ראובן ניסה להשתלב, באמת שניסה. אבל לא כל כך הלך לו. זה התחיל לא כל כך טוב, הוא הגיע לישיבה עם המון חרדות ובעיית קשב וריכוז חמורה. לאחר ניסיון כושל של קונצרטה הוא ניסה להשתלב ללא טיפול תרופתי. ניסיון שנועד לכישלון. ראובן היה נער עדין ורגיש. על פניו ההורים ניסו, ואף חשבו שהצליחו למצוא לו מקום חם ואוהב. מה באמת קרה שם בישיבה? חשבנו שהוא פשוט מתדרדר לו ללא סיבה, מספרים ההורים. ההתעניינות שלו בלימודים שאפה לאפס, התקפים של חרדה הלכו וגברו אצלו. ההורים טיפלו בראובן באלף טיפולים. אבל ראובן לא הגיב טוב ורק סבל.
אולי בשל גילו הצעיר, אולי בשל אופיו הלא מעוצב הוא התקשה להסביר את עצמו. פחד מאבא, שאבא יכעס עליו שהוא לא מצליח, פחד לנשור, פחד לנסוע לישיבה. המצב שלו היה בלתי נסבל.
כמו בכל סיפורי האגדות הישועה הגיעה ממקום בלתי צפוי: חבר של אבא שהבחין במצבו של הנער וייעץ לאבא ללכת עם הנער עד הסוף. להוציא את הנער מהמסגרת בה הוא נמצא ולמצוא לו פתרון אחר ויהי מה. גם אם הוא יישאר בבית עד שימצא לו פתרון זה. לאחר החופש הנער לא חזר למסגרת. אביו לקח אותו ומצא לו מסגרת חלופית, מסגרת שאינה דורשת מבחנים או תוצאות, משהו חם וקטן.
השינוי היה דרמטי. הילד התחיל לחזור לעצמו לאחר יותר משנה של התדרדרות נפשית ורוחנית. משהו טוב התחיל לצמוח מתוכו. לפתע פתאום נעלמה לו בעיית הקשב החריפה, שהרי במבחן המוקסו המפורסם הוא לא הצליח להתרכז מעל 5 דקות. לפתע היה יכול להתרכז גם שעה וגם שעתיים וגם חמש שעות בלימודים. מעניין לא?!
ואז הוא גם הצליח לבטא את עצמו. מסתבר שהמשגיח בישיבה הקודמת הציק לו. המשגיח לא הבין אותו ולא ניסה להבין את הקושי שלו וירד לחייו. אולי רצה שבישיבה שלו יהיו "רק בחורים שלומדים ולא עושים בעיות כי כך אפשר לגייס יותר תקציבים ותרומות לישיבה"? אולי הוא רצה "שהשם של הישיבה יהיה גדול וכך הסיכוי לבחורים האחרים להתקבל לישיבות טובות יהיה גדול יותר"? ואולי, ואולי... איש חינוך גדול הוא לא ממש היה. והוא לא היה היחיד שם ברמת הרגישות הזו לנוער עליו הוא אמון.
הסיפורים היו לא נעימים, ואפילו מטרידים כשמדובר בישיבה עם פנימייה שהילד צריך להיות בה שבוע שלם. 'מה הבעיה שלך? למה אתה לא עושה כלום?! אתה לוקח משהו?' ההטרדות והאטימות אל הנער היו חוזרות ונשנות.
ראובן לא יכול היה לבטא זאת ויש כל כך הרבה ילדים בגיל הזה שקשה להם לבטא את עצמם. היו לו המון דוגמות שלא יכול היה לזכור אותן כשהיה שם. ו.. הוא גם הרגיש אשם, ושהמבוגרים צודקים. הוא לא שווה כלום, הוא לא מצליח לקלוט כלום, הוא לא מסוגל ללמוד, הוא לא מסוגל להתרכז. פעם יחידה אחת, רב אחד, (שפוטר בגלל שהיה נחמד מדי – כך סיפר) בנה לו מבחן אישי ושאל אותו שאלות ובמבחן זה קיבל 100. זו הייתה פעם יחידה.
רק כשהיה בטוח שהוא לא חוזר לשם יותר, רק אז החלו דוגמות היחס הקשה לעלות. אחת מהן קרתה דווקא כשחזר להיפרד מחבריו לשיעור. אחד הרבנים (שלא חיבב את הילד בלשון המעטה) תפס את ראובן כשזה נכנס לישיבה להיפרד מחבריו במבט מאיים "אנחנו לא מוכנים שבחורים שלא לומדים כאן יותר יסתובבו כאן" איים עליו. מושפל ומדוכדך יצא משם הנער על מנת שלא לחזור יותר. את זה הנער לא סיפר להורים, את זה סיפר מישהו אחר שהיה שם. רק אז החלו ההורים להבין שמשהו לא בסדר בהתנהגות של 'אנשי החינוך' של הישיבה. עד אז לא הבינו היכן נעוצה הבעיה!
הנער עובר כעת שיקום ובניה מחדש. בניית האמון שלו בעצמו, בניית האמון שלו בעולם הישיבות ובמגזר החרדי בכלל. במקרה שלו ההורים הצליחו לתפוס אותו בנפילתו, אבל יש מקרים רבים בהם ההורים לא מצליחים להבין מה קורה לנער, או שידם קצרה מלהושיע. וזה לא סיפור מומצא. זה סיפור מאוד פשוט שכנראה קורה כל הזמן לבחורים רבים, ואת התוצאות כולנו מכירים.
הסרט כוכבים על פני האדמה - סרט מרגש לכל הורה מחנך וגם לילדים! אין בעיה הלכתית של צניעות או כל בעיה אחרת לצפות בסרט.