שלום וברכה לך.
לעתים מערכת הנישואין מתמודדת מפני מעידות. הרי אי אפשר להימנע לגמרי משגיאות או מפגיעות, הם בסופו של דבר יגיעו. חלק מהמעידות כואבות וצורבות עד שאינן ניתנות למחילה מצדנו. הפגיעה מכוונו של בן הזוג קשה וכואבת, והתגובות שלו היו כואבות ומעליבות. אך יחד עם הפגיעה הזמן עושה את שלו והכאב מתפוגג לו וברוב הפעמים המחילה והסליחה מגיעים לפתחנו. ההרגשה שעולה בתוכנו מיד היא, "איני מסוגל לסלוח" ,"לא בא בחשבון". כפי שאת מתארת אנו נעשים אטומים ומתקשים לסלוח ולעתים אף מעלים רגשות נקמה. איננו מסוגלים להמשיך לסדר היום ולעבור אל הדף הבא. כיצד א"כ נוכל לסלוח ולתת מקום לבן או בת הזוג?
אכן המעידות הם מצב נורמלי וטבעי לחלוטין. אנו בני אדם. אבל יחד עם זאת הסליחה תלויה בבחירה שלנו ולכן לאחר פגיעה בן הזוג הפגוע צריך לשאול את עצמו מספר שאלות:
- האם אני מסוגל לסלוח?
- האם אני מתעסק בפגיעה לאחר הסליחה ומשתמש בפנקס הווירטואלי שלי כדי לשמור נקמה ע"י שאומר לעצמי " אני לא מאמין איך הוא היה מסוגל לעשות לי את זה" או שאני אומר לעצמי "נכון נפגעתי סך הכל מדובר בבני אדם שיודעים להיפגע אבל יחד עם זאת יודעים להתפייס".
הסליחה תהיה אפקטיבית ותממש את עצמה בצורה חיובית אך ורק כאשר בני הזוג ייקחו בחשבון את נקודת מבטו של הפוגע שמתקשה לבקש סליחה ואת נקודת מבטו של הנפגע שמתקשה לסלוח.
נתחיל מנקודת מבטו של בן הזוג שמתקשה לבקש סליחה: בד"כ הקושי בבקשת הסליחה נובע מהפחד להיתפס כחלש. ולכן חשוב להבהיר שההפך הוא הנכון בבקשת הסליחה אנו מעבירים כוח ורק למי שיש כוח כלומר בטחון עצמי יכול להעביר כוח. יתירה מכך לדעת לסלוח זה לרפא את עצמך לשחרר את הכאב שבך וזה קורה דווקא משני הכיוונים גם מצדו של זה שמתקשה לבקש סליחה וגם מצדו של זה שמתקשה לסלוח. אני מאמין שדרך החשיבה הזו יקל יותר לגשת ולבקש סליחה
אבל לפני שנתייחס מנקודת מבטו של הנפגע שמתקשה לסלוח, עלינו להבדיל בין הסליחה לבין הפיוס.
הסליחה נאמרת אפילו בפני בן אדם שמת. לעומת זאת הפיוס נעשה בתהליך בין שני אנשים וכדי להיחלץ ממעידות ומקושי לסלוח עלינו לעבור את אותו תהליך של פיוס שיעזור לנו בסופו של דבר להגיע לסליחה.
היועץ: בראשית תהליך הפיוס, עלינו להבין שהסליחה ביסודה הינה תהליך של בחירה כפי שאמרתי על הנפגע להבין כי אל לו להשקיע אנרגיות ומחשבות על העבר, כלומר: עליו לתת מעין מתיחת גבול בין העבר לעתיד הצופן בתוכו הזדמנות לאושר. חשיבה זו תאפשר להמשיך לשלב הבא שהרי הפגיעה ככל שתהיה קשה הרי שהיא שייכת לעבר ולא להווה או לעתיד.
אין כוונתי שעלינו לשכוח את העבר, אלא להפיכת דף לדף הבא כשעדיין הדף הקודם כתוב. כדי לקרוע או למחוק דף, תחילה יש למחוק מהזיכרון, מה שאיננו מצפים משום בר אנוש לעשות ובפרט לא זיכרון כואב שנחרט בתודעתנו. ולכן אני אכן מסכים עם דבריך, קשה לנו כבני אדם, לוותר על מחשבות הדורשות מאתנו רצון טבעי לנקמה, יתרה מכך, גם כאשר סלחנו, יתכן כי בהמשך הדרך יעלו בתודעתנו זיכרונות קשים כואבים ומרים ,שיציפו רגשות קשים נגד הפוגע, ובמיוחד בקשר רצוף כמו מערכת נישואין.
ולכן כדי שרגשות אלו לא יצוצו בתודעתנו ,עלינו לעבור תחילה את כל תהליך הפיוס.(כמו שאמרנו) השלב הראשון בפיוס הוא הכרה מצד הפוגע במעשה הכואב על כך שלא פעל כשורה, כלומר לקיחת אחריות על מעשיו להבא. כדי שתהליך של פיוס זה יקרה, על בני הזוג לשבת וליצור דו-שיח על העבר הכואב ועל פרטי הפגיעה בצורה בוגרת .ממחקרים רבים שנערכו בתחום הנישואין והמשפחה, יחד עם הניסיון הקליני בטיפול בזוגות, רואים בצורה ברורה ביותר שכדי שדו-שיח יזמין פיוס, צריך לעלות כמה אלמנטים חשובים בדו שיח זה כגון: בירור מהות הפגיעה, הגורם לפגיעה, התחושות שנגרמו לנפגע, המניעים שהביאו את הפוגע לעשות זאת .
אבל הנקודה החשובה ביותר היא שעל הפוגע להכיר בחטאו, במידה ואינו מכיר בחטאו ,עדיף שלא יבקש את סליחתו, שהרי פגיעה לאחר בקשת מחילה כואבת שבעתיים. וכבר לימדנו הרמב"ם את תהליך התשובה וידוי (הכרה בחטא) חרטה (על המעשה) וקבלה לעתיד (שינוי דרך)
ע"י תהליך פיוס כזה הרווחנו:
א. הזדמנות ללמוד, לתקן ולהיבנות מחדש.
ב. לא מתעסקים כל פעם בעבר הכואב. וכפי שאמרנו המחקרים מראים שתהליך פיוס הנעשה בצורה הולמת ובוגרת כפי שהרחבנו מועיל ומפרה את הקשר הזוגי
אני אסיים במשפט שיסייע לכם לסלוח אחד לשני "מי שקשה לסלוח לאחרים בד"כ גם קשה לו לסלוח לעצמו לכן תתחילו לסלוח לעצמכם ויקל מעליכם לסלוח לאחרים"
שה' ינחה אתכם בדרך הנכונה.
בברכה רבה הרב בנימין זר 0502823679