הנישואין שלכם. אבל אין ביכולתם לפגוע באהבה ובקשר שלכם.
"ועזב את אביו ואמו ודבק באשתו..."
מאת /מרים מארי
[email protected]
(ניתן לשלוח שאלות)
שלום לך שאלת אם מתחתנים עם משפחות המוצא? זה מאוד תלוי בגבולו שהזוג הציבו מול ההורים.
אחרי תובנה זו עליכם לעבור לשלב הבא ולעשות הבחנה בין התערבות לבין מעורבות.
מעורבות פירושה התעניינות ממקום של דאגה ואחריות אך יחד עם זאת ישנם גבולות מאוד ברורים בניכם לבין משפחות המוצא (ההורים) המטלה שלכם כבני זוג המקיימים מערכת נישואין משותפת, לדאוג שגבול זה לא ייפרץ. במקרה שגבול זה נפרץ הרי שזו התערבות.
מהות ההבדל בין התערבות למעורבות הוא בסוג הגבול כלומר בין בני הזוג למשפחות המוצא (ההורים) צריך שיהיו גבולות אבל גבולות עבירים כלומר גבולות שפעמים מאפשרים להעביר אינפורמציה מצד ההורים ולא כאלו גבולות שיוצרים חיץ וחומה שלא מאפשרות השפעה. אך מחד גבולות מאוד ברורים. כדי להבדיל בין גבול פרוץ לגבול עבירי תצטרכו לשאול את עצמכם האם אתם מקבלים ורוצים מעורבות זו או שמעורבות זו עוברת בעל כרכחם. אם היא עוברת בל כרכחם כלומר נפרצת הרי שזו התערבות כפי שאמרנו
מהמחקרים הרבים בתחום הנישואין והמשפחה, והניסיון הקליני בטיפול בזוגות, אנו רואים בצורה הברורה ביותר, שכדי להגיע למצב בו אתם בונים גבולות עבירים המאפשרים להעביר אינפורמציה, עליכם כבני זוג לעמוד בשתי משימות האחת להיות ביחידה אחת מאוחדת הבנויה על תשתיות של שביעות רצון יציבות וחוסן ע"י כך תוכלו לראות "שניכם" את התערבותם של ההורים כדבר שמאיים על חיי הנישואין שלכם. רק כאשר עמדתם במשימה זאת תוכלו לגשת למשימה השנייה והיא לבנות גבולות מסביב למערכת הנישואין ולהיות בתוך תחום הגבול שלכם .(כלומר נאמנות לבן הזוג ולא למשפחות המוצא)שהרי נאמנות למשפחות מוצא הופכת להתערבות, מצב שאחד מכם הוא מעבר לגבול.
ולמעשה ברגע שאחד מבני הזוג נקלע למצב של נאמנות כפולה. (מצד אחד בן הזוג ומצד שני משפחות המוצא) הרי לכם קרקע מכונה לטיפול במשברים. אם נרצה להיות קונקרטיים יותר האתגר של בני הזוג הוא לשבת בדו שיח בגובה העניים בשיחה של דיאלוג ולנסות להעלות פטרון כשני שותפים שמטקסים עצה ורעיון איך נותנים למעורבות זו לעבור ללא שתגרום נזק לתא הנישואין וכיצד יוצאים מקשיים וממשברים המאיימים לשבור את המערכת הנישואין על מנת שלא יגרם לה פירוק ונזק. בהזדמנות זאת ע"י דו שיח נכון תוכלו גם להכיר טוב יותר את רצונותיו ותכונותיו של האחר.
כדי להגיע למצב של שביעות רצון יציבות וחוסן במערכת הנישואין נדרשת עבודה משותפת מבני הזוג הדורשת רכישת כלים ומיומנויות לפתרון קונפליקטים קרי ניהול דו שיח של דיאלוג ומניעה מדו שיח של מונולוג. במקביל על בני הזוג להביא לשינוי של דפוסי התנהגות שליליים ולרכוש דפוסי התנהגות ודפוסי קוגניציה (חשיבה) חיוביים רק אז יוכלו בני הזוג לנהל דו שיח המאפשר לפטור בעיות מבלי לגלוש למקום של התרסה ומונולוג (שיחת יחיד) דרך זו מאפשרת לבני הזוג לראות את המעורבות של משפחות המוצא כאתגר שנותן לבני הזוג לצמוח מתוך המשבר ע"י דו שיח שמברר ומחדד את הצורך של כל אחד מהם כך הם תלמדו להכיר האחד את צרכיו של האחר בעקבות המשבר שנוצר. .
אשמח לעמוד עימכם בקשר מאחל לכם את כל הטוב.
ושהקב"ה ינחה אתכם בדרך הנכונה.
בנימין זר מו"צ ויו"ר מרכז עזר לעיניני נישואין משפחה פסיכותרפיה והסברה יהודית.
.
|
|