מאמרים לקריאה חופשית

"לפני שאנחנו נפרדים, אני יכול לשאול אותך שאלה?" הבטתי בחסיד הצעיר שעמד מולי בסיום קורס להכשרת מנחי משפחה במרכז י.נ.ר בירושלים. "במחילה, עם כל הרקע שלך בציבור שלנו, איך זה שאתה עוד לא דתי?" "אתה לא הראשון ששואל אותי את זה" עניתי ואכן הוא לא הראשון. קרוב לעשר שנים שאני מוצא את עצמי בקשר קרוב עם הציבור הדתי והחרדי כפסיכותרפיסט וכמרצה. אנחנו יודעים שאין מקריות בעולם ועם זאת אני עדיין תוהה לא פעם איך 'ילד טוב קריית חיים' שגדל על ערכי החילוניות הסוציאליסטית והיה שותף לכל הסטיגמות האיומות ביותר על הציבור החרדי התגלגל למקומות כמו בני ברק, מודיעין עילית, כפר חב"ד ואלעד. איך מגיע תינוק שנשבה לבתי מדרש של ישיבות להרצות בנושאי חינוך וטיפול בפני הורים, משגיחים ורבנים.

כבר בראשית המפגש הראשון, תארו יוסף ומיכל (שמות בדויים) מערכת יחסים קשה. הם נישאו לפני חמש שנים ומהיום הראשון מערכת היחסים שלהם כללה המון ויכוחים, מריבות, מלחמות הכרוכות בהשפלה וביזוי, קללות, שבירת חפצים אישיים ואפילו אלימות פיזית הדדית. במבט ראשון, התמונה נראית ברורה וחדה. בני הזוג צריכים להפסיק את האלימות לאלתר ע"י חוזה לניהול כעסים, וללמוד לנהל תקשורת נכונה, למצוא דרכים לפתרון קונפליקטים, להעמיק את הקשר ולהתקרב זה לזו. אך מבט שני, בוחן יותר, העלה ועורר תמיהה ושאלות בלתי פתורות .

דומה כי גם בעולם של ערכים משתנים, בו ערך שאמש היה מעורר השראה, יכול להפוך בין לילה למיושן ומעורר דחיה או גיחוך, עדיין תופס לו ערך ה"שלום" מקום של כבוד יציב ומשמעותי בעולם הערכים האוניברסלי של משפחת האומות.