כמה הקפדנו לנקות את החמץ מכל פינה, כמה היה חשוב לנו שהחלונות יבריקו בליל התקדש החג, שהרצפה תהיה ללא רבב, שכל חדרי הבית יהיו נקיים ומסודרים כשזה כמובן כולל את המדפים שבתוך הארונות, את הקירות שנצבעו לקראת החג או מורקו במרץ בשבועות שלפני הפסח. שהמטבח יהיה סופר כשר, שהמצות יהיו רק בהשגחה הכי מתאימה לנו ולא פחות, בקיצור, שאפנו לשלמות בקיום המצווה הקשורה באיסור חמץ בפסח בהידור רב, שהרי הארי אמר שמי שמקפיד על איסור חמץ בפסח זוכה וכו' וכיוצא בזאת.
רק ששכחנו ושמנו בצד כמה דברים אחרים, שוליים כאלו, משהו שקשור בזה שאין טעם למות על ניקיונות וקרצופים אם בשורה התחתונה הילדים הסתובבו מוזנחים ברחוב שבועיים ולפעמים קצת יותר, שהריבים שלנו זה עם זו, אלו שנבעו מעייפות מצטברת ועצבים שבאו לנו מ'בואו נספיק, בואו נספיק,' גרמו לילדים שלנו להתעצב לקראת בואו של החג הקדוש, גרמו לבת/ בן הזוג שלנו לפתח תסמונת פוסט טראומה לגבי הפסח הזה וכמובן שלגבי הפסח הבא. (ובכל פעם שיגיע המועד להתחיל ולנקות הוא/ היא יהיו עייפ/ה, עצבני/ת, מדוכא/ת וכו'.)
ונוסיף את השכנה עם הילדים הקטנים שאכלה את הלב כי הקטנים שלה לא מאפשרים לה להפוך את הבית לבית מרקחת (למה בשם השם היא צריכה להיות עצובה שיש לה הרבה ילדים קטנים? היא אמורה להבין שזה משהו מאוד שמח אפילו אם הם מלכלכים ואפילו אם הם לא ממש מאפשרים לנקות את הבית כמו השכנה הזקנה ממול שכל הילדים שלה כבר גדולים ואפשר להוציא את החמץ מהבית חודש לפני בלי שהוא יחזור כל דקה!)
ושכחנו ששולחן הסדר שאמור להיות מעין שיא רוחני הופך בכל שנה להיות קיבוץ ואסופה של אנשים עייפים ורגוזים שרוצים בסך הכול לסיים את הכול וללכת לישון כמה שיותר מהר... ואני כבר לא רוצה להזכיר את אלו שצעקו זה על זה בתורים הארוכים של הסופר/ חלוקות/ חנויות וכו'. את אלו שהיה להם מאוד חשוב ההכשר של האוכל אבל שכחו להיות נעימים כלפי אלו שסבבו אותם או שלא שכחו ופשוט לא היה להם כוח.. ושכחנו ושכחנו וזה חג של זיכרון!
אז בפעם הבאה שנתכנן את הפסח אולי כדאי שנשנן לעצמנו עד שנאמין בזה: אבק זה לא חמץ, הילדים והאישה או הבעל הם לא קרבן, ניקיונות עושים בשמחה ולא מתוך ריב ומדון, וגם בפרופורציה ובטוב טעם.
פסח זה חג שמח, הילדים אמורים לחכות לחג הזה בכיליון עיניים ולא בפחד ותיעוב, ריבוי של אוכל לא יגרום לשמחה בבית, לא להיהפך לעבדי החומר! השמחה האמתית טמונה דווקא בקו האמצע שמשלב בין המצוות ובין שמירה על הדברים החשובים באמת – שלום בית ואווירה של רוגע גם בזמן ההתארגנות לחג, העברת המסר לילדים שהחג הזה הוא חג טוב, שאנחנו אוהבים שהוא מגיע ולא עצובים וסובלים ממנו.
וניקח את זה גם לחגים האחרים הבאים עלינו לשלום
לקריאה נוספת: משבר עולמי? הפתרון מתחיל בצעד קטן ונכון שלי כלפי עצמי
סליחה תודה ובבקשה בזוגיות