מאמרים לקריאה חופשית

הצבת גבולות במשפחה מתרחשת כאשר הורים קובעים חוקים וכללים, מבהירים את המותר ואת האסור, מפקחים ומענישים בהתאם למטרותיהם החינוכיות. בגיל הרך רבים ומגוונים הם הנושאים בהם הורים מציבים גבולות לילדיהם: הרגלי אכילה ושינה לתינוק, תהליכי גמילה ממוצץ ומחיתול, נוהלי קימה בבוקר לקראת הליכה לגן, נוהלי ישיבה בארוחות, צפייה במסכים, כניסה לחדר ההורים וכדומה. הצבת הגבולות בגיל הרך חשובה במיוחד. הגבולות קובעים את חוקיות החיים, מעניקים לילד הקטן תחושת ביטחון שיש מבוגרים אחראים, יודעים, שמגדלים אותו, ומפחיתים אצלו תחושות בלבול וחוסר ודאות. על אף זאת, מיומנות הצבת הגבולות מעוררת בקרב הורים רבים אי נחת, מבוכה ואף חוסר אונים. הורים דואגים שמא יזיקו לילדם ויפגעו בו בהצבת הגבול ומתלבטים כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. להלן שבעה עקרונות מעשיים שיעזרו להורים לילדים בגיל הרך להציב גבולות בצורה יעילה ומועילה.

כולנו רוצים ליצור קשר, להיות מקובלים מבחינה חברתית ולהימנע מדחייה חברתית. רצון זה עומד בבסיס אחת המוטיבציות האנושיות המרכזיות והבסיסיות ביותר (Baumeister & Leary, 1995). הדרכים שלנו ליצור קשר שונות זו מזו ומגוונות: יש שמתחברים מהר עם אחרים ויש שמתקשים בכך. יש שמתמידים בקשר ויש שמנתקים. גם מבחינת עומק הקשר והיכולת ליצור קרבה ואינטימיות אנו נבדלים אלה מאלה. הנקודה החשובה היא שכל הדרכים הללו הן לגיטימיות, כל עוד אנחנו או ילדינו לא סובלים, וכל עוד רווחתנו הנפשית והחברתית אינה נפגעת. תחושת הסבל קשורה לאופן שבו אנו מפרשים את עולמנו, את האירועים שקורים לנו, ולמסר שאנו מקבלים מהסביבה בדבר הקשרים החברתיים שלנו. אחד המשתנים הקריטיים המשפיעים על הדרך שבה אנו יוצרים קשר הוא מאפיין אישיותי של מופנמות או מוחצנות (Eysenck, 1997). המסרים שמעבירה הסביבה כלפי מאפיינים אלה משפיעים במידה ניכרת על תהליכים נפשיים בכלל ועל רווחתו הנפשית של האדם בפרט.

בעידן של מציאות תרבותית - תקשורתית גלובלית ומתקדמת כדאי שנעצור לרגע קט ונמלא את ארגז הכלים שלנו בטיפים קטנים לתקשורת אנושית חיובית.

.

Using written communication as a therapeutic tool in conflict management and marriage counseling. There is a universal agreement that a major contributing factor to troubled relationships is a lack of proper communication. Many relationships could be improved and many conflicts could be prevented if the concerned parties were able to express themselves properly. Though verbal communication is the simplest and fastest way to express oneself, it is far from being the most efficient manner. The object of this work is to present a study on how written communication skills can be put to use in marriage counseling and conflict management. For the purposes of this study, I have given a term to this discipline- documentation therapy. And I contracted the term to "docutherapy". This word does not appear in any standard dictionary. Docutherapy implies precisely-worded, content- based written (or otherwise recorded) communication. This has nothing to do with graphology- handwriting analysis or picture analysis. This study will analyze the strengths and weaknesses of written communication and will suggest ways of implementing it in the course of improving relationships and avoiding or resolving conflicts. The study also discusses various therapeutic techniques that are currently employed in Cognitive Behavioral Therapy disciplines that make use of some or all of the principles of docutherapy that are outlined in this study. Moreover. this study includes a number of actual case histories that illustrate the effectiveness of the techniques.

יפית (הפרטים המזהים שונו לטובת צנעת הפרט) פנתה אלי בבקשה כי אגשר בינה לבין משה, בעלה לשעבר בבעיה שעל פניה נראתה פשוטה ובת פתרון מהיר וקל. לאורך השיחה הטלפונית, ניסתה יפית להבין את גישתי לגישור בפרט ולחיים בכלל. נוצר בי הרושם הקל כי היא מבקשת לזכות באמפתיה (במעמד צד אחד) ואף "לרתום" אותי לצידה. על-מנת להשתחרר מהמצב המביך והטעון, הסברתי לה כי לא אוכל ללמוד את עמדתה באמצעות שיחת הטלפון, וכי עלי להפגש עם שניהם למפגש היכרות ראשוני. מיד לאחר שיניב הבן קיבל את רשיון הנהיגה, פנתה יפית למשה ובקשה שיטפל בהרחבת הביטוח לנהג חדש/צעיר בעבור יניב (מדובר בכמה אלפי שקלים). משה דחה את הבקשה על הסף בטענה, כי הוא חושש לחיי יניב, מאחר ולדבריו (כפי המובא מפיה של יפית) הבחור פזיז וחסר אחריות ומסיבות אלו אין משה מסכים כלל כי יניב ינהג במכונית המשפחתית. התנגדותו לדבריה, הינה עקרונית וחורגת משאלת מימון הביטוח.

כעס הוא רגש שלילי שרבות דובר בגנותו בכלל ובחיי הנישואין והמשפחה בפרט. יחד עם זאת, לכעס יש חשיבות ומקום, ופעמים רבות הוא אינו זוכה לכבוד הראוי לו. אנו אולי לא כמהים לכעס כפי שאנו חפצים בשמחה או בחיבה, אך אנו זקוקים לו לא פחות.

אם אפשר היה לצייר תרשים של זרימת האושר בזוגיות ניתן היה לשרטט אותו בצורת מעגל שאין לו התחלה ואין לו סוף. כל מי שמכיר נישואין, הן מבפנים כנשוי טרי או בעל וותק, והן מי שעקב אחרי נישואים מחוצה להם, כבר ראה והבין: נישואים הם סוג של יחסי גומלין. אם טוב לו – טוב לה, אם טוב לה – קל לה לדאוג שיהיה לו טוב. אם טוב לו - קל ונעים לו לגרום לה אושר, ואז היא כאישה מאושרת מחזירה טוב בחזרה והוא נהנה ורוצה לגרום גם לה אושר, ואז היא מחזירה לו וחוזר חלילה... זו תמונה שהמציאות מראה בצורה מאד ברורה. אושר הוא תוצאה של אושר. אז איך זה בעצם מתחיל ולמה לא כולם מאושרים אם זה כל כך פשוט?

המושג "דיפרנציאציה של העצמי", דהיינו "מובחנות העצמי", הינו מושג מרכזי בתיאוריית הטיפול המשפחתי של מורי בואן, תיאורטיקן בתחום הטיפול המשפחתי. מושג זה מתייחס ליכולתו של הפרט לפתח זהות עצמית מובחנת מאחרים משמעותיים בחייו כגון הורים או בני זוג ומשמש להבנת תהליכים הקשורים בבחירת בני זוג ושביעות רצון חיי הנישואין. בואן (1976, 1978) ייחס משמעות רבה לדיפרנציאציה של העצמי כגורם המשפיע על התנהגות היחיד ביחסים הבינאישיים, וראה בה השלכות על המערכת הזוגית. הוא אף הדגיש שהפרט מתמזג עם פרטים אשר עימם הוא נמצא במערכות יחסים שונות, כאשר מיזוג זה מגיע לאינטנסיביות הגדולה ביותר בתלות הרגשית של הפרט במערכת יחסים זוגית. רמה גבוהה של דיפרנציאציה בין בני זוג, מתוארת כקרבה בין בני זוג ללא איבוד עצמיות היחיד. רמת דיפרנציאציה נמוכה משמעה תלות רבה באחרים המשמעותיים. תיאוריית המובחנות באה לידי ביטוי במחקרים רבים שנעשו בתחום הנישואין והמשפחה, ומחקרים שבחנו את הקשר בין רמת הנפרדות האישית לבין הסתגלות לחיי נישואין, מצביעים ברובם על כיוון ברור: ככל שרמת הדיפרנציאציה של בני הזוג גבוהה יותר, כן ההסתגלות לחיי נישואין טובה יותר.